להקת השנה שלכם: אף אחת

תגידו, מי היתה להקת השנה שלכם? מי היא החולייה הנוכחית, שממשיכה שרשרת מפוארת של הרכבים ישראליים - מכוורת, דרך תיסלם, בנזין, משינה, טיפקס, הנטאשות, שוטי הנבואה וכו'?

כתבות נוספות בנושא:

• כל הזוכים במצעד הישראלי השנתי של ynet
• הרכב השנה שלכם: עידן רייכל והפרויקט בפלוטו
  

עזבו, אל תתאמצו אפילו. התשובה היא: אין. לראייה, בואו נבדוק את תוצאות מצעדי השנה השונים. הרי מישהו חייב להיבחר בקטגורייה של "הרכב השנה", כל עוד לא ביטלו אותה. ועתה, גבירותיי ורבותיי, לתוצאות הדרמטיות. ובכן: במצעד של ynet, בשיתוף תחנות הרדיו האיזוריות, זכה בתואר הפרויקט של עידן רייכל, ואילו במצעדים של גלגלצ ורשת ג' קטפו את הפרס הנכסף שמעון בוסקילה ושירי מימון.

מוניקה סקס. רחוקים מהעשירייה(צילום: חגי דקל, עוז מרון)

עכשיו, בואו נדבר על זה. לפרויקט של עידן רייכל יש הרבה כבוד, וההישגים שלו פנומנליים במונחים ישראליים. אבל זה לא באמת הרכב. מדובר פה ביוצר ייחודי, עם חזון יוצא דופן, ובשורה של מוזיקאים מוכשרים - שלא במקרה נותרו כמעט אלמוניים - שמסייעים לו להגשים את אותו חזון. מה עוד שהשנה הפרויקט אמנם הוציא אלבום חדש, ואפילו משולש, אבל מדובר בגרסאות חיות של שירים מוכרים. רצועות חדשות של רייכל כמעט לא יצאו בתשע"א.

מה שנכון גם לגבי בוסקילה ומימון, ששותפים אמנם למופע מצליח מאוד, אבל מיעטו לייצר שירים חדשים (פרט ל"שיר תקווה", שהפך ללהיט). שלא לדבר על ההגדרה של "הרכב". נכון, יש פה שיתוף פעולה בין שני כוחות שווים (ואפילו שיתוף פעולה מקורי ומשמעותי), אבל לא באמת מדובר בלהקה. יותר בברית אסטרטגית, שתסתיים ברגע שבו כבר לא יהיה בה צורך.

מדובר, אם כן, בבחירות מאולצות למדי, שנובעות בין היתר מהיעדר מתחרים ראויים. ופה מגיע הנתון החשוב באמת. בשנה העברית החולפת דווקא פעלו פה הרבה להקות. חלקן גם מוכרות מאוד ובעלות מסורת נאה. כולן גם הוציאו אלבום חדש - ע"ע מוניקה סקס, מרסדס בנד, ג'ירפות, מופע הארנבות של ד"ר קספר, אתניקס, כנסיית השכל, נקמת הטרקטור, בית הבובות ועוד. ועדיין, רדיופונית לפחות, דומה כי מרביתן פשוט התאדו.

הנה, שימו לב. במצעד שירי השנה של ynet, המיקום הכי גבוה שאליו הגיעה להקה "אמיתית" היה 19. זה היה "לא מספיק" של הדג נחש, שארית מאלבום שיצא בכלל שנה קודם לכן. מוניקה סקס, עם "השמלה ממדריד", הגיעו למקום ה-20. גם במצעד של גלגלצ "השמלה ממדריד" המתמקם הכי גבוה. במקום ה-27... ובזה של רשת ג', תמצאו את "מתי לחזור" של אתניקס במקום ה-28. עד לאותו מקום, לא דורגו כלל במצעד שירים של להקות.

