מאיר טפירו פותח עונה: "יש יותר מדי זרים בליגה"
שנה עוברת, שחקנים מתחלפים, חוקים משתנים ורק דבר אחד נשאר קבוע - מאיר טפירו, שחקן העשור הקודם שפותח עונה 17 בליגת לוטו עם מבט מפוכח: "מתגעגע לתקופה בה היה לאוהדים עם מי להזדהות, כמו בשנות ה-90". חרטות בקריירה? "אני לא כועס על מכבי ת"א". ראיון מיוחד לקראת עונת 2011/12
לא חסרים שחקנים ישראלים צעירים ממאיר טפירו בעשור ואפילו יותר, שכבר זכו באליפות. למרות כל השנים במגרשי הכדורסל, אחד השחקנים הכי גדולים כאן כנראה כבר לא יניף את צלחת האליפות. בגיל 36, השחקן הכי ותיק בליגת העל יודע שרוב הסיכויים שאיחר את הרכבת, למרות שלא איבד תקווה.
ובכל זאת, את הקריירה של טפירו אי אפשר למדוד לפי ארון הגביעים שלו. אפשר למצוא בו רק גביע מדינה אחד עם הפועל ירושלים ב-2007 וגביע בנאנסי הצרפתית ב-2005. אבל אחרי הכל, מדובר באחד מעמודי התווך של הכדורסל הישראלי ב-15 השנים האחרונות. סלי ניצחון הרואיים, ראיית משחק נפלאה, טריפל דאבלים, ובעיקר מנהיגות ותשוקה בלתי מתפשרת ואהבה לכדורסל - כל אלה הם החותם האמיתי שהותיר טפירו על הכדורסל שלנו.
בראיון מיוחד ל'ידיעות אחרונות' ול-ynet ספורט, פותח טפירו את הלב: "כל ספורטאי רוצה לזכות באליפות. גם אני, עד שאפרוש, עדיין מקווה. לצערי, בליגה שלנו יש קבוצה מאוד דומיננטית ורוב הסיכויים שהיא תהיה אלופה גם העונה. אבל יש דברים אחרים, חשובים כשלעצמם. תמיד כשאני מגיע לקבוצה חדשה, אני אומר לעצמי שליהנות ולהגשים את הפוטנציאל זה הדבר הכי חשוב".
אבל כבר נגעת בחלום בגמר הפיינל פור ההוא, עד שהגיעה השריקה של סמי בכר. התגברת על זה?
"יכול להיות שזה היה עוזר אם הוא לא היה שורק והייתי נשאר על הפרקט. מאז שאני ילד קטן אמא שלי אומרת שהכל בסופו של דבר מגיע מלמעלה, ויש סיבה לכל דבר. כנראה שזה מה שצריך היה להיות. באותה תקופה זה תיסכל אותי מאוד. לשמחתי, הזמן עשה את שלו".
כבר היית חתום במכבי ת"א לקראת עונת 1996/7, אבל זה לא יצא לפועל. מה קרה שם?
"באמת חתמתי במכבי ת"א, אבל בסופו של דבר הגעתי להפועל אילת. דורון שפר היה אמור ללכת ל-NBA ועודד קטש לקולג' בארה"ב. צביקה שרף, שהיה אז מאמן מכבי, רצה את גיא גודס, דרק שארפ ואותי. אבל קטש נשאר, שפר לא הלך לארה"ב, ופתאום היינו חמישה רכזים בקבוצה. אמרתי לעצמי שהדבר הטוב ביותר מבחינתי הוא ללכת להפועל אילת של המאמן משה ויינקרנץ".
עוד ב-ynet ספורט:
- שחר פאר פתחה בית קפה. אם הייתם קוראים "בועטת", הייתם יודעים על זה
- וגם: מי קבע להתחתן ב-6.6 ועדיין מחפש אולם?
- עוד לא ראיתם את שער השנה הבאה באירופה?
אתה נוטר טינה למכבי?
"בסופו של דבר הכדורסל הוביל אותי למקומות ולחברים חדשים, ואני לא מתוסכל מזה וגם לא שומר טינה לאף אחד. הגעתי לקבוצה שעיצבה אותי כאדם".
יש לך רק גביע אחד, ועדיין נבחרת לשחקן העשור של מינהלת הליגה. זה שיא הקריירה שלך?
"הבחירה בי ריגשה אותי מאוד ותישאר בתוכי חזק לכל החיים".
באיזו קבוצה הכי נהנית לשחק?
