יוצאים מהסוכה - וחוזרים לזיהום האוויר בבית

מה התמונה הראשונה שעולה לכם בראש כשאתם שומעים את המילים "זיהום אוויר"? כנראה שמיד תחשבו על ארובות מפעלים הפולטות ענני עשן או על אגזוזי מכוניות ואוטובוסים שדוחסים את אוויר העיר ברעלים מחניקים, אבל אולי תתפלאו לשמוע שגם בתוך הבית אי אפשר לנשום לרווחה.

• זהירות - הבניין שאתם גרים בו יעשה אתכם חולים
  

מחקרים מלמדים כי זיהום האוויר בתוך הבית או המשרד עלול להיות חמור יותר מזיהום האוויר מחוצה לו. לעיתים מקורות הזיהום במבנים סגורים אף קטלניים יותר, מכיוון שזמן השהייה שלנו בהם ארוך משמעותית ביחס לשהייה באוויר הפתוח.

ההערכה המקובלת היא שרוב תושבי המערב מבלים בין 80% ל-90% מזמנם בתוך מבנים, ובמקרים רבים האוויר במבנים אלה מזוהם מבלי שאנחנו מודעים לסכנה הבריאותית שבסביבתנו היומיומית.

בריאות היא ערך מרכזי בעולם הבנייה הירוקה, אך לעיתים קל לשכוח שבתוך בית שתוכנן להיות חסכוני באנרגיה, חסכוני במים, ממחזר וממוחזר לעילא ולעילא, ישנו אדם אמיתי שרוצה להיות בריא ושלם. אז מה סוגי מקורות הזיהום העיקריים ומה דרכי המניעה המומלצות? 

המפגע: עובש נגרם מהצטברות של מים בקירות או בתקרות שנובעת בדרך כלל מדליפה בצנרות המים או לחילופין מתהליך עיבוי (קונדנסציה) הנגרם כאשר אוויר בא במגע עם משטח קר ממנו. על פי רוב, אם הלחות לא מתפזרת תוך 48 שעות, קיים חשש להיווצרות עובש באזור הרטוב.

הנבגים של העובש מתרבים בתוך המשטחים הלחים, מתפזרים באוויר ועשויים לגרום לבעיות בריאותיות שונות. העובש מייצר אלרגניים, גורם לגירוי נשימתי, לגירויים בעור, בעיניים ובריאות. כמו כן הוא עלול לגרות התקפים אסטמטיים.

הפתרון: ניתן לעצור את התפשטות העובש על ידי ייבוש האזורים הרטובים והרחקת אדי המים בעזרת וונטילציה של החלל הסגור. את כתמי העובש יש לנקות ולהסיר על ידי שיוף, ולבסוף למרוח חומר נגד פטריות. יש להקפיד על תקינות צנרות המים ולבחור מראש סוגי צנרת עמידים במיוחד.

ברמה התכנונית, בבית ירוק ניתן לפתור את תופעת העיבוי באמצעות בידוד נכון של קירות ותקרת הבית. יש להתקין בתוך הקיר מחסום אדים משכבה עמידה בפני מים (לדוגמא: פוליאתילן), שימנע מהאדים להגיע לחלקים הקרים בקיר.

גז ראדון

המפגע: גז רדיואקטיבי בלתי נראה, חסר ריח או טעם. נוצר מהתפרקות של רדיום 226, ונמצא באדמה בריכוזים שונים. הגז גם מופיע בחלק מחומרי הבנייה. זהו גז מסוכן העלול לגרום לסרטן הריאה, ולפי ההערכות מחקריות בארה"ב הוא קוטל 20 אלף איש מדי שנה.

החדרים המסוכנים ביותר הם החדרים הבאים במגע עם הקרקע אותם כדאי לבדוק בעזרת גורם מוסמך. החדרים מעל פני הקרקע בטוחים יותר באופן כללי, למרות שגם הם עשויים להכיל כמות מסוימת של ראדון הנפלט מחומרי הבנייה.

הפתרון: הדרך הפשוטה ביותר להתגבר על סכנות הראדון היא אוורור נכון של הבית שמצמצם את סיכויי הצטברותו בחלל. ישנם מספר צעדים שניתן לבצע על מנת לנטרל את הימצאות הראדון בבית:

• הנחת שכבת חצץ מתחת לבניין המאפשרת לגז לנוע בחופשיות מתחת לבית
• הנחת שכבת פלסטיק המונחת מעל שכבת החצץ ועוצרת את הגז מלחדור לרצפה
• איטום וסגירת הפתחים ברצפה באיטום נוסף
• התקנת צינור אוורור המנקז את הראדון שכלוא מתחת לרצפת הבית אל האוויר הפתוח מעל הבית (בעזרת וונטה).
  

