"אחרי הגירוש נסדק בי משהו". אמרות חנן פורת
שנה לפני שנפטר, הח"כ לשעבר, ממקימי גוש אמונים, הזכיר שמחלתו פרצה מיד אחרי הקפאת הבנייה בהתנחלויות. "דווקא במציאות הזו קיבלתי כוח. בתפילה הרגשתי בגבהי מרום"
"אני מתמודד עם כל הדברים בעוז ובאמונה. אין לי טרוניה - לא כלפי שמיים ולא כלפי אנשים. אני מודה על כל נשימה ונשימה". כך אמר לפני שנה, חבר הכנסת לשעבר חנן פורת, שהלך אמש (יום ג') לעולמו לאחר מאבק בסרטן. בראיון ל"ידיעות אחרונות" ערב ראש השנה שעברה קשר פורת את בין מחלתו לבין ההתנתקות מרצועת עזה והקפאת הבנייה בשטחים.
חנן פורת, 1943-2011:
- נפרדים מפורת: "הכי קרוב לדוד המלך"
- נער הזהב של הציונות הדתית/ הספד
- חנן פורת מציג: תפילה מיוחדת נגד ההתנתקות
"אחרי הגירוש נסדק בי משהו," אמר פורת לנחום ברנע, בהתייחסו לפינוי גוש
קטיף. "ההחלטה על ההקפאה הייתה זעזוע קשה נוסף. המחלה פרצה זמן קצר אחריה. אנשים שראו כמה קשה היה לי, אמרו, יש קשר - המחלה היא תוצאה של ההקפאה." הסרטן בראשו הקשה עליו את התנועה. במהלך הטיפולים הכימותרפיים איבד הרבה מאוד ממשקלו.
"דווקא במציאות הזאת, האמונה ותחושת השותפות נותנות לי המון כוח, המון חוזק. בראש השנה, כשהתפללתי, הרגשתי את עצמי כאילו אני שם, בגבהי מרום", אמר פורת.
"כל בוקר בתפילה כשאני אומר 'מה ייקר חסדך אלוקים', אני מרגיש באופן אמיתי שאני נמצא במקום אחר - בין העולם הזה והעולם הבא. מתוך כך נוצרה בי יכולת אמיתית לראות דברים בפרספקטיבה - גם בהיבט הלאומי. בעיניי, ההתמודדות של עם ישראל גבוהה לאין שיעור מההתמודדות שלי עם המחלה. עם ישראל הוא עם גדול, עם סגולה. הוא יכול להיות מאוד מבולבל כאשר ההנהגה שלו חלשה."
עומדים לפני האין
בכתבה שפורסמה ב"ידיעות אחרונות" ב-1999 שחזר פורת את הרגע שבו שמע על נפילת הקיבוץ שבו נולד, כפר עציון, ב-1948. פורת היה אז בן חמש, ופונה עם הילדים האחרים מהקיבוץ הנצור למרתפי מנזר רטיסבון בירושלים. שם שמעו את השידור האחרון מכפר עציון.
"המפקד, יעקב אלטמן, אמר: ׳אנחנו מחזיקים מעמד ורוחנו איתנה׳," סיפר פורת, "אבל תוך כדי שידור שמענו פצפוצים והמכשיר נדם. הבנו שקורה דבר נורא. אחר כך הגיע השידור עם מילות הקוד ׳מלכה נפלה׳. השתררה דממה ומיד אחריה באו ההתפרצויות. ברגע אחד הפכו עשרות ילדים ליתומים ונשים לאלמנות."
מול אותן אלמנות ניצב שוב פורת בן ה-24, ערב השיבה לגוש עציון ב-1967. "אמרתי להן: ׳אילו יכולתן לשאול את הבעלים שלכן, האם הם לא היו אומרים שזהו מילוי צוואתם?', בדרך כלשהי זה שכנע אותן. הבטחתי להן שנימנע מסיכונים מיותרים וביקשנו מראש הממשלה לוי אשכול שכדי למנוע מצור כמו שהיה להורינו, חייבים לסלול דרך נוספת לגוש, וכך היה."
ב-1978, על רקע המו"מ לשלום בין ישראל למצרים, הציג פורת לצד חבריו, אנשי גוש אמונים, את תוכנית התשובה לשיחות בקמפ דיוויד - יישובם של מליון יהודים ביהודה ושומרון עד סוף המאה.
בראיון ל"ידיעות אחרונות" התייחס לתומכי תהליך השלום: "מבחינה אישית יש שם אנשים נפלאים. אך בעייתם שכל חלומם, כל תמצית שאיפותיהם, מתמצות בשלום. מה אם יתברר ששלום אוטופי כזה אינו אפשרי? אז הם עומדים לפני האין, לפני חלל ריק. אנחנו לעומתם רוצים בשלום, אך הוא איננו תמצית הכול.
שורשינו עמוקים יותר ומשום כך אנחנו מחוסנים יותר מפני משברים שונים, גם מפני ההכרה ששלום אמיתי תוך הגשמת הציונות אינו אפשרי למרבה הצער".
ב-1999, אחרי שפרש מהמפד"ל, הכריז פורת שהוא חוזר לשטח ואמר: "אולי אינני רוצה להיות מלך הלבבות, אבל אני רוצה להגיע אל הלבבות."
בראיון שהעניק לערוץ 1 בינואר השנה, בשבוע שבו חגג את יום הולדתו ה-67, נשאל פורת אם הוא מפחד מהמוות וענה: "כהוא זה - לא מפחד".
לפנייה לכתב/ת 
