לך הביתה מנואל, שלום ותודה

50 יום הקשבת למאות מוחים (ואנו ביניהם) שהופיעו אישית בפניך, הוועדה ביצעה ניתוח אקדמי מבריק שבו פורטו הסיבות ליוקר המחייה, ואז בדקה ה-90 אתה נוטש את הזירה? אין אכזבה גדולה מזו: לך הביתה מנואל, שלום ותודה. בפחדנות לא משקמים מדינה.

העובדות ברורות: ישראל הפכה למדינה היקרה ביותר למחייה בסיסית ועל כך יצא הציבור לרחובות. זה לא היה המצב ב-2006. חבר הוועדה, ד"ר שלומי פריזט, סיפק במסיבת העיתונאים הסבר אקדמאי מבריק: "יקר כאן" - אבל עם הסברים ואנליזה לא קונים במכולת.  

את הכאב שטחנו בפניך, נציגיהם של רבבות מוחים: מאם חד-הורית שאינה יכולות לקנות קוטג', וכלה במשפחה מהמעמד הבינוני התוהה כיצד בכל חודש מחדש נעלמת המשכורת על קניות בסופר, משכנתא והתשלומים למעון. מהחרדים בבני ברק לערבים באום אל-פאחם. כולם התקבצו בעזרת עמודי הפייסבוק וגילו שכאבם משותף: את כולנו עושקים בקניות בסופר. מנו, האמנו בך, בתמימות חשבנו שאתה משלנו, שלא תבגוד במנדט הציבורי האדיר שהופקד בידך: כמו רבים מהמוחים, הצגנו בפניך הצעות ברורות לטיפול ביוקר המחייה, וזאת בלי לפרוץ את מסגרת התקציב - בדיוק כפי שביקשת.

איפה הפתרון ליוקר המחייה? הקוטג' כסמל (צילום: גיל יוחנן)

ההתחלה היתה מבטיחה, דיברת בשפת המחאה, פתחת דף בפייסבוק, העלית וידאו ליוטיוב ובדו"ח הסופי מופיע ניתוח מדויק של הגורמים ליוקר המחייה: "יש ענפים במשק עם ריכוזיות של 90%", "ניתוח יוקר-המחייה בענף המזון מגלה את כשלי התחרות הגדולים ביותר". אנחנו יודעים את זה, כולנו קונים בסופר ומגלים שלמרות הסיפורים של הלמ"ס ובנק ישראל הטוענים כי האינפלציה נמוכה, הכסף שלנו קונה כל חודש פחות ופחות. גם את זה ידעת לספר לנו במילים אקדמיות נפלאות: "התנהגות מונופולסטית טיפוסית של העלאת מחיר וצמצום הכמות". 

הבאנו לפניך את הצעדים הפשוטים שיש לבצע כדי להחזיר את המדינה לעם. אתה יודע, זאת המדינה שלנו, לא של הטייקונים שהשתלטו עליה וחולבים אותנו. כתבנו לך במילים שכל אחד יבין: "בדיקות שערכנו לגבי הרווחיות המוגזמת בענף המזון וכן השוואת מחירים פשוטה לארצות מערב אירופה מראה שהורדת מחירים ניתנת השגה". מנינו שורה של צעדים שיביאו להורדת יוקר המחייה: פיצול מונופולים ברשתות השווק והיצרנים, הסרת חסמים על יבוא מקביל, הורדת מכסים שלא מגינים על תעשייה אמיתית, איסור על יצרנים להיות גם יבואנים, וצמצום משמעותי של פערי תיווך בשוק המזון, ביטול הסבסוד הצולב.

עוד כתבנו ש"בענפי משק רבים יש גופים המקבלים הנחה ולעומתם אנו הצרכנים נאלצים לשלם מחיר גבוה יותר. אנו קוראים לקבוע בחוק כי את המחיר הטוב ביותר חייבות החברות להעניק לצרכן הפרטי ומציעים לקרוא לחוק זה 'חוק האזרח הקטן'". הצענו שתפנה ללמ"ס לחשב את עליית המדד האמיתית - זו שכולנו מרגישים בארנק. הכל כתבנו לך: צעדים פשוטים וישימים.

מראית עין במקום פתרון

ואז הגיע הרגע שבו פתחנו את הדו"ח שלך, 40 עמודים העוסקים בנושא העיקרי של המחאה: "יוקר המחייה" ושם - לצד הצעות כמו בניית רציפים חדשים בנמלי הים, הסרת הבלו ושאר מילים מקצועיות מופיעה החלק הקטן שלנו - אתה יודע, זה שעוסק במחיר הקוטג' שהפך מזמן לסמל יוקר המחייה המטורף בישראל. שם, בסעיף 4.1 "יוקר המזון", בתחתית עמוד 180 אתה מציע לנו סוף סוף את הפיתרון שבשבילו יצאו מאות אלפים לרחובות: להעביר את הנושא לוועדה נוספת "אשר תציע סל פתרונות יעודי בנושא זה לא יאוחר מסוף שנת 2011".

הגרוע מכל, פרופסור טרכטנברג, הוא העצם שזרקת לנו כדי ליצור מראית עין שהוועדה שלך מטפלת ביוקר המחייה: קבעת כי יש להגביר את הפיקוח על ביצים וחלב ולהוריד את מחירם. אנחנו הצגנו בפניך את הכשל המרכזי בשוק המזון ודרישתנו היתה להוזלה רוחבית של 40% במחירים. התמקדותך במספר מצומצם של מוצרי בסיס היא זריית חול בעיני הציבור וניסיון לבצע סיכול ממוקד למחאת הצרכנים המבקשים מחירי מזון הוגנים. אם בנושא זה לא הצלחת לטפל, מה יועילו שאר 282 העמודים בדו"ח שלך.

את מחיר הקוטג' הורדנו לבד. גם בתחומים אחרים התחלנו לטפל בדרך שלנו - הדרך שעובדת. בזמן שאתה כתבת מסמכים, אנחנו גילינו שהכוח בידיים שלנו: כאשר מיליוני צרכנים מפסיקים לקנות, קורה דבר מופלא: המחיר יורד.

איציק אלרוב ואיל עופר, יוזמי מחאת הקוטג'. המחאה התחילה בעמוד בפייסבוק עם כמה עשרות חברים, ובעקבות הפרסום ב-ynet והתהודה הציבורית, צברה יותר מ-100 אלף חברים.

גולשים מוזמנים להציע טורים במייל הבא: opinions@y-i.co.il