ישיבות במקום נובל. ישראל בחרה להתאבד
אפשר לחשוב בטעות שישראל היא גן עדן מדעי, אך זו תמונה מעוותת. בתחום החינוך - ישראל בחרה בדת. זו בחירה אובדנית
ברכותיי לדני שכטמן, עמיתי למוסד האקדמי, על זכייתו בפרס נובל. זכייה ראויה מאין כמותה. דני פתח תחום חדש שמאות ואלפי מדענים עוסקים בו כיום. הפרס מצטרף לפרסים מדעיים אחרים שישראל זכתה בהם בשנים האחרונות. ישראל, כפי שמצטייר מן הזכיות האלה, היא גן עדן מדעי.
לאמיתו של דבר, זו תמונה מעוותת. במקרה הטוב, תמונה חלקית. אכן, לישראל מסורת אקדמית מפוארת, שראשיתה בעלייה של אנשי מדע ותרבות מעולים בשנות ה-20 וה-30 של המאה הקודמת. חברי סגל צעירים מבריקים ממשיכים להיכנס לכותלי האקדמיה גם כיום. אבל מתחת לשכבה העליונה הדקה, המצב רעוע להבהיל. אם לא תשתנה המגמה, נעמוד בפני שוקת שבורה תוך לא יותר מעשור.
כבר כיום בתי הספר התיכוניים אינם מספקים תלמידים בעלי חינוך מדעי בכמות הנדרשת לצה"ל ולתעשיית ההיי-טק. אחוז התלמידים שלומדים 5 יחידות במדעים הריאליים - במיוחד בפיזיקה - מצטמצם והולך. כל מרצה אוניברסיטה יודע שרמת התלמידים המגיעים לכיתות שלו יורדת והולכת מדי שנה.
עוד בערוץ הדעות:
- כמה שמאלנים חטפו מכות. לא ביג דיל / ישי רוזן-צבי
- מגרשים מהארץ את המתמחים הטובים בעולם
/ גד בר-יוסף
- הפכתם רופא לפקיד עייף וממורמר
/ עסאם אקרם דאוד
הסיבה לכך פשוטה מאוד: ישראל לא משקיעה בחינוך. וב"משקיעה" אינני מתכוון למאמצים. אני מתכוון פשוט לכסף. יש גם סיבות אחרות, מינוריות יותר. אחת מהן היא המנגנון הבזבזני: כ-6% מתקציב החינוך בארץ הולכים למינהל ופיקוח (מיותר), כאשר המקובל בארגונים גדולים הוא פחות מ-2%. יש תרבות ה"כאילו", שבגללה מלמדים כיום בתיכון מקצועות כמו הנדסה ביו-רפואית, שהוא מקצוע אוניברסיטאי לגמרי, ובתיכון מלמדים אותו ב"כאילו", ללא תוכן של ממש.
בתיכון צריכים ללמוד את הבסיס, כלומר מתמטיקה ופיזיקה, ומן הראוי שגם כימיה וביולוגיה בסיסית (כן, גם אבולוציה). בעיה נוספת היא רעיונות הזויים שמגיעים מן המחלקות להוראת המדעים. מתמטיקאי אמריקני טען פעם ש"כל דולר שמושקע במחקר חינוכי גורם אחר כך לנזק של 100 דולר בשטח". דוגמה ניתנה לפני שלוש שנים, כשתוכנית לימודים מוזרה בגיאומטריה נכנסה לתוקף בחטיבת הביניים, וכצפוי הושלכה לפח אחרי כשנתיים, למרבה הבלבול של המורים ושל כותבי ספרי הלימוד.
יש גם הפעילויות הלא-לימודיות האינסופיות שמוטלות על התלמידים, במיוחד בבית הספר היסודי - יום המשפחה, יום רבין, יום ירושלים, ועוד ועוד. פשוט, לא לומדים. אבל אלה כאמור בעיות קלות ערך, ביחס. הסיבה העיקרית לכישלון החינוך בארץ היא שלא משקיעים. תקציב החינוך, מחולק במספר התלמידים, הוא הנמוך במערב. הדבר מתבטא במשכורות נמוכות למורים, שאינן מפתות כוח הוראה ראוי להגיע לבתי הספר.
אין מורים למדע
בארצות המערב משכורת של מורה ניתנת להשוואה למשכורות בהיי-טק. בפינלנד ובסינגפור, המודלים להצלחה בחינוך בשנים האחרונות, המשכורות של המורים כל כך מפתות, שהן יכולות להרשות לעצמן לעשות מיון קפדני של המועמדים למכללות להוראה. בארץ, משכורתו של מורה היא כרבע או פחות ממשכורת היי-טקית, ואין צורך בהשוואות עם מקצועות אחרים: זו משכורת עלובה. התוצאה היא מורים חלשים בבית הספר היסודי, שאינם שולטים במדע ומעבירים את חרדת לימוד המדעים לתלמידיהם. בבית הספר התיכון המצב גרוע יותר: פשוט אין מורים למדע.
ישראל תלויה לקיומה בחינוך מדעי יותר מאשר כל מדינה אחרת בעולם. כיצד ייתכן שהיא מרשה לעצמה לא להשקיע בחינוך? התשובה פשוטה, צריך רק להודות בה: ישראל דווקא כן משקיעה הרבה בחינוך, אבל בכיוון מסויים: החינוך הדתי. כמו בתחום הפוליטי והחברתי, גם בתחום החינוך - ישראל בחרה בדת. חלק עצום מתקציב החינוך הישראלי מושקע בדת. זה מתבטא בבתי הספר היסודיים והתיכוניים, אבל עוד יותר מכך בישיבות.
חייבים לקרוא לילד בשמו: ישיבות הן חינוך - הרי לומדים שם. ומושקעים בהן מיליארדים, בצורות שלא כולן מגיעות לפני השטח וידועות לציבור. יותר ממאה אלף תלמידים לומדים בישראל ספר חוקים עתיק על חשבון המדינה, כולל תמיכה בפרנסה. וזה בנוסף לתלמידי הישיבות התיכוניות ובתי הספר הדתיים והחרדיים. כל התקציב הזה היה צריך ללכת לחינוך מודרני חילוני, והוא בא על חשבונו. שום מדינה אינה יכולה להרים שני פרויקטים חינוכיים ענקיים זה בצד זה. צריך לבחור. וישראל בחרה.
זו בחירה לגיטימית, ואולי אף מועילה, אם יש אלוהים ואם הוא במקרה יהודי. אבל צריך לעשות אותה בעיניים פקוחות. כל הורה חילוני בארץ צריך לדעת שהילד שלו אינו מקבל חינוך ראוי, משום שישראל בחרה להשקיע את כספי החינוך שלה בדת. בעיני אדם חילוני, זו בבירור בחירה אובדנית, אבל זה מה שבחרנו.
רון אהרוני, פרופ' למתמטיקה בטכניון
גולשים מוזמנים להציע טורים: opinions@y-i.co.il
לפנייה לכתב/ת 