אתניקס. קיסריה קטנה עליהם, המצעד - גדול(צילום: עידו ארז)

מדובר בנתון חשוב מאוד, אפילו אקוטי. כי כאמור, תשע"א היתה אמורה להיות האביב של להקות הרוק הישראליות הגדולות. אבל מישהו זוכר שכנסיית השכל הוציאה בה אלבום? מה נשאר - שוב, רדיופונית - מהחדש של מרסדס בנד? או של ג'ירפות, שאלבומם הקודם כל כך הצליח? גם מוניקה סקס, שבמשך שנים הייתה סוג של מנייה בטוחה יחסית, כמעט לא השאירה חותם. ואפילו אתניקס, עם כל ההצהרות על קאמבק ומילוי קיסריה, לא ממש חרכה את המצעדים השנתיים.

להקות זה לא אינסטנט

אז מה קרה פה, בעצם? איך הפך האביב הגדול לעוד שנה שחונה? קודם כל - בהכללה גסה עד מאוד - קשה להגיד שהרדיו החמיץ כאן יצירות גדולות באמת. אף אחת מהלהקות שהוזכרו כאן לא הוציאה השנה אלבום חשוב/ מהפכני/ איכותי במיוחד. אבל הטיעון הזה לא ממש רלוונטי, אם בוחנים את רשימת השירים שכן מאכלסים את צמרות המצעדים השנתיים. גם הם, ברובם, איך לומר - לא מבשרים על מהפכה גדולה.

אז מה בכל זאת מסביר את החרפה? קודם כל, להקות שייכות ברובן לז'אנר הרוק, סגנון מוזיקלי שהולך ומתרחק מחופי ישראל. נכון, היו כמה עונות של "כוכב נולד" שבהן המתמודדים נהגו לתחוב גיטרה חשמלית גדולה בין הרגליים כדי לשפר את תזרים האסמסים. אבל ברמה המהותית, כתופעה תרבותית, הרוק הולך ונמוג פה. מרגע לרגע.

טיפקס. צריך עוד כאלה(צילום: גלעד קוולרצ'יק)

מה שמתקשר להסבר הבא: להקות, בניגוד לבודדים, הן אורגניזם שמצריך זמן. התבשלות. אורך רוח. ובתרגום למזומנים: השקעה כספית ונכונות לחכות קצת עם המאזנים הסופיים. במילים אחרות: חברות תקליטים, במובנן הקדום. זה שעבר מהעולם. היום, בעידן של אינסטנט ושל יזמים פרטיים, הרבה יותר פשוט להתלבש על עידן עמדי/ לירון דנינו/ נתן גושן וכו', מלהתחיל להשקיע בלהקה שלמה, עם כל כאב הראש הנלווה לכך. התוצאה היא שלהקות קמות פה כל הזמן - כי הצורך הזה, מצד היוצרים ומצד הקהל תמיד קיים - אבל לא מצליחות לחצות, בדרך כלל, את שלב האלבום הראשון.

ויש עוד סיבה, פסימית פחות. המצעדים השנתיים מבטאים את טעמם של מאזיני הרדיו (כמובן, בצירוף ההסתייגויות המובנות, בדבר חשיבותם של מצעדים בכלל. אבל בתמונה הגדולה, התוצאות בהחלט משקפות את המציאות הרדיופונית). העניין הוא, שבשנים האחרונות נוצר נתק הולך וגדל בין הרדיו לבין השטח, במובן של הופעות חיות. לפחות בתחום הרוק. רוצה לומר: חלק מהלהקות שהזכרנו כאן

עדיין מביאות כמויות סבירות של קהל נאמן וקבוע להופעות, גם אם אין להן להיט במצעד. והן גם מנייה בטוחה בהרבה, מבחינת בעלי המועדונים, בהשוואה לחלק ניכר מהאמנים המדורגים הרבה מעליהם באותם מצעדים. כך שמצבו של ההרכב הישראלי המצוי אמנם קריטי, אבל יציב. לעת עתה.

מה עשוי להביא את המפנה? קרוב לוודאי שלא הרכב רוק, לפחות לא במובנו הקלאסי. מה שחסר כאן, בצורה משוועת פשוט, הוא הרכב אקלקטי, שמשלב בין כמה ז'אנרים. ואם אפשר, משלב אותם בשמחה. ע"ע טיפקס, שוטי הנבואה ואפילו השמחות, שככל שהשנים חולפות, כך מתגלה גודל ההחמצה בעקבות ההתפרקות שלהם. בינתיים, הלהקה הממוצעת של ישראל תשע"ב היא להקת העצובות.