כמובן שזול יותר ופשוט יותר לבצע פעולות אלה בשלבי הבנייה ולא לאחר שהבית בנוי.

פחמן חד חמצני (co)

המפגע: גז רעיל ללא ריח או צבע. נוצר מבעירה בלתי מושלמת של דלקים פוסיליים וגז, למשל תנורי גז, בוילרים מחוממים על בסיס גז או קמין לחימום. גורמים נוספים להיווצרות פחמן חד חמצני הם עישון ופליטת גזים מכלי רכב.

הצטברות עודפת של הגז יכולה לגרום לעייפות, כאבים בחזה, כאבי ראש, בחילה, מחנק ואפילו מוות ברמות ריכוז גבוהות. כמות סטנדרטית של פחמן חד חמצני בבית אמורה לנוע בין 0.5 ל- 5 ppm בקירוב (parts per million – מדד למדידת ריכוזים).

הפתרון: חשוב להקפיד על מניעה של הצטברות פחמן חד חמצני בבית. אמצעי החימום בבית (שפועלים על בסיס גז, דלק, עץ גולמי) אמורים להיבדק באופן מקיף ותקופתי.

בנוסף יש להקפיד על תקינות ארובות וכדאי להתקין וונטה להוצאת אוויר אל מחוץ לבית מעל תנורי גז. כמו כן ניתן לרכוש בקרים ואמצעי מדידה המורים על רמת הפחמן החד חמצני בבית.

חומרים אורגניים נדיפים (voc)

המפגע: שם כולל למגוון של כימיקלים הנפלטים בצורת גז, ולהם השפעות שונות על הבריאות. על פי רוב, ריכוזם בתוך הבית גבוה בהרבה מריכוזם מחוץ לבית (עד פי 10).

קיים מגוון גדול של מוצקים ונוזלים שעשויים לפלוט סוגים שונים של כימיקלים אורגניים רעילים: צבע, לכה, דבק, מוצרי ניקיון לבית, חומרי הדברה, חומרי בנייה, ועוד. חומרים אלה עשויים להימצא בבתים בסביבה עירונית או כפרית.

הנזק הבריאותי שנגרם כתוצאה ממגע עם חומרים אורגניים נדיפים משתנה בהתאם לסוגיהם וריכוזם: החל מגירויים בעור, בעיניים או בגרון, כאבי ראש, בחילה, עייפות, וכלה בנזקים בכבד, כליות, מערכת עצבים ואף התפתחות סרטן.

הפתרון: ניתן למנוע או לווסת את החשיפה לחומרים אורגניים נדיפים. יש להקפיד על אוורור בזמן השימוש במוצרים מועדים לפורענות. ביישום חומרים חשודים חשוב לקרוא בעיון את הוראות השימוש של היצרן. כ

כדאי אף להשתמש במסכה המסננת את האוויר בזמן ביצוע עבודות צביעה והדבקה עם חומרים חזקים. יש להקפיד על קניית מוצרי תחזוקה לבית וחומרי בנייה "נקיים" או מופחתים בחומרים אורגניים נדיפים.

אסבסט

המפגע: סיב מינרלי שנעשה בו שימוש מרובה בחומרי בנייה שיוצרו לפני שנת 1975, חומרי בידוד, איטום, דבקים, צבעים ועוד. בדרך כלל לא משתחררים סיבי אסבסט לאוויר אלא אם חומר אסבסטי מתפורר, מנוסר או נפגע.

שאיפת סיבי אסבסט מסוכנת ביותר, החלקיקים הקטנים נאגרים בריאות ועשויים לגרום, גם כעבור שנים רבות, לסרטן הריאות, למחלת אסבסטוטיס (הצטמקות והרס של הרקמה הריאתית), ולמזותליומה (סרטן הפוגע בקרום הריאות, הבטן והלב).

הפתרון: בשום אופן אין לבצע עבודות במשטחי אסבסט ללא ידע מתאים. אם יש לכם גגון או מחיצת אסבסט בבית - אל תקדחו, תפרקו, תנסרו או תשברו אותה. כמו כן אסור להשליך פסולת אסבסט, אלא באתרי פסולת מוסדרים לנושא.

