נס במדבר: גידול קרפיונים בלי לבזבז מי שתיה
חקלאות המים בנגב מנצלת מים מליחים שנמצאו באקוויפר, מבטיחה שהדגים לא יכילו חומרים תעשייתיים ומשתמשת במשאב הקרקע הזמין שבמדבר. ראש השנה, שנחגג בכיכובו של הקרפיון, הוא הזדמנות מצוינת להתחקות אחר החקלאות המדברית, כמו גם על ההיסטוריה של הגפילטע פיש
שיטה מתקדמת לגידול קרפיונים ודגים אחרים בברכות מים מליחים נגב, מבטיחה כי הדגים לא יכילו מזהמים שונים. המים בהם גדלים הדגים זכים לחלוטין, מפני שמקורם באקוויפר ובמשך אלפי שנים הם נאגרו באבן הגיר הנקבובית ולא הוזרמו אליהם מתכות כמו כספית או חומרים אורגניים תעשייתיים כקוטלי מזיקים או ברום. נוסף לזאת, מאחר שהמים בבריכות הם גיאותרמיים - חמים בקיץ ובחורף, המגדלים אינם צריכים לחמם את הבריכות ולבזבז אנרגיה יקרה ומזהמת.
15 יישובים בנגב כבר עוסקים בחקלאות מים, ומנצלים את הימצאות המים המליחים ואת הקרקע הזמינה כדי לבסס על חקלאות זו שיעור ניכר ממקורות ההכנסה שלהם.
פרוייקט גידול הדגים הטהורים בנגב נתמך בעבודתו של ההידרולוג הפרופסור אריה איסר. החוקר הישראלי ביסס את חזונו על עבודתם של מדענים צרפתיים שמצאו מים בשכבות עמוקות של אבן חול נובית מתחת למדבר סהרה. מטרתו היתה לגלות מים כאלה גם בישראל. בסופו של דבר נמצאו מים כאלה בשכבות סלע עמוקות בנגב.
היום מפתחים החוקרים של מרכז בנגיס לחקלאות מים מדברית (הנמצא במרכז בלאושטיין באוניברסיטת בן גוריון בנגב) בראשות פרופ' שמואל אפלבאום, דרכים נוספות לניצול הבריכות הנקיות. אחת מהן היא שימוש בשפכים של הבריכות הנקיות, המכילים חומרי מזון שנפלטו מן הדגים. החומרים שבשפכים נקלטים בקלות על ידי צמחים ומשמשים מקור משובח להשקיית עצים וגידולים חקלאיים אחרים.
קציצה אפורה עם כומתה כתומה
ראש השנה העברי הוא "יום הנכבה" של הקרפיונים. האגדה המטופשת מספרת שהקרפיון הראשון נברא בתוך אמבטיה של גברת פולניה. הוא ניזון שם מחתיכות לחם שהשליכו ילדים רחמנים. את חייו סיים באופן אלים על השיש ובהמשך הפך לקציצה אפורה עם כומתה בצבע גזר. קרפיון זה ויתר אחיו, חיו בדרך כלל בבריכות דגים חפורות הצורכות כמויות עצומות של מים ולא תמיד נקיות ממזהמים.
מוצאו של הקרפיון המשמש להכנת קציצות (גפילטע פיש) בראש השנה ובחגים יהודיים אחרים הוא מסין. הדג החסון הובל במיכלים שבספינות אל כל רחבי העולם ושרד בכל מקום שהושלך אליו. בהמשך פיתחו ממנו גרסאות צבעוניות הכוללות דגי זהב ודגי קוי. אורך חייו עשוי להגיע עד ל-65 שנה, אם הוא מצליח לשרוד את תקופות החגים.
מדוע כשאוכלים את קציצת הדג השנויה במחלוקת (יש מי שמכורים ויש הנמלטים על נפשם) הדבר האחרון שהיא מזכירה הוא דג? מדובר בכורח הנסיבות שנבע מדלותם של יהודי מזרח אירופה. רובם היו בעלי משפחות גדולות ולמרות שמצווה לאכול דג בחג, ידם לא השיגה כמויות גדולות כאלה של דגים והם הסתפקו בדג טחון.
הקרפיון אינו דג בעל ייחוס ביהדות בלבד. גם בתרבויות אחרות עושים לו כבוד, למרות שהוא מלא בעצמות, ויש להודות, לא להיט קולינרי. היפנים מבטאים את חיבתם לקרפיון גם באמנות - למשל הקעקועים המעטרים את גופם, ספריהם וחפציהם. הקרפיון גם מופיע אצל היפנים גם בציורי ענק המתארים לפרטים את קשקשיו ששוברים את האור ומציגים את כל צבעי הקשת. ואנחנו חשבנו שהוא רק אפור עם כתום של גזר.
לפנייה לכתב/ת 
