למה עזבתי את פייסבוק
החל מלפני חודש לפייסבוק יש פחות משתמש אחד. ספק אם לזאקרברג אכפת, אחרי הכל יש לו עוד 800 מאות מיליון אחרים, אבל יש שלב בו ההחלטות שלו ושל מנהלי אתרים אחרים הופכות את האתרים בהם אנחנו משתמשים לכאלו שאנחנו לא רוצים להיות שם. אז החלטתי לעזוב
זה התחיל מהטיקר. לא, לא מדויק, זה התחיל הרבה לפני אבל הטיקר - התוספת הקטנה והמעצבנת שאי אפשר לכבות, זו שמתחלפת כל הזמן ומראה לי מה עושים החברים שלי בכל רגע ורגע - זה מה שגרם לי לחשוב על עזיבה. אז הגיעה ההכרזה על השינוי הגדול: העיצוב החדש שעומד להיכנס וההחלטות שנובעות, שוב, ממחשבה על טובת החברה של זאקרברג ולא על טובת המשתמשים. כמו כל שינוי שנעשה בפייסבוק. אז נמאס לי והחלטתי לעזוב. תליתי שלט על הקיר והועדתי שאני נוטש, כתבתי גם תחת ה-info שאין טעם להשאיר לי הודעות כי אני כמעט לא אבדוק. מחקתי את רוב האלבומים שלי והפסקתי לעדכן את פייסבוק. למה רק רוב האלבומים ולמה לא מחקתי את החשבון?
עוד בערוץ:
פייסבוק הפך להיות מכשיר תקשורת בו משתמשים רבים מהחברים שלי. אני לא מצפה מהם לעזוב. בנוסף יש שם המון אנשים שאני רוצה לספר להם על פעילויות ספציפיות שאני עושה - בעיקר הרצאות, כתבות שלי שמתפרסמות וכן הלאה. פייסבוק החליטו בשנה האחרונה להפגין בצורה חדה ובולטת את מה שהם חשבו כל הזמן: המשתמשים שלה לא מעניינים אותה אלא רק המידע. המשתמשים הם כלי לעשיית כסף. אני לא רואה סיבה להתייחס אל פייסבוק אחרת, הם כלי עבורי. לא יותר מאשר טלפון המשולב עם שירות דואר להפצה המונית.
אני לא תמים, אין שירות בעולם שניתן חינם. גם אלו שניתנים חינם עושים את זה כי הם מרוויחים משהו. אבל יש שלב בו אתה מפסיק להרגיש נוח עם השירות בו אתה משתמש. השינויים שנעשו בפייסבוק בכל פעם מחדש לא גרמו לי להרגיש שלחברה אכפת ממני. אם להם לא אכפת ממני אין לי סיבה לרצות שהיא תרוויח כסף. הם גרמו לי להרגיש מנוצל שוב ושוב. כאילו מישהו אומר “היי, אני נותן לך מקום על השרתים שלי כדי להפיץ תמונות, סרטים וטקסטים אז תשתוק ותעשה מה שאנחנו רוצים”. היחס, בעידן הזה, צריך להיות מנומס ונעים יותר. אם היינו נכנסים לחנות, או לקניון, והעובדים שם היו מתנהגים אלינו בצורה מגעילה היינו:
- מבינים שאנחנו כנראה בתל אביב, מתעלמים מהם וקונים (כי אנחנו טפשים) את מה שאנחנו רוצים, או
- עוזבים את החנות (ואולי מצטטים את “אישה יפה”).
עם פייסבוק, אנחנו סובלים מתסמונת שטוקהולם - חטפו לנו את החיים ואנחנו מספרים לעצמינו למה זה בסדר ולמה הם לא אשמים.
כנראה שהייתי צריך להתרגז הרבה קודם ולעשות את הצעד באחת הפעמים שפייסבוק שוב שינו את האבטחה שלהם וגרמה לכל המידע שלי להיות חשוף. הסיבה שלא התרגזתי הייתה שאני לא בן אדם פרטי במיוחד. או נכון יותר לומר שאני לא מאמין באבטחת מידע ברשת. אני מנוי לרעיון של העיתונאי האמריקאי אנדי אינאטקו לפיו יש שני מצבים: ברשת או לא ברשת. אם זה ברשת זה חשוף. הפרטים שלי זמינים וחופשיים לכל מי שרק רוצה. אבל יש אנשים שזה לא מתאים להם וזו צריכה להיות הזכות שלהם לקבל אבטחה.
