גם זה צדק חברתי

איזה יום זה היה! הידיעה על ההחלטה לשחרר את גלעד שליט, תפסה אותי אמש בישיבת מועצה, ברגע של דיון סוער, כשאחד האזרחים לא יכול היה להתאפק ושאל אותי אם כבר שמעתי ש... ברוגז קל על ההפרעה, שאלתי אותו מה היה עלי לשמוע? והוא ענה: מדברים על שחרור גלעד תוך יום-יומיים. כמעט נחנקתי. מישהו מזג לי מים. לא הצלחתי לקלוט מה קורה סביבי.

נזכרתי באותו הרגע שבו קראתי לאודי שלי, בעצרת בזרעית, ואמרתי לו שילדתי אותו פעם אחת ופעם שנייה אלד אותו כשיחזור. אביבה בתהליכי צירי לידה קשים ביותר, לקראת לידתו מחדש של גלעד. אנחנו, כולנו, נעמוד לצדה ולצד בני משפחתה בחיבוק אוהב ותומך בימים הנוראים שיעברו עליהם עד הגעתו של גלעד.

עוד בערוץ הדעות:

• לא היתה ברירה / חיים משגב
• החוק שיקפיא כל מחאה / צבי טריגר
• אדוני ראש הממשלה - עד כאן! / רופא ושני בניו המתמחים
  

שמחת ההורים, אמש במאהל בירושלים (צילום: אוהד צויגנברג)

אני פונה לשרים, לחברי הכנסת ולכלל בני ישראל, גם למשפחות קורבנות הטרור - נמצאים אנו בחודש של סליחות. זו השעה שלכם להתגבר על הכאב הנורא של אובדן היקר לכם מכל, על הרצון בנקמה ולראות את המרצחים של יקיריכם בכלא, בו הם שוהים בתנאים של מלון 5 כוכבים ומשם גם מנהלים את חייהם וחיי פקודיהם. לדעת לשחרר את הזעם הנורא עם ידיעה שסליחה זו שלכם, כלפי עצמכם, תציל נפש של חייל שהיה בתפקיד מטעמה של המדינה. הימים הם ימי פסיקת דין. אני מאמינה שהמחבלים שישוחררו - דינם ייחרץ.

מדינת ישראל עוברת טלטלה. מעולם, ב-63 שנותיה, לא קם ציבור עצום כמו אלו שקמו עכשיו, וקראו לצדק חברתי. אני מאמינה שהקריאה הזו נולדה בזמן המאבק וכרוכה במאבק על חיי גלעד. העם קרא להחזרת ערכים שאיבדנו. גלעד שילם אולי את המחיר הגבוה ביותר כדי ללמד אותנו לדרוש את המגיע לנו. עכשיו, מגיע לו שנפרע את חובו. עם חזרתו הביתה נוכל להרים את ראשנו בגאווה של ניצחון. הכוח של אחדות של עם יכול לעמוד במחיר של חייל אחד שלנו כנגד מאות מרצחים שפלים. זה כוחנו. זה ייחודנו.

הרב שאול ישראלי ז"ל, שהיה שנים רבות חבר בבית הדין הרבני הגדול, הסתמך על הכלל האומר שלא הגבילו חכמים את זכות האדם לפדות את עצמו. כיוון שאלה (החיילים) יצאו למלחמה בשליחות המדינה ומטעמה, להגנת העם היושב בציון, הרי קיימת ועומדת התחייבות בלתי כתובה, אבל מובנת מאליה, שהמדינה חייבת לנקוט בכל האמצעים כדי לפדותם במקרה שיפלו בשבי.

וכשם שקיימת התחייבות במקרה של פגיעה, חס ושלום, במלחמה, הן לא נופל מזה החיוב לנקוט כל פעולה שהיא לשם הוצאתם מהשבי. המדינה - כך קבע - קיבלה על עצמה מחויבות תמורת השירות שלהם, שבו כאילו פדו את עצמם - ולכן, לא קיימת שום הגבלה, "שאין פודים את השבויים יתר על דמיהם". המדינה זה אנחנו.

גולשים מוזמנים להציע טורים במייל הבא: opinions@y-i.co.il