החייאה אחרונה למערכת הבריאות

בזמן החייאה, בחלוף הדקות, אם החולה אינו מראה סימני חיים, רופאים לעיתים קרובות מחליפים מבט שמשמעותו: עוד סבב אחרון של עיסויים ותרופות. ואז זהו. גם מערכת הבריאות הציבורית נמצאת בשלב דומה.

יש לי חבר טוב, רופא מתמחה. נלחמנו יחד כדי להתקבל לבית ספר לרפואה בארץ, צלחנו יחד את המשוכות ולמדנו יחד רפואה שנים ארוכות. מתחילת הדרך בלט אצלו הניצוץ הזה בעיניים שבדיעבד משמעותו היתה חדוות המקצוע הטהורה ביותר שפגשתי לכל אורך הדרך. בזמן שאחרים עסקו בחישוב ציונים, הוא גמע רפואה מתוך כמיהה צרופה לרפא חולים ולשנות את חייהם. לאחרונה הוא החל לדבר על עזיבת המקצוע.  

עומדים חסרי אונים, אתמול בבית הדין לעבודה(צילום: אוהד צויגנברג)

מתברר ש-8 או 9 תורנויות בחודש האורכות כ-30 שעות כל אחת, תמורת שכר בו אתה מתבייש לנקוב בשיחות סלון, עלולות להרוס אדם וגם את הנחוש ביותר. מתברר שכשאתה מגיע לביתך מרוסק מעייפות כך שאינך מסוגל לבלות ולו שעה בודדת עם ילדיך הקטנים שכמעט נבהלים כשאתה מופיע כמו זר - יש בכך לשבור גם את הרופא המסור ביותר. מתברר שכאשר אינך מספיק לעצור ולו לרגע כדי לשאול את זוגתך מה שלומה באמת שם לבדה - יש בכך כדי לכבות גם את הניצוץ הבוהק ביותר שראיתם מימיכם. בכך אני כבר בטוח, הניצוץ בעיניו כבה ואיננו עוד. ותאמינו לי, ההפסד כולו שלנו.

ההסתדרות הרפואית חתמה מול האוצר על הסכם ציני שאינו טומן בחובו שום בשורה עבור הרופאים בישראל. מבלי להלאות במספרים, עליית השכר הבומבסטית שהוצגה על-ידי האוצר בנויה רובה ככולה על משחק בין סעיפי שכר המתפרש על פני שנים ומשאיר את הרופאים במקרה הטוב עם עליית שכר של שברי אחוזים מעבר להצמדה למדד בעשור הקרוב. מקור המימון של תוספת התקנים ומענקי הפריפריה שהובטחו הוא קופתם המתרוקנת של בתי החולים, כפי שהיה נהוג עד כה, ולכן ספק אם תוספת זו שווה את הנייר עליו היא כתובה.

לפני שיהיה מאוחר מדי

הגבלת מספר התורנויות הובטחה כבר לפני עשור, אך היא חסרת משמעות בהיעדר רופאים נוספים שיאיישו מחלקות וחדרי מיון. האוצר דורש החתמת שעון, שאינה עולה בקנה אחד עם אופי עבודתם של רופאים ותגרום למתחים בין הרופאים לבין הנהלות בתי החולים, שעליהן יוטלו עלויות השעון.

דור הרופאים החדשים, שנתפש בעיני ציניקנים מזדמנים כדור מפונק יותר מקודמו, הוא דור נפלא. אולי דווקא בגלל היותם דור שגדל ברובו ללא מחסור כלכלי, הרופאים החדשים מוכנים להשתכר פחות כדי להעניק רפואה איכותית וסבלנית יותר לחולים, כפי שהתחנכו, מבלי שתדחק בהם השעה לשים פעמיהם לבתי החולים ולמכונים הפרטיים בשעות אחר הצהריים המוקדמות.

זה דור רופאים ששואף למצוא בבתי החולים הציבוריים מקום עבודה ופרנסה ולא מקפצה אקדמית אישית שתקל על התברגות בסקטור הפרטי. אלו רופאים שרוצים לבלות עם משפחתם מספר שעות סביר בשבוע על מנת לשאוב מהם את הכוחות הנחוצים ולהעניק להם את המגיע להם אחרי שנים של הקרבה.

אם עוד לא הבנתם, רופאים אלו נלחמים כעת את מלחמתכם האחרונה על איכות הרפואה שתקבלו בבתי החולים הציבוריים בשנים הבאות. אנחנו בסבב האחרון בהחייאת הרפואה הציבורית בישראל. לא יהיה סבב נוסף. בעוד עשור, עם תפוגת תוקפו של ההסכם הנוכחי, יהיה כבר ברור כשמש שרופא אינו יכול להתפרנס בבית חולים ציבורי.

במהלך השנים הקרובות, הרפואה הפרטית עתידה לכסות תחומים רבים נוספים, נתח העבודה של הרופאים במערכת הפרטית יגדל באופן בלתי הפיך, כך שתתקבע סופית העובדה שבתי החולים הציבוריים מספקים שירותי רופאה נחותים. במקביל, תגבר זליגת הרופאים הישראלים, שבכוונתם להתפרנס בכבוד מבלי לוותר על חייהם האישיים, לארה"ב, לקנדה, לאוסטרליה ולאירופה. ואז באמת יהיה מאוחר מדי.

ד"ר ג'רמי בן שושן, מתמחה ברפואה פנימית במחלקה פנימית ב' בבית החולים איכילוב.

גולשים מוזמנים להציע טורים במייל הבא: opinions@y-i.co.il