כן, כפרות עושים עם תרנגול
המתנגדים לכפרות לא עושים זאת למען בעלי החיים, אלא בניסיון להכפיף את הדת ל"נאורות". שהרי בכפרות אדם משחרר את שלל אחיזותיו המערביות, וחוזר לתפיסת עולם קמאית שבה הוא עומד למשפט ועלול להיענש, אם לא יחזור בתשובה
כמדי שנה, גם לקראת יום כיפור התשע"ב קמו המתנגחים למיניהם עם התנגדותם המנומקת למנהג הכפרות. לפעמים זה נשמע כמעט אותנטי, אבל מה באמת עומד מאחורי אותה התנגדות? האם זה אכן סבלן של התרנוגלות המובלות לשחיטה בטבורה של עיר? הלא מה שונה דינן מדין שאר אחיותיהן הנשחטות חדשים לבקרים דבר יום ביומו? ואם זו ה"התעללות" שעוברות בעלי הכנף בדרך, מדוע לא יבקשו המתנגדים להגן עליהן בעזרת תקנות צער בעלי חיים, כחוק?
עוד בערוץ יהדות - קראו:
השאלה היא, אם כן, מהו שורש ההתנגדות הקבועה הזו, שמופיעה מדי שנה בשנה בצמידות מוכרת למבצעי מכירת האופניים? הייתכן שמקורה לא בעופות, אלא דווקא בבני האדם?
אותם מתנגדים הנאחזים באצטלה של הגנה על בעלי החיים מגנים למעשה על תנועת ה"נאורות", שחרתה על דגלה את שחרורו של האדם מתפיסותיו ה"דתיות-ילדותיות" במטרה ליצור אדם חדש המוּנע על-ידי שכלו הביקורתי בלבד.עבור מגניה של הנאורות, מהווים מנופפי העופות שריד חשוך לימים עברו, ימים שבהם אורה של ההשכלה טרם זרח.
אנשי הנאורות מוכנים לקבל את הקראתו הריטואלית בתפילה של סדר עבודת הכהן הגדול, שכוללת המתה של בעלי חיים רבים והשלכה של שעיר לעזאזל – לקיחת תיש אומלל, הובלתו ברגל מירושלים למדבר והשלכתו, בעודו בחיים, מצוק ממנו הוא התגלגל עד שמצא את מותו והפך איברים-איברים עוד לפני הגיעו לחצי הדרך לקרקע - וזאת מכיוון שההקראה עצמה היא מעין מזכרת רומנטית לימים עברו. ימים שסופם להיעלם עם ניצחונה המוחלט של הנאורות להכחדת כל טקס דתי.
הדבר האמיתי
אך מנהג הכפרות הוא יותר ממזכרת - הוא הדבר עצמו. הכפרות הינם המרחב שבו יכול האדם הדתי להתנגד לשלטונה העריץ של הנאורות. במנהג הכפרות מכופף האדם את השכלתו המערבית, התופסת עצמה כיודעת כל, ומציב אותה בעמדה חדשה, הכפופה לרבדים קמאיים יותר בנפשו של האדם. רבדים שלמרות
היותם ראשוניים, אינם ילדותיים - אלא תשתיתיים. רבדים בנפש הפוגשים את המציאות בלי עזרתו של מתווך בדמותה של המחשבה המערבית.
בנהיגת הכפרות חוזר האדם לרבדים המכירים באופן מיידי במושגי החטא, העונש והדין, הקיימים בשורשה של המציאות. המבט בתרנגול קודם לשחיטתו ואכילתו מחזיר את האדם למציאות שבה יש מקום לדין שסופו מוות, ולחסד שאחריתו חיים.
כדי לזכות לחסד - על האדם לשחרר את שלל אחיזותיו בשכלו ובידיעותיו על המציאות, ולחזור לתפיסת עולם שבה הוא חוטא ונשפט, שבה הוא עומד לקבל את עונשו על חטאיו ואין לו אלא לנסות לחזור בתשובה, להתפלל שעונשיו יומתקו והוא יזכה לחיים טובים ולשלום.
לפנייה לכתב/ת 