"לכל קבוצה יש את הקסם שלה ואת החיבור, ואני אוהב להתחבר למקום שאני משחק בו, לאנשים ולאוהדים ביציע. בגלל זה הבחירה קשה, אבל אני תמיד חושב שהפועל ת"א - הקבוצה הראשונה בה שיחקתי בליגת העל. זו באמת בחירה קשה, כי מכל קבוצה לקחתי איתי הרבה זיכרונות טובים".
מי השחקן שהכי נהנית לשחק איתו?
"ישנם הרבה שחקנים, אבל שניים במיוחד. קודם כל ג'ו דאוסן בהפועל אילת. מדובר בבן אדם בלתי רגיל. הוא היה בגובה 1.97 מ', אבל שיחק כגבוה. רק עם כוח רצון הוא היה מלך הריבאונדים כמעט כל עונה, וגם היה מסוגל לעשות סל מכל עמדה במגרש. אבל יותר מהכל זו האישיות שלו, שהייתה יוצאת דופן. הוא כל הזמן ניסה לעזור ולשפר את הצעירים ואת הקבוצה. השחקן השני הוא ליאור ארדיטי. כשהגעתי להפועל ת"א הוא היה שחקן שנלחם על כל כדור בכל אימון".
עברת הרבה חוויות כשחקן. יש משחק שאתה זוכר במיוחד?
"אני לא אשכח את המשחק עם הפועל ירושלים בווילנה, ברבע גמר גביע ספורטה ב-2002. הפסדנו במלחה בשתי נקודות ויצאנו למשחק חוץ. היו להם שחקנים מדהימים, שהפכו לכוכבים באירופה: מאצ'יאוסקאס, שישקאוסקאס, קאוקינאס, יאבטוקאס. הקהל היה עוין מאוד, אפילו אנטישמי, אבל הדהמנו את הליטאים ועלינו לחצי הגמר. הצעקות של הקהל, 'ווייט פאוור' ו'הייל היטלר', נתנו לי את התחושה שחייבים לנצח".
מצטער על משהו שעשית בקריירה הארוכה שלך?
"אם הייתי חוזר לאחור, הדבר היחיד שהייתי רוצה לחוות הוא עוד שנתיים-שלוש באירופה וביורוליג".
אין הזדמנויות לישראלים
"יש יותר מדי זרים בליגה שלנו", אומר טפירו במבט מפוכח ובוגר, "אני הגעתי לליגת העל כשהייתה מכסה של שני זרים. באותה תקופה היו לכל קבוצה ישראלים דומיננטיים. אפילו שהייתי שחקן צעיר קיבלתי הזדמנויות כבר מההתחלה וניסו לבנות אותי. זה מה שחסר היום, והסיבה המרכזית היא ריבוי הזרים. חשוב שיהיו מקסימום שלושה זרים בקבוצה.
הייתי בימים האחרונים בווינגייט, ראיתי שם שחקנים בגודל הנכון. האיגוד מנסה לגדל את דור העתיד. כפי שהכדורסל שלנו מתנהל עם הזרים, היה ויהיה לישראלים קשה מאוד להשתלב בליגה. אני רוצה לחזור לשנות ה-90, כשלכל קבוצה היו שחקנים שהקהל התחבר אליהם".
לא התגעגעת כשראית את הנבחרת באליפות אירופה? לא רצית לחזור?
"זה קורה בכל פעם שאני רואה את הנבחרת. אני רוצה להיות על המגרש ולעזור. אבל כמו בכל דבר, צריך לדעת לפעמים לפנות את המקום לצעירים, כדי שיקבלו ניסיון ויביאו את הנבחרת להישגים בשנים הבאות".
עברת הרבה קבוצות בקריירה. מכבי אשדוד היא התחנה האחרונה?
"אין ספק שהתחברתי לאשדוד, לאנשים שרוצים לבנות מסורת בכדורסל הישראלי
ולשים את העיר חזק על מפת הכדורסל. אשמח לסיים את הקריירה באשדוד. אני נהנה מכל דקה, ולפעמים ההנאה היא הדבר החשוב ביותר שאתה יכול לקבל בכדורסל".
איך זה להיות זקן השבט? מה נותן לך מוטיבציה?
"יש בזה משהו קסום. אתה יכול לבוא לצעירים, לדבר איתם, להסביר להם, כדי שישתפרו ויהיו טובים יותר. אתה עוזר גם להם וגם לקבוצה".
מה תעשה ביום שאחרי הפרישה?
"נראה לי שאנסה להשתלב בתחום האימון. כבר עשיתי קורס מאמנים ויש לי תעודה. נראה אם אני מתחבר לזה. בסופו של דבר, הכדורסל זה הדבר שאני הכי אוהב. אם זה לא יילך, אנסה משהו אחר".
לפנייה לכתב/ת 
