חמישה ספרי לשון על הסכין
נס תחיית השפה הוא חלק מן הסיפור הציוני, וכמעט המרכיב היחיד בו שנשאר בלתי שנוי במחלוקת. רוביק רוזנטל על ספרי-שפה מעניינים במיוחד, שמתגלגלים על הלשון ועל המילון
העשור האחרון הביא אתו גל של ספרי לשון מסוגים שונים. זה לא היה סתם גל. אלה היו ברובם ספרים שנועדו לקהל רחב, ולא אל המעגלים הסגורים של הבלשנים. הגל הזה, שהצליח לייצר כמה רבי מכר ושיח ציבורי ער, מעיד על החיוניות של התחום, ועל כך שבין הישראלים והשפה שורר סיפור אהבה. נס תחיית השפה הוא חלק מן הסיפור הציוני, וכמעט המרכיב היחיד בסיפור הציוני שנשאר בלתי שנוי במחלוקת. השפה והישראליות מקיימות ביניהן יחסי גומלין מרתקים. הרגש השלילי היחיד שאני מכיר ביחס לשפה הוא חרדה, לעיתים קרובות מוגזמת, לגורלה ולגלגוליה.
- רוצים לקרוא עוד ספרים על הסכין? היכנסו לכאן!
"גלגולי לשון", מאת גיא דויטשר
היתה לי הזכות להיות בין יוצרי הגל החדש הזה. הבחירה על מי לכתוב לא היתה קלה. יותר משיש כאן העדפה של ספר כלשהו על רעהו, יש כאן ניסיון להציג את העושר השמור בתחום, בעיקר לטובתנו. גיא דויטשר, ישראלי צעיר החי באירופה הפתיע עם ספר בלשני רהוט, מרתק, משעשע ועם זאת מבוסס על התפתחות השפה כתופעה כללית של הציוויליזציה האנושית.
למהדורה האנגלית הוסיף עם המתרגם המצוין איתי אשר דוגמאות ותובנות מן העברית החדשה והעתיקה. הלשון, מספר דויטשר כפופה לנפש האנושית, ומניעים אותה יסודות אופייניים להתנהגות האדם: כוח היצירה, כוח ההרס, הכוח המדמה והשאיפה לסדר.
היסוד המפתיע ברביעייה הזו הוא כוח ההרס: השפות נהרסות ואפילו מתנוונות מהרגע שבאו לאוויר העולם. התהליך הזה נובע מהרצון להגיע למודלים פשוטים, מהעצלות האנושית ומתוך יצר ההרס הטבעי. ספר שני בעברית של דויטשר יצא לאור לאחרונה: "בראי השפה", ובו עוסק דויטשר בסוגיות לשוניות נוספות.
"ישראלית שפה יפה", מאת גלעד צוקמן
עוד ספר של בלשן הצעיר החי בחוץ לארץ, אבל בעל תשוקה אדירה להיות חלק מהשיח הישראלי על העברית. את המעורבות בשיח הצליח לממש באמצעות פצצה תיאורטית: אנחנו, כאן בארץ חמדת אבות, לא מדברים עברית, אלא שפה אחרת, "ישראלית", שיש לה שורשים מסוימים בעברית הקלאסית אבל היא התרחקה ממנה וכבר איננה אותה שפה.
על התיאוריה קמו לצוקרמן מתנגדים מקיר לקיר. בספר מציג צוקרמן את משנתו בשפה פופולרית, מעין ניסיון להגיע לציבור מעל ראשי הבלשנים. יש לי ביקורת רבה על התיזה של צוקרמן, וגם על הספר, אבל אסור בשום פנים להתעלם ממנו, או להציג אותו כרודף פרסום, בסך הכל שילם מחיר לא קל על הפרסום הזה. השקפתו אולי שגויה, אבל נשענת על תופעות רבות ומרתקות בדינמיקה של העברית החדשה.
"מילון מרוקאית יהודית", מאת מרכוס חנונה
העדה המרוקאית היא העדה הגדולה והמאתגרת בין קהילות יוצאי ארצות ערב. היא שמרה על אופייה המיוחד לאורך שנים, בין היתר מאחר שהדור הראשון של העולים נשלח לפריפריה והתקשה להתערות בישראליות. המילון שהוציא חנונה, יליד מרוקו שחי שנים בארגנטינה, עושה שירות חשוב להיכרות עם העדה הזו ותרבותה.
אפשר ללמוד ממנו על הפולקלור של יהודי מרוקו, כולל מילים עבריות לא מעטות שנטמעו בשפה הזו כמו אַזכָּארָא (אזכרה), אוּרִי'יָאח (אורח) ועוד. אפשר לגלות בה לא מעט נכסי צאן ברזל של הסלנג הישראלי שמקורם מרוקאי, כמו פריחה, חנון וכפרה, ואפילו את ה"שלוחים" של קובי פרץ. חנונה שוקד בימים אלה על ספר פתגמים מרוקאי שיצא לאור בקרוב בהוצאת כתר.
"דבר עברית", מאת יוסי לנג
אליעזר בן יהודה, ג'ינג'י נמוך קומה ועצבני עם נטיות סוציומטיות הוא האיש האהוב ביותר מבין אושיות הציונות. זאת מפני שנספגה בו האהבה לשפה שחיפשה גיבור ומצאה אותו. הביוגרפיה "דבר עברית" שכתב יוסי לנג הגיעה גם היא בעיתה, והיא מלאה סיפורים לרוב, המכסים את חייו של האיש החד פעמי הזה. בין היתר מסופר בו על הסכסוכים והשנאות שבין ראשי הציונות.
הרצל חשב שבן יהודה איש מבולבל, בן יהודה חשב שהרצל אנטיפת. ביאליק חשב שבן יהודה איש לא רציני ואפילו מזיק, בן יהודה מנע ממנדלי להיות חבר וועד הלשון על רקע היריבות ביניהם. מי שקורא את הביוגרפיה בלי לדעת דבר על האיש יחשוב שמדובר בעיתונאי קשה יום עם שריטה בענייני העברית, זו היתה האמת, אבל לא כל האמת.
"לא על הלחם לבדו", מאת איתן אבניאון, ו"בון אפטיט", מאת אורן גירון
לקינוח, תרתי משמע, שני מילוני אוכל שיצאו בעשור האחרון בסמיכות זמנים.
הם שונים למדי בעיצוב ובגישה, אבל מספרים את סיפור האהבה בין עוד מרכיב נחשק של התרבות: האוכל, לבין השפה. בין היתר למדנו שם שהאיטלקים אוכלים מרק אנגלי, שהוא בכלל עוגה, והתימנים קש יווני, שהוא שמה לטיני של החילבה.
בצלי השאלוט קרויים על שם העיר אשקלון, ולאפונה סינית קוראים "אפונת שלג". האנגלים קוראים לבמיה "אצבעות הגברת", והטאפאס, מכסים בספרדית, נקראים כך כי בעבר נהגו לכסות את כוסות היין בפרוסות לחם מרוחות כדי שלא ייכנסו לתוכן זבובים. מיסייה קרוֹק הוא סנדוויץ' צרפתי חם, מאדאם קרוק היא אותו סנדוויץ', כולל ביצת עין. בתיאבון.
ספר הילדים של רוביק רוזנטל, "המסע המופלא לארץ המילים", ראה אור לאחרונה בהוצאת כתר.
לפנייה לכתב/ת 