גוגל סגרו השבוע את גוגל באז. בראדלי הורוביץ (Bradley Horowitz), אחד המפתחים של המוצר, כתב בגוגל פלוס על הדברים שגוגל למדו מהכישלון של באז. הדבר הראשון הוא שאבטחה אינה פיצ’ר אלא חובה. כשהבאז החל לעבוד הוא חשף את התמונות של האנשים לכל המשתמשים בעולם. אנשים התרעמו ואף תבעו את גוגל. פייסבוק חושפים מידע לא פחות חשוב עליכם ושולחים אותו חברות אחרות כדי להרוויח כסף, ואף אחד לא עושה כלום בנידון. הסיבה העיקרית היא שבניגוד לדרך הציבורית בה באז חשף מידע, פייסבוק עושים את זה בצורה מאוד חכמה וסמויה. אנשים לא יודעים איך פייסבוק משתמשים במידע שלהם ומתי.
דבר מרגיז אחר בפייסבוק הוא השינוי המתמיד בממשק. אני בעד לשכלל ממשק ולפשט אותו, אבל הדרך בה פייסבוק עושה את הדברים היא פשוט בלתי נסבלת. תפריטים משתנים ללא הרף, אפשרויות מוסתרות או נעלמות לחלוטין, כלים שהיו מרוכבים אולי אבל רבי עוצמה (כמו למשל בתחום האבטחה) הפכו להיות פשוטים יותר, אבל גם מופשטים מהעצמה שלהם כך שבסופו של דבר לנו יש פחות שליטה על מה ששייך לנו.
כשעזבתי את פייסבוק עברתי בצורה פעילה יותר לגוגל פלוס. השאלה הראשונה שקבלתי הייתה למה אני מחליף את פייסבוק בגוגל פלוס? אחרי הכל יש שם פחות אנשים. אז זהו, שלא החלפתי את פייסבוק בשביל גוגל פלוס. עזבתי את פייסבוק כי נשבר לי מאיך שהכל פועל שם. אם לא היו רשתות אחרות אז לא הייתי פעיל בשום רשת חברתית. לשמחתי יש ובשבועות שעברו מצאתי שאני נהנה הרבה יותר מטוויטר וגוגל פלוס מאשר מפייסבוק. בזכות הממשק, בזכות האינטגרציה עם כלים אחרים וכי יש משהו מאוד מעניין שקורה בטוויטר באופן ספציפי ולא יכול לקרות בשום מקום אחר: המסר שם מצומצם ומאלץ אנשים לנסח מחדש שוב ושוב את הדברים שלהם עד שהם מגיעים ל-140 תווים. אם מזכירים את טוויטר ראוי לציין שגם הם שינו את העיצוב ושכללו כל מיני חלקים באתר, אבל שום דבר מהותי לא השתנה. בפייסבוק המהות משתנה כל הזמן.
אנחנו צריכים להיות קשובים יותר למה שקורה סביבנו ולחשוב מחדש שוב ושוב על מערכת היחסים שלנו עם השירותים השונים באינטרנט. לדוגמה, פליקר לא מגנה על התמונות שלכם בצורה טובה מספיק, היא שמה סימון שאומר שהתמונה אינה חופשית משימוש, אבל אנשים יכולים להוריד את התמונה שלכם ולעשות מה שהם רוצים איתה בלי שפליקר תעזור לכם. מה עשו צלמים מקצועיים? דאגו להעלות לשם רק תמונות קטנות יותר. אם פייסבוק עוברים את הגבול ולא שומרים על האבטחה שלכם חישבו אם אתם רוצים להישאר שם. רובכם לא הייתם נשארים במערכת יחסים אם בן או בת הזוג שלכם היו מכים אתכם או מתנהגים אליכם ברשעות. אין סיבה להישאר במקום שלא מעריך את מי ומה שאתם. האינטרנט שם כדי לשרת אותנו, החברות שם כדי לשרת אותנו. אנחנו הלקוחות ואם מקום לא מוצא חן בעינינו: בין אם מדובר במסעדה, חברה סלולרית או רשת חברתית, זו האחריות שלנו לעזוב כדי שהם ילמדו לקח.
