השחקן שמואל שילה הלך לעולמו בגיל 81
שחקן התיאטרון, הקולנוע והטלוויזיה שמואל (שמוליק) שילה נפטר בביתו שבקיבוץ צאלים בגיל 81. שילה זכה להכרה גם בזכות דמויותיו הטלוויזיוניות ב"רחוב סומסום" ו"חטופים". נתן דטנר: "הוא היה דמות אב בשבילי"
השחקן הוותיק שמואל (שמוליק) שילה הלך לעולמו הערב (ג') בביתו שבקיבוץ צאלים, לאחר מאבק במחלה קשה. בעוד חודשיים אמור היה שילה לחגוג את יום הולדתו ה-82. שילה הותיר אחריו אשה, ארבעה ילדים ותשעה נכדים. הלווייתו תיערך מחר (ד') ב-15:00 בבית העלמין בקיבוצו. תיאטרון הנגב יעמיד הסעה להלוויה בתיאום מראש, שתצא ב-13:00 מתחנת רכבת מרכז בתל-אביב.
מנהל תיאטרון הנגב, איסי ממנוב, ששילה היה ממקימיו, אמר הערב ל-ynet: "עד לפני חודש שמוליק שיחק איתנו בהצגות 'הביתה' ו'אלכס ומוריץ'. הוא השתתף גם בהפקה של צוותא 'תולעים', שהחלה לפני שנה בסמינר הקיבוצים.
"שמוליק היה אחד יחיד ומיוחד, שחקן ענק שלא יודע לזייף. הוא היה מורה דרך, יועץ אישי ומקצועי של כולם. הוא היה לפיד בוער עם אנרגיות מדהימות, ואפילו לריב איתו היה כיף לא רגיל. מסוג האנשים שאי אפשר לשמור להם כעס או טינה. בגילו הוא המשיך לעשות תפקידים, גם כאלה שלא היה רגיל לעשות ושאיתגרו אותו. הכוונה לתפקידים גסים, ודווקא בזכות החום האנושי שהוא הביא איתו לכל תפקיד, שמוליק גרם לקהל להזדהות איתו. הוא היה קלף מנצח בתיאטרון".
שמואל שילה מספר את סיפור חייו לתלמידים ב"יד ושם"
השחקן נתן דטנר, ששיחק לצדו של שילה בראשית דרכו על הבמה המקצועית בהצגה "מדובר בוורדים" של תיאטרון באר-שבע ששילה נמנה על מייסדיו, אמר ל-ynet: "זה היה התפקיד הראשי הראשון שלי על הבמה. הלחץ היה אדיר וההתרגשות גדולה. זו זכות גדולה בשבילי ששמוליק שילה היה מהאנשים הראשונים שהיכרתי על הבמה ומאחורי הקלעים.
"המקצוע, וכל העניין הזה שנקרא 'שחקן', התגלם באיש הזה, שהיה משכמו ומעלה. מעבר לכישרון, שזה אכסיומטי, שמוליק הוא מהאנשים שעליהם נאמר 'דאס איז א מענטש'. הוא היה דמות אב בשבילי במשך הרבה שנים כשהייתי בבאר-שבע. הוא אהב אותי ודאג לי, והתמזל מזלי שבתחילת הדרך עמד מולי אדם שכזה, שסייע בכל יכולתו להקל את הלחץ של כל העניין שנקרא במה".
השחקן אורן ידגאר, ששיחק את בנו של שילה בהצגה "הביתה" של הרולד פינטר, אמר: "שמוליק היה איש שהוא דוגמה לא רק לאיך צריך לשחק אלא גם לאיך צריך לחיות. היתה בו אהבת אדם ותאווה אמיתית לחיים. לפעמים הייתי מסתכל עליו על הבמה ומחייך מתוך אהבה, ואני שמח שזכיתי לומר לו את שבחו גם בפניו.
"מתחת לגבות הגדולות שלו, היו עיניים מחייכות, ומתחת למראה הסבא, היה בו משהו ילדי. הוא היה אבא שלי בהצגה ועל הבמה ומחוצה לה רחשתי לו כבוד של אב. הוא אמר לי פעם 'כשאני איתך על הבמה, העולם בחוץ נעלם, ויש רק אותך ואותי'. הרגשתי אותו דבר בדיוק. אני גאה שהיתה לי הזכות לחלוק איתו במה".
גם בקיבוץ צאלים, שם היה דמות מוכרת לכל החברים, מבכים את לכתו של שילה, שהיה ראשון החברים בקבוצה המייסדת. חבר הקיבוץ עודד בר-מאיר אמר ל-ynet: "שמוליק שילה נשאר היחיד מבין אותה קבוצת ראשונים שעלו על הקרקע ב-1949. קיבוץ צאלים בלעדיו כבר לא יהיה אותו דבר. במשך 62 שנה הוא היה ונשאר חבר הקיבוץ, פה גם הקים את משפחתו. שמוליק היה מעמודי התווך שלנו ומילא תפקידים מרכזיים בקיבוץ, בו ראה את ביתו. הוא היה הסמל של צאלים".
מהבריחה מהנאצים ועד לקיבוץ בישראל
שילה נולד בלוצק שבאוקראינה בדצמבר 1929. בנעוריו, בזמן מלחמת העולם השנייה, הוסתר על ידי משפחה פולנית, אך בהמשך נלקח למחנה עבודה נאצי. הוא ברח מהמחנה והסתתר בצל הפרטיזנים. לאחר המלחמה, בה איבד את אחיו, שילה איתר את אחותו וב-1946, לאחר תקופה שעבר במחנות בקפריסין, עלה לארץ.
שמואל שילה בתפקיד שמיל ב'רחוב סומסום' (באדיבות הטלוויזיה החינוכית )
לאחר תקופת מאסר במחנות קפריסין, עלה לישראל בדצמבר 1946. שילה היה חבר קבוצת משמר השרון ונמנה על מייסדי קיבוץ צאלים. הוא למד במספר בתי ספר למשחק ובהמשך סיים גם לימודי תיאטרון ומשחק באוניברסיטת תל-אביב.
שילה היה חבר תיאטרון הבימה ומראשוני תיאטרון באר-שבע. בנוסף השתתף בסרטי קולנוע רבים, בהם "נועה בת 17" ו"ילדי סטלין". בשנים האחרונות שיחק בסרטים ביניהם"אסקימוסים בגליל" ובעבר ב"סיפור אינטימי" לצדה של חוה אלברשטיין.
עוד זכור שילה כבן דמותו של שמיל ב"רחוב סומסום" וכאביו של החייל החטוף השב הביתה בסדרה "חטופים". ב-2008 השיא משואה בטקס יום הזיכרון לשואה ולגבורה.
שילה זכה פעמיים בפרס השחקן הטוב ביותר מטעם האקדמיה הישראלית לקולנוע וטלוויזיה, וכן הוענק לו פרס "קיפוד הזהב" על תרומתו לתיאטרון הפרינג' בישראל.
