ברט מייקלס: "הצלחתי לחיות את החלומות שלי"
הזמר וכוכב שנות ה-80, ברט מייקלס, שעבר דימום מוחי וסבל מחור בלבו, קיבל את חייו בחזרה והשקיע אותם בתוכניות ריאליטי. סולן "פויזן" וזוכה "המתמחה" מספר על שיקומו, האבהות, החיים באור הזרקורים והרגע הגדול בחייו המוזיקליים
אפריל ומאי 2010 היו החודשים המפחידים ביותר בחייו של ברט מייקלס. הרוקסטאר האמריקני הובהל אז לניתוח שגרתי (הסרת תוספתן) אבל עשרה ימים לאחר מכן, עקב כאבי ראש בלתי נסבלים, הגיע בשנית לבית החולים: הפעם היה מדובר בדימום מוחי.
הוא היה במצב קריטי, ובמשך שישה ימים היה מחוסר הכרה. לא חלף שבוע ובעקבות הבדיקות הרבות שבוצעו בגופו, גילו רופאיו חור בלבו שדרש ניתוח חירום. למצב הרפואי הנורא אפשר להוסיף את העובדה שמייקלס סובל מסוכרת מסוג 1, מאז שהיה ילד.
בידיעות הרבות שפורסמו ברשת אפשר היה לפעמים לקרוא בין השורות שמייקלס עלול לא לשרוד, אבל הרופאים הגדירו אותו כ"בר מזל". "אני באמת נלחם בשביל לחזור למצב שהייתי לפני האירועים", הוא חושף בראיון ל-ynet.
"אני יכול להגיד שאני 90, 95 אחוז שם. ישנם הרבה טיפולים, הרבה ריפוי ועיסוק ודברים שצריך לדאוג להם במהלך היום, אבל אני נחוש לחזור למאה אחוז. עכשיו אני מרגיש טוב מאוד ומבורך להיות בחיים. אחרי הכל, אני מרגיש טוב מאוד מבחינה נפשית. מבחינה פיזית בטוח שאחזור לעצמי".
קאמבק הריאליטי של הקאובוי עם הבנדנה
עד לאותה נקודה, מייקלס כנראה חשב שהוא כבר ספג או ייצר בעצמו את כל הדרמות האפשריות. כזמר ומנהיג להקת הרוק "פויזן", אחת החלוצות של ז'אנר הגלאם החלקלק של שנות ה-80, אלבומיו נמכרו בעשרות מיליוני עותקים. הוא קרע במות בכל העולם, ידע נשים, תענוגות וכמעט כל קלישאת רוק אפשרית (כולל קלטת סקס אחת עם פמלה אנדרסון).
שנים רבות לאחר שהגלאם נעלם מהעולם, הצליח מייקלס להמציא את עצמו מחדש בדמותו הכריזמטית, בעלת השיער הבלונדיני החלק, הפס השחור בעיניים, הבנדנה וכובע הקאובוי.
צפו: רגע הזכייה של מייקלס ב"המתמחה"
מייקלס פנה לריאליטי, ובשונה ממפורסמים רבים שהפכו לקורבנות של הז'אנר הטראשי והתפיידו בשנית, הלך איתו עד הסוף. זה התחיל עם "Rock Of Love", מעין גרסת גלאם ל"הרווק", שהציבה נשים רבות וסקסיות מסביבו ולבחירתו במשך שלוש עונות; הפך לשופט בסדרה "נאשוויל סטאר", גרסת הקאנטרי של "אמריקן איידול", ובשנה שעברה הגיע לגרסת הסלבריטאים של "המתמחה" של דונאלד טראמפ, שם גרף את המקום הראשון. (ב-21 וב-22 באוקטובר תוכלו לצפות במרתון של העונה בה זכה מייקלס בערוץ 20 של HOT).
אחרי ההצלחה ב"מתמחה", הוא גם חשף לראשונה את חייו בתוך ביתו יחד עם שתי בנותיו, זוגתו ואם ילדיו, קריסטי לין גיבסון. לסדרה החדשה מזן משפחת אוסבורן קוראים "Bret Michaels: Life As I Know It". חוץ מזה, יחד עם חברו החדש דונאלד טראמפ, מייקלס עמל על סדרת ריאליטי נוספת בשם "Something To Believe In". אתם עדיין עוקבים?
פרק הפתיחה של סדרת הריאליטי על משפחתו של ברט מייקלס
אז למה ריאליטי? מייקלס, שיחגוג 50 בעוד כשנתיים, מצהיר בראיון ראשון לתקשורת הישראלית מאז ימיה הראשונים של "פיוזן", שזה מתחיל ונגמר אך ורק ביצירתיות. "אני אדם מלא תשוקה. אני נותן את הלב והנשמה שלי לכל דבר שאני עושה", הוא אומר בהתלהבות. "אשקר אם אגיד שאני לא פרפקציוניסט, כי זה חלק גדול ממה שהפך את הקריירה שלי למצליחה ב-25 שנים האחרונות. לא רק כמוזיקאי, אלא גם ככוכב ריאליטי.
"טראמפ הוא הרוקסטאר של הנדל"ן"
"השיעור הכי טוב שלמדתי בסדרה כמו 'המתמחה' הוא לשהות בקרב אנשים מאוד תחרותיים. הדבר הנהדר בלהיות מוזיקאי, הוא שלמדתי לנווט קריירות דרך כמעט כל מכשול, כל דבר שתזרוק לכיווני, למדתי להתמודד איתו ועברתי את כל הדרכים.
