"תזהר, הטנדר שלי יפרק לטנדר שלך את הצורה"

נהגים פראיירים לא מתים, אבל הם בהחלט מצלמים. כלי רכב, כמו שכולנו יודעים, מייצרים אין ספור בעיות, תקלות ולעתים - חלילה וחס - אפילו תאונות. ורובנו, באופן בהחלט טבעי, עושים כל שניתן כדי להימנע מאותם מצבים לא בדיוק נעימים. בעיקר כשמדובר באירועים שעלולים להסתיים בנזק שמעבר לרכוש. וכמו תמיד, מלבב לגלות שיש מי שחושב אחרת. במילים מעט פחות עדינות, יש מי שלא ממש מתרגש מהאפשרות שמשהו ממש לא רצוי יקר. אם במישור המכאני, ואפילו במישור הגופני.

עוד בערוץ הרכב של ynet:

• לידיעת הממהרים: המצלמות החדשות מושבתות
• פרסום ראשון: מצלמות חסינות ירי, לאכיפה בווידאו
  

לשמחתנו, בעידן הנוכחי ימצאו תמיד לצד אותם חסרי חשבון, גם אנשים טובים עם מצלמת וידאו כלשהי. החל בכזו שמתעדת באופן מקצועי ורציני, וכלה במצלמה מובנית בתוך המכשיר הסלולארי המתקדם שגם אתם מחזיקים בכיס. ואלה כמובן דואגים מדי פעם להעניק לנו חוויית צפייה יוצאת דופן, בסרטונים המתעדים אומץ קיצוני, טיפשות ללא גבול וכמובן גם יצירתיות מעוררת קנאה. קבלו ארבעה כאלה:

פרק לי את הטנדר הענק בבקשה

משאיות מפלצתיות, או מונסטר-טראק באמריקנית, הפכו זה מזמן לאייקון מוטורי של ממש בארה"ב. במופעי תצוגה עם עשרות אלפי צופים, מוכיחים בעלי הכלים, והכלים עצמם כמובן, כי אין גבול ליכולת המוטורית. אלא שכמה בעלי כלים אימתניים שכאלה החליטו כי במקום לעמת את הטנדרים המפלצתיים במכשולים מעשי אדם, עדיף לעמת אותם אחד מול השני ישירות - ותרתי משמע. בעיקר כדי לענות על השאלה הגברית הנצחית. לא, לא למי יש יותר גדול - אלה בעיקר למי יש יותר חזק. וכמו שאומרים בסיומו של קרב אגרוף מפרך שהוכרע בנוק-אאוט - "יש לנו מנצח, ולא בנקודות".

בנה לי אותו חזק, אבל ממש חזק

אנחנו נשארים בארה"ב, ועדיין ממשיכים בנושא ה"מי יותר שווה". הפעם לא על שדה עלום ונטוש, אלא במסלול המירוץ. ואם לדייק, מסלול מירוצי דראג - תחרות האצה בין שתי מכוניות למרחק של רבע מייל. בתחרויות אלה, כוח אמנם אינו כל הסיפור, אבל בהחלט חלק מאד-מאד משמעותי בו.בניגוד למירוצי מסלול עם פניות וישורות ושינויי גובה, כאן מדובר בזינוק מהמקום למרחק קבוע מראש. הראשון שחוצה את קו הסיום, ניצח.

במקרים כאלה יש צורך במנוע חזק במיוחד - ובדך כלל, כמה שיותר חזק. מכיוון שאמינות לאורך זמן אינה רלוונטית, שכן התחרות עצמה אורכת בכל פעם מספר שניות בלבד, המנועים בנויים - שוב - בעיקר כדי לספק כה שיותר סוסים לגלגלים האחוריים. וכפי שתחזו בווידאו המצורף - לפעמים זה פשוט מוגזם. ממש מוגזם.

החיים חשובים, אבל השואו הרבה יותר

דריפטינג, אמנות הנהיגה תוך כדי החלקה הצדה, היא קטגוריה חדשה - יחסית - בעולם המירוצים. זאת, למרות שטכניקת הפנייה תוך כדי החלקה, היא חלק בלתי נפרד של נהיגת ראלי מאז ומעולם. על מסלול האספלט היא אינה מסייעת להשיג זמני הקפה מהירים, אלא דווקא מאטה. על משטח לא סלול היא מאפשרת לפנות מבלי לאבד מומנטום וזמן יקר.

מירוצי הדריפט פופולריים ביותר ביפן כבר שנים ארוכות, ועדות לכך אפשר למצוא בסרטי "מהיר ועצבני" שצולמו שם. אלא שכבר מזמן לא מדובר בפעילות מחתרתית, אלא בספורט מוטורי לכל דבר ועניין, שאינו שונה במהותו מכל מירוץ אחר. למעט העובדה המצערת ומעוררת התדהמה הבאה: במדינות המפרץ בעיקר, הפכה סצנת ה"נהיגה-על-הצד" לקיצונית ביותר, תוך שהיא מתבצעת לא כאקט תחרותי, אלא - אך ורק - כהתהדרות בכישורי נהיגה יוצאי דופן, וכפי שנדמה למתבונן מהצד, מחסור חמור באכפתיות לגבי התוצאות האפשריות - למשל להיכן יגיעו קליעי הקלצ'ניקוב שנורים תוך כדי ביצוע הפעלולים.

חשבתם שווילי זה קל? תחשבו שוב

הנפת גלגל קדמי אל על תוך כדי נסיעה על רכב דו-גלגלי, נקראת "ווילי". אגב, הזדקרות על הגלגל הקדמי תוך כדי בלימה בתנועה נקראת "סטופי", אבל זה לא ממש קשור. בכל מקרה, את הווילי מבצעים בדרך כלל - גם רוכבי אופניים - תוך כדי משיכה חזקה של הכידון ושמירה על שיווי משקל עדין. עניין של כישרון וניסיון ומעט אומץ. כאשר מעוניינים לעצור, או מתעייפים, או שהדרך מסתיימת, מעבירים את המשקל לפנים ומניחים לגלגל הקדמי לנחות מטה, וממשיכים כרגיל.

ומה עושים כשאי אפשר?