בישראל מונהגים תנאי בטיחות מחמירים בנושא פירוק אסבסט, והעבודה נעשית על ידי קבלן אסבסט מורשה ובפיקוח צמוד. לעיתים עדיף לאטום לחלוטין מוצר אסבסטי מאשר לפרק אותו, ובכל מקרה יש להתייעץ עם מומחה לפני כל החלטה בנושא.

פחמן דו חמצני (CO2)

המפגע: גז שנפלט מתהליכים מטבוליים אצל בני אדם ויונקים. רמה גבוהה שלו באוויר עלולה לגרום לסחרחורת כאבי ראש, ולירידה כללית ברמת הפעילות בקרב הנוכחים בחדר. מאפיין בעיקר כיתות לימוד ובנייני משרדים.

ישנם מספר סטנדרטים המורים על רמת פחמן דו חמצני רצויה בחלל. הסטנדרט האמריקאי מחשיב ריכוז הגבוה מ-1,000 ppm כאינדיקציה לאוורור לא תקין של החדר, ואילו הסטנדרט הקנדי מסתפק ב-3,500 ppm כגבול עליון לתקינות.

ריכוז גבוה של פחמן דו חמצני בחדרים נוצר בדרך כלל בתקופות מזג אוויר קר וחם כאשר לא פותחים את החלונות ואין זרימה של אוויר במבנה.

הפתרון: ישנן מערכות מיזוג אוויר מתקדמות הנעזרות בסנסורים למעקב אחר רמת הפחמן הדו חמצני בחדר, ובהתאמה מווסתות את פעילות האוורור של המזגן.

פורמלדהיד

המפגע: הפורמלדהיד הינו גז חסר צבע בריח חריף המשמש בתעשייה ליצירת חומרי בניין ומוצרים לבית. 

בבתים פרטיים, המקור לפורמלדהיד בדרך כלל הם מוצרי עץ בלחיצה שיוצרו עם דבקי שרף המכילים urea formaldehyde, למשל לוחות עץ עשויים שבבים או סיבית.

הפורמלדהיד עלול לגרם לצריבה בעיניים ובגרון, כאבי ראש, התקפים אסטמטיים אצל חולי אסטמה, עייפות, תגובות אלרגיות, ועשוי אף לגרום לסרטן.

הפתרון: צרכנות מודעת. למניעת הרעלת פורמלדהיד, יש להעדיף מוצרי עץ שנלחצו בעזרת דבק שרף phenol ולא urea. בנוסף יש להקפיד על אוורור טוב של החדר ובקרת לחות.

אל תשכחו את האוורור

תחום הבנייה הירוקה מייחס חשיבות רבה לאיכות האוויר במבנים סגורים. הנושא נקרא באופן כללי INDOOR AIR QUALITY, ובראשי תיבות IAQ, והוא כולל זיהוי בעיות ומתן פתרונות לשיפור איכות האוויר במבנים.

לאוורור נכון יש חשיבות גדולה בבנייה ירוקה. הקפדה על אוורור טבעי בתכנון במבנה היא תרופה מונעת למחלות עתידיות שעשויות לפקוד את הבית ואת תושביו. ישנן טכניקות בנייה מסורתיות וחדישות שמאפשרות הזרמת אוויר צח לתוך הבית וחילוף חומרים תקין בין החוץ לפנים.

אוורור פאסיבי  כלומר תנועת אוויר טבעית במבנה, יכול להתאפשר על ידי תכנון פתחים תוך הקפדה על כניסת אוויר קריר דרך חזית מוצללת ומנגד יניקת אוויר חם דרך פתח עליון בחלל. שיטות האוורור האקטיבי כוללות התקנה של מפוחים צנטרפוגלים, מנדפים, מסננים פחמיים ומטהרי אוויר אלקטרוניים למיניהם.

כדאי גם להקפיד על בחירה של מוצרים בעלי תו ירוק, שעמד בקריטריונים המוכיחים שפגיעתו בסביבה פחותה, ולא להסתפק בסיסמאות שיווקיות כגון: "ידידותי לסביבה" או "חומר מתכלה" וכודומה. צרכנות נבונה באמצעות קניית חומרי בנייה וריהוט בזמן בניית הבית, וקניית חומרי אחזקה וניקוי בזמן המגורים בו, עשויה בהחלט לחסוך ימי מחלה מיותרים לדיירי הבית ותחושת אי נעימות מתמשכת.

הכותב הוא אדריכל ובעלים של חברת אקו סיטי המבצעת פרויקטים של התחדשות עירונית ירוקה בתמ"א 38 ופינוי בינוי