בואו בנות: שלוש זמרות מבטיחות לחג

יחסי הציבור האפקטיביים מאוד של סמדר אקראי לימדו אותנו שמדובר בהתגלמות האקלקטיות. בחורה שגדלה בקטמונים, אבל הספיקה מאז לנדוד בכל העולם; צעירה ממוצא מזרחי, עם מראה של נערת כפר אוסטרית. התוצאה הטבעית של כל אלה אמורה להיות אלבום מגוון מאוד מוזיקלית, המלהטט בטבעיות בין מזרח למערב, או כל קיטש אחר המשמש לתיאור כור היתוך. אבל בפועל, אלבום הבכורה של אקראי הוא כמעט הפוך.

לטורים האחרונים של שי להב:

• להקת השנה שלכם: אף אחת. הרוק מת?
• שי לחג: אלבומים לפתוח איתם את השנה
• הנסיך הקטן באש החיזבאללה: זמרים ולוחמים
• כמה חבל, יוסי: המורשת של יוסי אלפנט
  

סמדר אקראי. ראויה להאזנה(צילום: נועה אייזנשטט)

"אחד באפריל" הוא יצירה מלוטשת ואחידה, שכאילו נוצרה בסרט הנע שדומה שכבר פס מהעולם - ימי הזוהר של נערות רימון המופלאות. אקראי, שכתבה והלחינה את מרבית השירים, נשמעת אלגנטית ומאופקת להפליא - כמעט לא ישראלית - וזה הערך המוסף העיקרי שלה. בצירוף ההפקה המוזיקלית העדכנית והמצוחצחת של גיל לואיס (שכבר היטיב לעשות עם איה כורם. כבר אמרנו רימון?), מתקבל אלבום שהוא אמנם בנלי למדי, אבל בהחלט ראוי להאזנה.

בעידן שבו פסי הייצור קורסים, כמעט מהנה לשמוע תוצר כל כך מיומן ומהוקצע. לא פלא שגלגלצ אימצו אותו בחום. ברגעים מסויימים - ומעטים מדי - אקראי מצליחה לצאת קצת מעצמה ולהפגין אישיות של ממש ("תמיד אותו דבר"). ביתר הרגעים, היא עוד לבנה בחומה. ובזמנים שבהם חומות הסאונד כבר קרסו, זה לא מעט.

באקראי ועד לגרוב

מרב סימן טוב. שייכת לליגה אחרת (צילום: דורון עדות)

הסיבה היא, כנראה, שסימן טוב היא מבצעת מצטיינת הרבה פחות מיוצרת. אם נזכיר את הזמרות שהחומרים שלה בהחלט ראויים להן, הרי שאין לה את הסקס אפיל של ריטה, הדרמטיות של מירי מסיקה (שסימן טוב כתבה לה את "מלך") או הממזריות של אתי אנקרי. ועוד משהו. יש בסימן טוב, לפחות על פי האלבום הזה, משהו מעט מהוגן מדי כזמרת. למרות התכנים האינטימיים, היא לא מצליחה לשרוט, רק לרפרף. התוצאה הזו יכולה להיות פרי של אישיות,

או של הפקה מוזיקלית מהסוג הצפוי מדי. הזכרתי את אתי אנקרי, ואני יכול רק לדמיין חיבור בין סימן טוב לאלון אולארצ'יק. ובכל זאת, בשורה התחתונה, מדובר בתגלית אמיתית (למרות שהיכרנו אותה כבר ב-2003. אבל רק עכשיו נחשפות יכולותיה האמיתיות).

ליאת שמאי היא האנדרדוגית של הטרימווראט הנשי הזה. למעט הופעה קצרצרה ב"כוכב נולד 5", היא לא ממש נחשפה מהותית בתקשורת, וקשה לומר שהסינגלים שלה הותירו חותם רדיופוני עמוק. חבל, כי מדובר בתרומה משמעותית למרחב הדל של גרוב נשי ישראלי. שמאי חיה את הקצב, לא מתחברת אליו מלאכותית, כנהוג במחוזותינו כושלי הרגליים.

חמושה ביופי של הרכב, שלא מפחד מג'אמים ארוכים (יחסית), היא משגרת אלבום בכורה מגוון ומפתיע, שהאהבה לדבר מזנקת מכל אקורד שלו. אין ב"נמר ציפור" שלאגרים פוטנציאליים גדולים - בעייה בעייתית בעידן של סינגלים - אבל יש המון כישרון וחיוניות. "אלפי קולות", למשל, ששמאי ביצעה גם ב"כוכב נולד", הוא חיבור בלתי אפשרי בין קייט בוש ואביתר בנאי, עם המון אפרו. אני בעדה, מקווה שיהיה לה הכוח להמשיך לאלבום שני.