יניב אבירן מאושר - "אבל חושבים שאני חי בסרט"

הכל מוכן, האורחים מתחילים להגיע. על הבר מחלקים יין, הבופה עמוס בתפוחים, דבש, רימונים. כמה יפה לבושים כולם. בדיקה אחרונה שהשטיח נקי, אפשר להתחיל בפרימיירה. הסרט של השנה החולפת הסתיים ממש לפני רגע, הכתוביות עם הקרדיטים כבר רצו, נשאר לי רק לחכות בציפייה לסרט ההמשך.

הטורים הקודמים של יניב:

• יניב חולה בניוון שרירים - ומאושר יותר מכולכם
• יניב חולה בניוון שרירים: "אני פחות טוב? אין מצב"
  

רוב הביקורות שיבחו את הסרט הקודם. המון פרגנו, התרגשו, הזדהו, והיו גם כאלה שלא אהבו בטענה למשחק מוגזם ולא אמין. יש אנשים שלא מאמינים בהפי אנד.

מעניין איך ייראה הסרט החדש שלי. במבט ראשון אולי ישייכו אותו למדף המדע הבדיוני. החייזר שנחת כאן ומנסה להראות לכולם כמה הוא לא שונה מהם, מין מוטציה שכולם פוחדים להסתכל עליה בהתחלה.

"לא יכול להיות שהוא מאושר"

אבל האמיצים, אלה שמוכנים להיפתח, מגלים שידה לשלום. שלום פנימי. והצופים שיפספסו את השקופית שבה נכתב שהסרט מבוסס על סיפור אמיתי, יגרדו בראש ויסננו לעצמם שלא יכול להיות שהיצור הזה מאושר. איך יוצרים אושר בכוכב שממנו הוא בא? הרי נורא חשוך שם והתנאים רעים למחיה, אז זה בטוח סרט פנטזיה.

ואני פה מקווה שימשיך להיות קומדיה. אפילו סרט נעורים קורע, על אותה חבורה שממשיכה להשתולל כל עוד כולם סטודנטים חופשיים, חוגגים ומבלים איפה שרק ניתן.

ושבדרך לחתונה של כולם נעצור בווגאס, טוקיו וראש העין, וגם כשהכל משתבש, נצליח להמשיך לצחוק מהדברים הקטנים. שהטקסט יהיה מלא בהומור עצמי, מודע למגבלות ההפקה, ועדיין, יהיה כתוב נכון, חכם וציני במידה, עם פאנצ'ים במקום.

רק שלא יהיה סרט דרמה. די, זה היה לנו מספיק. לאורך כל סדרת הסרטים, הופיעו סצנות קורעות לב של בתי חולים עם מכשירים מצפצפים, רופאים רצים ודמעות, דמעות של לחץ, דמעות של תקווה. זה נכון, דרמה טובה לרייטינג, וסביר להניח שלא הרבה היו מתעניינים בסיפור הזה אם לא היה בו קטע טרגי, אבל עכשיו, עכשיו אפשר לפנות מקום לקטעים מעודדים. ואם כבר דמעות, אז דמעות שמחות.

אולי השנה בכלל כולנו נופתע לטובה וזה יהיה סרט רומנטי. סיפור קיטשי כזה, דביק ואופטימי, על אהבה בלתי אפשרית שבניגוד לכל התחזיות מסתיימת באושר ויושר פנימי, של אותה אחת שהולכת נגד השכל הכאילו ישר. והם יהיו שם שניהם, מחייכים מול כל גבה מורמת, יודעים שאם הם יחד אז זה נקי מכל אינטרסים של נוחות, אלא ממקום אמיתי לחלוטין, מקום של אהבה. רגע, הופיע גם עיגול עם 18 בפינת המסך.

עכשיו אפשר לפנות מקום לקטעים מעודדים. יניב אבירן(צילום: אבישג שאר ישוב)

שהמסר יגבור על הוויז'ואל

בכל מקרה, ולא משנה לאיזה ז'אנר נשתייך השנה, שהכל ילווה בפסקול טוב ברקע, עם מוזיקה מקפיצה שתמיד עוזרת. שיהיו נופים מעניינים עם ניחוחות חו"ל. שיהיה סרט עם קצת אקשן טוב אבל בלי דם. שכל האנשים על הסט ימשיכו להיות פה וייבנו יחד איתי עלילה חדשה וסוחפת. שיהיה לי כוח פיזי לעבור הכל וכוח נפשי להתמודד עם הביקורות. שבסיום הסרט של השנה הנכנסת, אוכל להסתכל בגאווה אחורה, ליהנות מהתוצאה ולהתחיל לעבוד על ההמשך.

אבל העיקר, העיקר שלסרט הזה יהיה מוסר השכל טוב. שאנשים יוכלו לקחת ממנו דברים מחזקים ולהשליך על החיים שלהם. העיקר שזה שיצפה מהצד יצליח לקבל את כל התובנות החיוביות העולות מהמונולוגים שלי. שעל הוויז'ואל הקשה יגבור ברוב קולות המסר שבתסריט.

זו תהיה ההצלחה האמיתית של הסיפור שלי, לא בהכנסות ולא בפרסים מזהב, אלא בידיעה שהוא הצליח להשפיע לטובה.

ולכם, קוראים יקרים שלי, אני מאחל באהבה גדולה שההקרנה שמתחילה עכשיו תהיה בדיוק כמו שאתם מתכננים. ואם כולנו חיים בסרט אז לפחות תיהנו מזה ותשתדלו לתפוס גם את הקטעים הקשים בזווית הנכונה, במרחק הנכון. שתדעו מתי לצעוק "קאט" ותזכרו להגיד את הטקסטים הנכונים. שתצליחו לצחוק מהפספוסים ותשתמשו רק באפקטים טובים, על עצמכם ועל אחרים.

תזכרו שלכולכם יש יכולת משחק מדהימה, כזו שיכולה לקצור שבחים ותשואות, רק עליכם להתגבר על פחד הבמה של העולם הזה. ברגע שתאמינו בלב שלם בכישרון ובייחודיות של כל אחד ואחד מכם, כל סצנה תיראה לכם קלה למשחק.

תזכרו תמיד שבתפקידים הקשים ביותר זוכים אלו שיכולים לעשות אותם יותר טוב מכולם. אז שיהיה המון בהצלחה לכם, ולתסריט טוב תיכתבו ותככבו. יאללה, פליי.