"ביחד למדתי הכל. מהכי רע ועד הכי טוב. למדתי לנווט דרך עולם העסקים. התמודדתי עם אנשים נפלאים ועם האנשים הכי סליזיים בביזנס. כשאתה יצירתי, אתה לוקח מחשבה והופך אותה למוצר סופי ובכל התוכניות שעשיתי כך גם פעלתי".
באשר לעבודה מול טראמפ, אותו הוא מכנה "הרוקסטאר של הנדל"ן", מייקלס שמח כי הצליח לגייס כסף רב לחולי סוכרת, המחלה ממנה הוא עצמו סובל. מתברר כי התרומה והצדקה הפכו חלק בלתי נפרד מחייו, ואנחנו מדברים ערב לאחר אירוע התרמה שהנחה ויזם ל-"St. Jude", בית חולים ידוע לילדים חולי סרטן הממוקם בממפיס. "תרמתי להם גם בעצמי", הוא אומר, "ניגנו ושרנו שם, ערכנו מכירה פומבית של כל מה שהיה לנו. גיטרות, תופים".
הרגע המכונן בקריירה של מייקלס. "I Won't Forget You"
מייקלס נלהב לדבר על כל נושא הקשור לחייו. הכל גדול, הכל מדהים, הכל מאוד חשוב לו. "תודה לך, זה הולך להיות אדיר", אמר בהתלהבות יתרה כבר בפתיחת השיחה. הוא מצטייר כדמות מאוד חיובית ונלהבת. דמות שבעקבותיה הוא לפעמים זוכה לביקורת שליליות מאוד. אבל זו אינה הצגה. זהו האיש.
"אני לא חושב על האיש שאני בטלוויזיה. זה בא מהלב", הוא אומר, "הייתי צריך לדחות השתתפות בלא מעט תוכניות טלוויזיה, שפשוט לא היו כוס התה שלי, כי ידעתי ששם לא אוכל להיות אמיתי עד הסוף. כשאני עושה משהו שכיף לי איתו והלב שלי שם, אני מאוד טבעי.
"ביקשו ממני להשתתף ב'גריל' על דונאלד טראמפ ולספר עליו בדיחות (תוכנית קומית בה צוחקים בכל פעם על סלבריטאי אחר בפניו, א"ב). אבל הייתי צריך לסרב. אני לא טוב בדברים כאלה. אני לא קומיקאי. היו גם כמה תוכניות נוספות שאם הייתי משתתף בהן, לא הייתי מרגיש טבעי. אני חייב להרגיש כך כדי שמשהו יצליח, ותמיד אתעקש על כך".
ועכשיו, בסדרה החדשה, הכנסת את המצלמות אל תוך חיי המשפחה שלך. איך היית מתאר את התפקיד שלך כאבא?
"להיות אבא זה תפקיד שללא ספק שינה את חיי לטובה. רציתי להיות אבא במשך זמן רב. ריין בת 11 כיום, וג'ורג'יה בת 6. כשהן נולדו, זו היתה הפעם הראשונה בחיי שלמדתי מהי אהבת אמת ללא פשרות או תנאים. למדתי להיות סבלני ואני בלב שלם מאמין שזו החוויה הכי מעצבת של חיי האישיים. אני מאוד מעורב בחיים של הבנות שלי".
ובחייך המקצועיים, יש גם רגע אחד שעיצב אותם?
"היה רגע אחד. רגע שבאמת הבנתי שהלהקה שלנו הולכת קדימה. כשהגענו לאצטדיון טקסס והיו שם 83 אלף איש, ורק שנה קודם לכן ניגנו במקומות קטנים ובמועדונים, ניסינו לשרוד. האלבום שלנו יצא עצמאית ועשינו את זה בדרך הקשה, אבל מסתבר שגם קיבלנו את ההחלטות הנכונות.
"לעולם לא אשכח שעליתי לבמה מול כל האנשים. צילמנו את הקליפ לשיר 'I Won't Forget You' באותו ערב, ועד היום אפשר לראות את הרגע הזה. סטיבן טיילור מ'אירוסמית'', פול סטנלי מ'קיס' ועוד מוזיקאים רבים עמדו בצדי הבמה וצפו בהופעה, וזה היה רגע מכריע בחיי. רגע שאתה אומר לעצמך 'וואו, הצלחתי לחיות את החלומות שלי'. רגע מלא גאווה ובאותו זמן מלא ענווה".
"זו היתה רכבת הרים מטורפת", מנסה לסכם מייקלס את חייו באור הזרקורים, רגעים שלא עוצרים.
"הייתי בנסיעה שהרעידה את עולמי. ברגעי שפל ושיאים שאי אפשר בכלל לדמיין". אחרי הרוקנ'רול וסדרות הריאליטי הרבות, סיפור חייו הקיצוני והמלא יופיע בספר אוטוביוגרפי שמייקלס סיים לכתוב באחרונה ויעמוד על המדפים בקיץ 2012.
"אני חושב שהמסר הכי חשוב שיש לי להעביר לאנשים הוא 'תאהבו דברים כיפיים. שתהיה לכם תשוקה רבה למה שאתם אוהבים לעשות ותרוצו בעקבותיה'. לא מקבלים הזדמנות שנייה, ואחרי האירוע שחוויתי במוח, קיבלתי פרספקטיבה על החלומות שלי. לכו על זה. לפעמים זה יהיה מאוד קשה. אבל בשבילי? זה מה שגורם לי להמשיך ללכת".
