מחאת אוהלים בלי חזיות מול וול סטריט
תנועת מחאה תופסת כותרות בארצות הברית ויש לה כמה סממני היכר המזכירים את התנועה האחות מישראל: מפגינים צעירים שדורשים צדק חברתי ללא ארגון פוליטי גדול ומחבק. הלהט שלהם בהחלט מרשים, המספרים עדיין לא
ישראלי שיסתובב בימים אלה בניו-יורק יוכל לראות תופעה מוכרת מהבית, לפחות מהקיץ האחרון. הפגנות חברתיות החלו להתארגן מול "הרוטשילדים האמריקנים" בוול סטריט, בצורה המזכירה את הפגנת האוהלים בשדרות רוטשילד בתל-אביב.
מיתון כלכלי בארה"ב:
- אובמה: "ממשלות אירופה לא יעילות כלכלית"
מצב המחאה הישראלית:
- פעילי המחאה ברוטשילד: דוחפים אותנו לאלימות
כמו בישראל, גם כאן המפגינים הצעירים אינם ממוקדים בנושא אחד. יש שם שלטים "להפסיק את החמדנות, להפסיק את העוני, להפסיק את המלחמה", לצד "להפסיק את עונש המוות" וגם "עייפים מגזענות", וישראל מופיעה לא רק בהקשר הצורני: יש מי שקורא "להפסיק את הסיוע הכלכלי לישראל".
ניסיון פינוי של המפגינים מסוף החודש שעבר
קובי סקולניק, ישראלי החי בארצות הברית, המשתתף בהפגנה מאז תחילתה לפני שבועיים, אמר לעיתון "לוס אנג'לס טיימס": "הדבר העיקרי שאנחנו עושים הוא לדפוק על חומות הבורות במדינה הזאת, כדי שאנשים יתעוררו".
גירסת ארה"ב: אין ארגון, עדיין כמה מאות
זו תנועת מחאה בלי מנהיגים ובלי מטרה מוגדרת, שחבריה מתקשרים ביניהם ומגבירים את התמיכה בה באמצעות יישומים (אפליקציות) בטלפונים הניידים המתקדמים. הם חונים בפארק מול הבורסה הניו-יורקית, בקצה הדרומי של מנהטן, מבצר הקפיטליזם האמריקני, אבל מספרם עדיין אינו עולה על יותר מכמה מאות.
ניו-יורק התעסקה בימים האחרונים בעיקר בעצרת הכללית של האו"ם ובפקקי התנועה החמורים, ולאיש לא היה זמן או פנאי למפגינים החברתיים. המפנה חל לקראת סוף השבוע בעימות עם שוטרים, כשקצין בכיר התיז לעבר כמה פעילים תרסיס פלפל, וביום שישי הצטרפו למפגינים שני "תותחים כבדים", אנשי שמאל מובהקים: השחקנית סוזן סרנדון ומפיק הסרטים הדוקומנטריים, מייקל מור.
וכשזה לא מספיק, אין כמו מעט עירום נשי למשוך עוד תשומת לב תקשורתית. במקרה אחד הסירו שתי עלמות החולצות והחזיות, כדי למשוך תשומת לבה של התקשורת. צעירה בלונדינית עמדה שם ברחוב, כשתחתונים הם לבושהּ היחיד.
בכל בוקר יוצאים ל"מצעד הפעמון"
קשה גם לאפיין טיפוס מסוים המייצג את המפגינים הללו. חלקם משתתפים בהפגנה ומסתלקים אחרי כמה שעות, אחרים באים עם שקי שינה וגיטרות ומתנחלים במקום. הם הקימו ועדה לתקציב ולמזון ומספקים שמיכות למפגינים שנשארים ללון. הם מקיימים ישיבות פעמיים ביום.
בכל בוקר, בשעה שבתוך האולם הבורסה בוול סטריט מצלצלים בפעמון לתחילת יום המסחר ב-9 וחצי בבוקר, עורכים המפגינים את "מצעד הפעמון". הם מפגינים שוב אחר הצהריים עם סוף יום העבודה בבורסה. "הדבר היחיד שמשותף לכולנו כאן הוא שאנחנו, 99% מהאוכלוסייה לא מוכנים לסלוח עוד לתאוות בצע ולשחיתות של האחוז האחד", נכתב באתר של המפגינים.
אמנם מדובר בשלב מוקדם בהרבה מהמחאה החברתית בארץ, אבל גם כאן מתלבטים לגבי עתיד המחאה עם בוא החורף. כעת הם נחלקים בין אלה שרוצים לשכור משרד ולהקים ארגון שלא למטרות רווח, ואחרים שמתנגדים ל"התברגנות" ורוצים להמשיך עם שקי השינה והגיטרות.
לפנייה לכתב/ת 
