Let's talk דוגרי. הגיע הזמן לבחירות
צדק חברתי הוא עניין של שמאל וימין והגיע הזמן לשים את הקלפים על השולחן ולראות מי לוקח את הקופה
תנאי הכרחי לאכזבה מהשינוי שלא תחולל ועדת טרכטנברג היה ציפייה מוקדמת. תנאי הכרחי לציפייה זו הוא נאיביות, בואך גבול הטיפשות.
לא צריך להיות כלכלן מקצועי - כמה מאיתנו באמת כאלה, וכמה מאלה תמימי דעים במשהו - כדי להבין שבמדינת ישראל, ועדה היא רק ועדה והמלצות הן רק המלצות. המלצות תלויות בחקיקה וחקיקה תלויה ביישום וכולנו תלויים בכל הנ"ל, ולכן נשארים ברוב המקרים כשמחצית ועדתנו בידנו.
עוד בערוץ הדעות:
- לך הביתה טרכטנברג, שלום ותודה / איציק אלרוב, יוזם מחאת הקוטג'
- טרכטנברג לא התעלה לגודל השעה / מומי דהן
- טרכטנברג - הממחזר הלאומי
/ שלמה בוחבוט
נכון שכמה מההמלצות נאות וחיוביות, ובכמה תחומים הן הולכות כמה צעדים שהממשלה הממוסמרת למקומה לא היתה צועדת ביוזמתה (וספק אם תצעד גם עתה). אלא שאין-אונה של אשליית טרכטנברג הוא לא רק במה שאין בהמלצותיה - הגדלת התקציב, בנייה ציבורית, העלאת שכר המינימום, הפחתת המע"מ ועצירת ההפרטה. הנכות הגדולה היא עצם העובדה שסדר עדיפויות הוא עניין של תפישת עולם. ותפישת עולם - אף ועדה לא מכתיבה.
תפישת עולם היא זו שהוציאה מאות אלפי אזרחים לרחובות, ושינוי בתפישת העולם הוא המפתח לפתרון הבעיה שאף אחד אינו יכול עוד להתעלם ממנה. גם לא השלטון הנוכחי במדינת ישראל, שתפישת עולמו מנוגדת לזו ש"צדק חברתי" מחייב.
ועדת טרכטנברג לא חיה ביקום נפרד ולא מנותקת מההקשר האקטואלי: היא מונתה על-ידי ממשלה בעלת אג'נדה מסוימת, היא פעלה במציאות תואמת - ולשתיהן היתה כבולה. גם אילו חשבה אחרת ורצתה אחרת, לא היו לה רגליים מתאימות כדי להרחיק לכת. למען האמת, זה גם לא תפקידה. לשם כך, דרוש מהפך אידיאולוגי.
מי שנתן לוועדה את שמה הרשמי, "הוועדה לשינוי חברתי כלכלי", עשה לה עוול מראש. מטבעה, היא אינה מסוגלת להביא שינוי חברתי כלכלי. לא היא ולא המלצותיה יכולים לצמצם פערים. גם לדאוג לרמת חיים סבירה וקיום ראוי במערכות החיים המשמעותיות - בריאות, חינוך, דיור, סיעוד. עם ועדה לא הולכים למכולת.
אחרי שיתפזר אבק טרכטנברג, לא יהיה מנוס מלהפנים שהזירה האמיתית, היחידה שבה אמורים להתמודד שחקנים קשוחים ותובעניים כתפישות עולם וסדרי עדיפויות היא הזירה הפוליטית. ככה זה, חברים. אם להיתלות באילנות גבוהים ולדבר דוגרי, המחאה ה"לא-פוליטית" שניטשת כאן בחודשים האחרונים היא פוליטית מאין כמוה. יתרה מכך, היא עניין מובהק של שמאל וימין. שכן השמאל, במובנו המקורי, הוא-הוא הצדק החברתי.
אבל למה להסתמך על פרשנות סובייקטיבית של כותבי מאמרים? זה הזמן לשים את הקלפים על השולחן, לראות מי לוקח את הקופה, להעמיד את המחאה החברתית למבחן. קוראים לזה בחירות והן צריכות לקרות עכשיו.
גולשים מוזמנים להציע טורים במייל הבא: opinions@y-i.co.il