הפתרון למיתון: הכסף יהיה כמו ביצה מקולקלת

• לקריאת טורים נוספים של אושי שהם-קראוס
  

בשבועיים האחרונים דיברנו על כסף הקנס של הכלכלן סילביו גזל. למי שמתחיל לקרוא אותי מהטור הזה הדברים יכולים להיראות מוזרים וכדאי להציץ בטורים הקודמים. גזל, גרמני שעבד בארגנטינה, הושפע ממשבר כלכלי ופיתח את התיאוריה שלו.

התאוריה של גזל - טורים קודמים:

• מזומן על זמן שאול: הכסף על פי סילביו גזל
• למה הפסקנו לשים כסף מתחת לבלטות?
  

הבעיה של הכסף היא, ככה הוא חשב, שהוא לא מתקלקל כמו מוצרים אחרים. הנה, ביצה שנשארת אצל הלולן זמן רב, מתקלקלת, וככה חלב ורוב המוצרים. ואילו הכסף, הוא מתמיד בערכו ומאפשר לבני האדם לשמור את הערך שלהם בצורה יציבה (גזל כותב בתקופה של בסיס זהב - כשכל הכסף המיר לזהב).

ומה קורה אז? לאזרחים יש אינטרס "לשבת" על הכסף שלהם ולא להוציא אותו, ולכן הסחר מתעכב ויש סיכוי למיתונים. זה מה שגזל חושב.

והפתרון, כסף נייר שכדי לשמור על ערכו על המחזיק בו לקנות בדואר בול בערך מסוים, מדי שבוע, ולהדביק על השטר במקום המתאים. אם לא תקנה בולים, יאבד השטר חמישה אחוזים מערכו במשך שנה. זה העקרון. בעצם יש כאן כסף שכל הזמן מאבד מערכו והדבר החכם ביותר שאתה יכול לעשות הוא להפטר ממנו.

בטור הראשון דימיתי את הכסף הזה לחבילה במשחק הילדים "חבילה עוברת". המוזיקה נשמעת, כל ילד מעביר את החבילה לאחר. ברגע שהמוזיקה נפסק - הילד שנתקע עם החבילה - נפסל. ועניין הכסף דומה. פשוט לא כדאי לך להחזיק אותו. 

המדינה

גזל מסביר כיצד על המדינה להכניס כסף כזה למחזור. המדינה צריכה, דבר ראשון, להקים רשות לאומית לכסף. הרשות הזו אינה סוחרת בכסף ולא מתעסקת בשום עניין בנקאי. התפקיד היחידי שלה הוא לשמור על מהירות הסירקולציה על ידי יצירת כמות כסף מתאימה במחזור. הממשלה מכריזה על תהליך של חליפין.

אבל איך הממשלה יכולה לכפות על אנשים להחזיק בכסף גרוע? יש כאן בעיה עקרונית! הרי האנשים מחזיקים ביד מטבעות זהב ששומרים על ערכם או שטרות שניתנים להמרה לזהב. ופתאום באה הרשות ובאקט קפריזי רוצה לקחת מהם את הזהב שלהם ולתת להם כסף שערכו מתדרדר כל יום.

ואיך עושים את זה? ובכן, קודם כל, המדינה מכריזה שהיא מקבלת מסים ותשלומי חובה אחרים אך ורק בכסף החדש. והנה, לחייבי המס אין ברירה; הם חייבים לפרוט את הזהב שלהם לכסף החדש. לפחות חלק ממנו. בעצם, מה שהרשות אומרת הוא שכסף הזהב יפסיק לתפקד ככסף (Money) ויחזור לתפקודו כמחצב (Gold). חומר ככל החומרים הטבעיים שניתן לכרות על כדור הארץ.

ואז המדינה תפסיק לקבל אותו ותפסיק לתת תמורתו את השטרות החדשים. בעל המטבעות יאלץ ללכת לסוחר זהב ולהתמקח איתו על מחיר הזהב. אין שער רשמי. אין פיקוח של המדינה. רוצה להחליף זהב? תלמד להתמקח.

ומה בקשר לאלה שיפתחו מיטבעות פרטיות ויטבעו כסף? גזל חושב שהמדינה אינה צריכה להתערב. היא לא אחראית על ערך הכסף הזה. כי זאת יש לדעת; אחת מהחובות של המדינה היא להיות אחראית לאיכות הכסף - מטבע זהב שעליו מוטבע דיוקן המלך הוא מטבע שהרשות מתחייבת על ערכו.הוא הוטבע במיטבעה ממלכתית ואם כתוב עליו פאונד זהב, זה אומר שיש בו בדיוק פאונד זהב, ואין בו לא ניקל ולא נחושת ולא כל מני דברים אחרים וזולים. אבל מי ירצה להתעסק עם אין ספור מטבעות שונים במשקלים שונים, כאשר אין יכולת לדעת מי אחראי על המיטבעה, ומי ישמור עלי מפני הטובע שיכול למהול את הזהב במתכות זולות ולרמות אותי.

ומה תעשה הממשלה בזהב שתקבל תמורת כסף הקנס החדש שהנפיקה? לגזל יש פתרון יצירתי. היא תמיס אותו ותיצוק אותו בשלשלאות הגשרים ובבסיסיהם וכך תפאר את עצמה. ואני לא בטוח שגזל ציני.

ניהול הכסף

אמרנו קודם שעל המדינה לנהל את הכסף, כלומר לקבוע את כמותו במחזור. גזל מסביר כיצד הדבר הזה נעשה. שיטה ראשונה היא לקבוע כמה מפסיד מחזיק השטר על החזקה שנתית שלו. הצעתו הראשונה של גזל היא כי מחזיק מאה שקל קנס (גזל קורא לכסף שלו בשם "כסף חופשי" – Free Money), יחזיק בסוף שנה בפועל, תשעים וחמישה שקלים.

אבל אפשר להעלות את אחוזי "הקנס" ואפשר להוריד אותם, והנה דרך לשלוט בכסף שבמחזור. ובכלל הטיפול בעודף כסף קל מאוד, פשוט לא מכניסים שטרות חדשים. ערך הכסף יירד מעצמו באופן קבוע ולאורך הזמן.

לא מספיק? נעלה את המסים. כן, כך כותב גזל. וכך, אגב, גם מעלים את כמות הכסף; מורידים מסים. האם עשו את זה פעם? נשמע הזוי? בודאי שזה נשמע מוזר ולא בטוח שאפשר לבחון אפשרות כזו בימינו.

הנסוי של גזל בוצע די בהצלחה בקהילה קטנה ששמה וורגל (בגרמניה). זו היתה עיר הולדתו של גזל והיא סבלה ממחוזר עסקים נמוך. הפתרון הזה הוצע ונתקבל על ידי התושבים ששיתפו פעולה, והניסוי הצליח. אכן העיר התאוששה.

נסויים אחרים במקומות אחרים בעולם נכשלו, אבל יש ויכוח בין ההסטוריונים והכלכלנים; עד כמה הכשלון מצוי בתיאוריה עצמה או בביצוע מאלתר ולא עקבי. מעניין!

ד"ר אושי שהם-קראוס הוא סוציולוג ופילוסוף של הכלכלה. הוא מלמד בחוג למדע המדינה באוניברסיטת תל אביב ובבית הספר לכלכלה במכללה למנהל. הוא חוקר של מדינת הרווחה החדשה. ספרו "בודריאר וסימולקרת הכסף – על כסף, שוקי הון ומשברים פיננסיים" יצא לאחרונה לאור בהוצאת רסלינג. ניתן לפנות אליו במייל: ushik42@gmail.com