עסקת שליט במבחן בג"ץ
יש להניח שגם הפעם יחזור אותו ריטואל קבוע: עסקת שליט לא תצא אל הפועל עד שבג"ץ לא יאמר את דברו. בג"ץ מעולם לא טירפד עסקת שבויים, אז מדוע המשפחות ממשיכות לפנות?
במילים אלה תיאר המשנה (בדימוס) של בית המשפט העליון, השופט חשין, את העתירות המוגשות על כל עסקה לשחרור מחבלים. יש להניח כי גם הפעם, עם השלמת עסקת שליט, יחזור אותו "ריטואל קבוע": העסקה לא תצא אל הפועל עד אשר בג"ץ לא יאמר את דברו. נכון לכתיבת שורות אלה, טרם פורסמה רשימת האסירים ועל כן עדיין לא הוגשה כל עתירה נגד עסקת שליט. קיימת אפשרות שכלל לא תוגש עתירה כזו. אולם אם כן תוגש, כדאי לזכור כי עד היום - כל העתירות נדחו.
עוד בערוץ הדעות:
- הערב שבו אבא נרצח בפעם השנייה / קובי קמחי
- גם זה צדק חברתי / מיקי גולדווסר
- לא היתה ברירה
/ חיים משגב
בכל העתירות המבקשות למנוע את השחרור - בין של בודד ובין של הקבוצה כולה - נשמעות טענות דומות: העסקה אינה הגיונית, איננה מידתית ואינה סבירה בשל הסיכון והחשש שהמשוחררים יחזרו ויבצעו מעשי טרור. פסקי הדין הרבים שנכתבו בהקשר זה מלמדים על כך שבית המשפט מתייחס להחלטה לשחרר אסירים כאל החלטה מדינית שנמצאת בסמכותה של הממשלה ואשר לגביה יש לממשלה שיקול דעת רחב. כבר נכתב בעבר שהחלטות בעניין פדיון שבויים ואחריות לגורל החיילים נתונות "בידי הגופים הנבחרים של המדינה והאחריות להן היא על כתפי ממשלת ישראל".
על אף שעד היום כל העתירות נדחו, קיימת נכונות מצד בג"ץ לבחון את תהליך קבלת ההחלטות בכל הנוגע לעסקה עצמה. בפסק דין משנת 2009, שעסק בהחלטת הממשלה לשחרר 250 אסירים לרגל חג הקורבן, כתבה השופטת ארבל כי תהליך קבלת ההחלטות כפוף לביקורת שיפוטית. בעניינים אלה נדרשת הממשלה לבסס החלטתה על "תשתית עובדתית ראויה המבוססת על מסד הנתונים הרלוונטיים לעניין". למשל, שאלת מסוכנותו של כל אסיר ששחרורו עומד על הפרק והערכת הסיכוי שישוב למעגל הטרור הן נתונים מרכזיים לצורך ההחלטה על השחרור.
בהקשר זה, סביר להניח כי עסקת שליט, על כל מורכבותה, לוותה ליווי צמוד של היועץ המשפטי לממשלה, האחראי על חוקיות פעולותיה והחלטותיה. יש לציין כי מבחינה משפטית "פורמלית", הממשלה אינה משחררת אסירים אלא "ממליצה" בפני הגורמים המחליטים על שחרור האסירים. הממשלה היא שמביאה את רשימת האסירים המיועדים לשחרור בפני הגורמים המוסמכים (נשיא המדינה ומפקדי האזורים), והם השוקלים (מבחינה פורמלית) אם ראוי לשחרר את האסיר הניצב בפניהם.
שאלה אחרת היא מדוע ממשיכות משפחות נפגעי הטרור להגיש עתירות לבג"ץ אם ממילא כל העתירות נדחות? ייתכן שהתשובה נעוצה בעובדה כי בג"ץ אינו דוחה עתירות אלה "על הסף" ומוכן לשמוע את העותרים ולקיים בה דיון. בג"ץ משמש מעין "במה" למחאתם של בני משפחות נפגעי הטרור, בבחינת "זירה" לדיון ציבורי בעסקה שהתגבשה, שבה יכולים בני המשפחות להעלות את טענותיהם.
הזדהות עם העותרים
השופטים מצדם, על אף שדוחים את העתירה, כותבים בדרך כלל דברי הזדהות עם העותרים. דוגמה לכך היא פסק הדין שדן בעסקה שהביאה להחזרתם של גופות חיילי צה"ל עדי אביטן, בני אברהם ועומר סואעד, ולשחרורו של אלחנן טננבאום. במקרה זה כתב השופט אדמונד לוי, שפרש השבוע מבית המשפט העליון, כי "אסונם וכאבם של בני משפחות נפגעי הטרור גדול הוא. העותרים זכאים שקריאתם ומחאתם תישמע. עותרים אלה, אשר הטרור פגע בהם בכל עוצמתו, והנושאים בליבם את ייסורי השכול, מבקשים לעיתים בזעקה, לעיתים בקול תחינה, להתריע מפני שחרורם של מחבלים נוספים מכלאם".
הדברים שכתב השופט חשין בשנת 2005, עשויים אולי להיות דוגמה טובה למה שיכול להיכתב גם בעתירה - אם בסופו של יום תבוא כזו - על עסקת שליט:
"אחינו היקרים, ההחלטה על שחרור מחבלים מכלאם החלטה קשה היא, החלטה היא המתקבלת בחירוק שיניים ובאגרופים קפוצים. העול הכבד לקבלתה של ההחלטה לפתחם של בעלי הסמכות הוא מונח, ואלו עשו כסמכותם במטרה להיטיב עם תושבי ישראל, לצמצם את הטרור ולמנוע פגיעה בחפים מפשע. משהחליטו בעלי הסמכות החלטה שקיבלו במסגרת סמכויותיהם; ומשלא נמצא פגם בהחלטה, לא לנו כבית-משפט הפועל בגדרי החוק להתערב בהחלטה. מבינים אלו ללבכם, אך לא נוכל להיעתר לפנייתכם".
פרופ' סוזי נבות, מרצה למשפט חוקתי בבית הספר למשפטים - המסלול האקדמי, המכללה למינהל.
גולשים מוזמנים להציע טורים במייל הבא: opinions@y-i.co.il
לפנייה לכתב/ת 
