"קיסינג'ר": אדם בלי חרטות

הנרי קיסינג'ר. חשב שהקומוניזם ישתלט על העולם

הסרט עוקב באדיקות אחר הביוגרפיה הפוליטית של הפליט היהודי גרמני, אבל מתחיל דווקא כשהתמנה ליועץ לנשיא. תוך כדי שהוא עוקף בתחמנות כל מכשול מטעם מחלקת המדינה, הפך קיסינג'ר לידידו הקרוב ביותר של ניקסון החשדן. בסרט משובצות שיחות מוקלטות בין השניים ומתוכן מתברר בעליל שקיסינג'ר לא בדיור רחש כבוד לבוס שלו, אבל ידע היטב כיצד להסתיר את הבוז של הפרופסור לנוכח משפטים כמו "אם נתרפס לפני המנוולים האלה הם יאכלו אותנו בלי מלח", אכן, מדיניות חוץ במיטבה.

הסכמים וגופות

הוא ירש מלחמה בויאטנם ובה חמש מאות חיילים הרוגים בשבוע, והפגנות ענק של צבא השלום בארצות הברית. הוא היה נחוש בדעתו לסיים את המלחמה מבלי להיכנע ולא בדיוק הצליח. בדרך עסק בסילוף נתוני ההתקפות בקמבודיה, נאלץ להתדיין עם הויאטנמים ובראשם לה דוק טו שהתנהגותו הייתה "מרגיזה ולמופת", וכתרגיל ענק של הסחת דעת מן המלחמה יזם את דיפלומטית הפינג-פונג שפתחה בפני ארצות הברית את שערי סין, וגם פיתח יחסים עם ברית המועצות והגיע להסכמים להגבלת הנשק הגרעיני. בינתיים, בויאטנם המשיכו חיילים למות.

צופים ישראלים חיכו בודאי, במהלך תשעים הדקות של הסרט משובץ בקטעי ארכיון מרהיבים, שהוא סוף סוף יזכיר אותנו ואת חלקה של ארצות הברית במלחמת יום הכיפורים. עד שזה קרה, זכינו רק לאזכור אחד - דווקא שדיבר על חייו הפרטיים ועל חיבתו לנשים מצודדות שנמשכו לכוחו. "אני לא יכול להיפגש בבוקר עם אינדירה גנדי ובערב לצאת עם גולדה מאיר" הסביר את נטייתו לבלות עם בלונדיניות חטובות דווקא.

וכך מתברר שמלחמת יום הכיפורים הייתה בעצם פסיק קטן בקריירה האדירה של האיש שלא מתחרט על כלום. ניקסון היה עסוק בויאטנם, צ'ילה וווטרגיט, לא היינו בכלל בראש שלו ולדיפלומט הבכיר ניתן ייפוי כוח לעשות ככל שירצה. מבחינתו המלחמה הזאת הייתה רק עוד נדבך באספקטים המבעיתים של הקומוניזם,

שלדעתו עמד להשתלט על העולם. סיומה של המלחמה ההיא לא היה אלא ניסיון מוצלח לבלימת אידיאולוגיה של רשע וכלי הנשק שלה. ייתכן שבאמת היינו כאלה: מדממים, כואבים, מושא עקיף קטנטן בעיניהם של האנשים שנחנו בראייה גלובלית.

במהלך הסרט קיסינג'ר חוזר לגרמניה של ילדותו, לעליית הנאציזם, לחוויותיו כחייל בצבא ארצות הברית שכבש את גרמניה, למפגש המזעזע עם יוצאי מחנות הריכוז. כל אלה, כך נדמה, הן רק אבני לגו קטנות בדרך להעצמת השלום בעולם. כיוון שהצליח, הוא נוטה לאורך כל הדרך לזלזל במחיר האנושי של ההצלחה.

לכבוד יום הכיפורים חיברו הוגי ערוץ שמונה כמה סרטים שונים במהותם תחת הכותרת "חשבון נפש", לכאורה אין כל קשר בין סלמן רושדי, שמתחרט במקצת על הטקסט של "פסוקי השטן", קיסינג'ר, נידון למוות בארצות הברית שרצח את הוריו ומשפחת אומנים אמריקנית שאיתם התאבדה. אך מי שעקב אחר הסרטים בנאמנות יכול היה, עם זאת, לגלות שמגוון אפשרויות החרטה של החוטא האנושי באמת בלתי מוגבל. קיסינג'ר פשוט לא רצה להתחרט.