כששיא עולם הופך רק ל"תוצאה הטובה בעולם"
תקנה חדשה של התאחדות האתלטיקה העולמית קבעה שיש להבדיל בין שיאים שקבעו נשים במרוצי כביש מעורבים לבין שיאים שנקבעו כשהן רצות רק עם בנות מינן. שיאנית העולם, פאולה רדקליף, לא מאושרת משכתוב ההיסטוריה
רדקליף סיימה ביום ראשון האחרון את מרתון ברלין במקום השלישי עם 2:23.46 שעות, הישג מצוין לשיאנית העולם שחזרה למסלול לאחר תקופה ארוכה שבה ילדה את בנה ונאבקה בפציעות. רגע, סליחה, שיאנית העולם?
התוצאה הטובה ביותר, שיא העולם היכן?
על פי תקנה חדשה שעברה החודש, שיא העולם לנשים בריצות כביש יוכל להיקבע בריצות נפרדות בלבד ולא מעורבות. כלומר, שיאה של רדקליף, 2:15.25 שעות, שנקבע במרתון לונדון 2003 המעורב (גברים ונשים יחד), ייחשב מינואר 2012 כ"תוצאה הטובה ביותר בעולם".
הזמן השני בטיבו בהיסטוריה שייך גם הוא לבריטית, 2:17.18 שעות, אבל גם הוא נקבע במרתון מעורב, הפעם בשיקגו ב-2002. אז מה השיא העולמי במרתון נשים? 2:17.42 דקות, שנקבע גם הוא על ידי רדקליף במרתון לונדון 2005, אז החלו הנשים לרוץ 45 דקות לפני הגברים. ספר הסטטיסטיקה ישוכתב מחדש לשיא עולמי שהוא בעצם התוצאה השלישית הטובה ביותר בעולם, במקרה על ידי אותה רצה, רק בריצה קצת שונה.
הבלגן מיותר, הפייסרים לא
עולם האתלטיקה גועש ורועש מאז ההחלטה של ה-IAAF. רדקליף עצמה אמרה מיד לאחר מכן: "זה לא הוגן. אם הם קבעו חוק חדש, הם היו צריכים להחיל אותו כששיאי עולם נרשמו בספרים, עכשיו זה יוצר בלגן מיותר". רדקליף גם ציינה כי זו לא החלטתה לרוץ עם גברים, אלה החלטתם של מארגני המרוץ. "הם קובעים את הפייסרים, לי אין שום יד בזה. מדוע אני צריכה להיענש?", שאלה הבריטית.
הפייסרים הם למעשה רצים שמכוונים את ריצתם לתוצאה מסוימת וקבועה מראש, וכך מכתיבים את קצב הריצה. האחראים על חמשת המרתונים הגדולים (שיקגו, ניו יורק, בוסטון, ברלין ולונדון) התרעמו מההחלטה של התאחדות האתלטיקה העולמית, בטענה שברוב המרתונים בעולם ובמרוצי הכביש מזנקים הגברים והנשים יחד.
ההחלטה של ה-IAAF הגיעה לאחר שמארי קיטאני הקנייתית קבעה שיא עולם חדש בחצי מרתון, 1:05.50 שעות, ושיפרה את השיא הקודם ב-35 שניות. את קיטאני הוביל פייסר, והתאחדות האתלטיקה העולמית הגיעה למסקנה שיש הבדל גדול מדי בין זמנים של נשים שנקבעו עם פייסרים לבין כאלו שלא. "בריצות המסלול אין פייסרים", אמר דובר ה-IAAF, ניק דייויס, ולמעשה הביע דעתם של הממונים עליו.
המצב בשיא האמריקני במרתון נשים מגוחך עוד יותר. דינה קסטור קבעה שיא של 2:19.36 שעות כשזכתה במרתון לונדון 2006, אבל גם הוא, כמו רבים וטובים, היה מעורב ולכן שיאה יבוטל. הזמן השני הטוב ביותר בארצות הברית הוא גם של קסטור, 2:21.16 שעות, שנקבע במרתון לונדון 2003, אבל גם הוא יבוטל בגלל אותה סיבה.
מה השיא האמריקני "החדש"? ובכן, האמריקנים ייאלצו ללכת רחוק מאוד לשנת 1984, אז קבעה ג'ואן בנויט 2:24.52 שעות כשזכתה במרתון באולימפיאדת לוס אנג'לס והפכה לזוכת המרתון הראשונה של המשחקים האולימפים.
"זו מכה מתחת לחגורה"
מרי וויטנברג, מנהלת מרתון ניו יורק, מצאה היגיון בכך שהשיאים יופרדו: "המטרה של התאחדות האתלטיקה העולמית הייתה להראות שנשים יכולות לעמוד על רגליהן לבד ולקבוע שיאי עולם ללא עזרת הגברים. יש הבדל גדול, כי נשים רצות יותר מהר כשגברים קובעים את הקצב". תגובתה כמובן אינה מעודדת את רדקליף וקסטור, שימצאו עצמן מנושלות מהשיאים ומהתוצאות הטובות שקבעו רק בגלל שרצו עם פייסרים.
"זה לא היה מפריע לי אם מישהי הייתה שוברת את השיא שלי, אבל לקחת את זה בצורה כזאת, כאשר אין שום סמים או סקנדלים שמעורבים בכך? פשוט קשה לי להאמין, זו מכה מתחת לחגורה", אמרה קסטור.
מדוע באמת צריך לשלול שיאים מנשים בריצות כביש, רק משום שהובלו על ידי פסיירים? האם פייסר כזה לא משדרג בעצם את היכולת של הרצה? ומה אמורים להבין חובבי הספורט והריצה - האם שיא העולם שייך או לא שייך למי שרצה בזמן הטוב ביותר, או לזו שרצה בזמן הטוב ביותר ללא פייסרים?
ההחלטה של ה-IAAF מענישה נשים שעבדו קשה מאוד ורשמו את שמן בהיסטוריה, וזו תשוכתב מחדש בעוד כמה חודשים. על אותו משקל, אולי על התאחדות האתלטיקה העולמית לבטל את השיאים שקבעו אתלטים ואתלטיות מזרח גרמניות בשנות ה-70 וה-80, לפני שמדינה זו נפלה ושיטות הסמים של הספורטאים שלה נחשפו.
"רציתי לזכות בברלין, אבל בקילומטר ה-15 אמרתי לעצמי שזה ממש טיפשי. אני לא בכושר הכי טוב שלי, ולכן ארוץ לשם ריצה, איהנה מזה ואזכה כשאהיה בכושר טוב יותר. הייתי צריכה לבלוע את הגאווה שלי", אמר רדקליף לאחר המרתון ביום ראשון. בלונדון 2012, במשחקים האולימפיים בארצה, היא תקווה להחזיר לעצמה את שיא העולם, שעוד פחות משלושה חודשים יהפוך ל"תוצאה הטובה ביותר בעולם", ולכתוב את ההיסטוריה (שוב) מחדש.
