להישאר בבית או לצאת לעבוד: מה עדיף?

סליחה אדון פוליטקלי קורקט, באמת סליחה. אתה בן אדם טוב ואני לא מתכוון לפגוע בך. אני כותב בטור הזה רק את מה שאני רואה. אין פה שום המלצה לדרך חיים, בחיי. שכל זוג עם ילדים בישראל יעשה את החושבים שלו ויחליט.

עוד על קריירה והורות בערוץ הורים :

• זמן איכות? הגיע הזמן שתפסיקו לעבוד על עצמכם
• גן במקום העבודה זה טוב להורים? ממש לא
• צעדת העגלות: מחאת ההורים יוצאת לרחובות  
  

התנצלות זו שפתחנו בה על שום מה? על שום שכשלו אבותינו ואמהותינו בשנות האלפיים תחת עול משימות הפרנסה/ילדים גם יחד, ויחפשו להם דרכים מושכלות לפזר את תחומי האחריות למען הסר קונפליקטים מיותרים מעל סלונם, ותהי השמחה שורה במעונם ונאמר אמן.

שבריר שנייה אחרי שהריון ישראלי נקלט ברחם מתחיל הזוג הצעיר לחשוב על העתיד, או במילים אחרות על כסף. מודלים מן העבר האישי ואילוצים של ההווה הזוגי מונחים על השולחן ואיתם צריכים להחליט מי עושה מה – וזה עוד בתסריט טוב שמניח שאכן מתבצע לו תכנון מוקדם ומוסכם. בהרבה מקרים בני הזוג יוצאים לדרך בלי הגדרת תפקידים ברורה, שואבים רוח גבית מהמשפט "נסתדר איכשהו" (בן דודו הצעיר של המשפט "כשנגיע לגשר נעבור אותו"), רק כדי לגלות שכעבור שנה שנתיים התבסס לו מודל (אחד מהשלושה שיפורטו להלן) שנזלנו לתוכו מבלי שהסכמנו עליו באופן מוצהר. חלק אומרים אמן, חלק ממורמרים, ואז לא מעט עורכי דין מוציאים את לחמם בצורה יפה.

לא עוד. היום נבחן בגלוי שלוש תשובות ישראליות נפוצות לשאלה הבוערת: מי נושא במרבית נטל גידול הילדים, ומי לוקח על עצמו את האחריות הכלכלית? הדברים ידועים, אך נפיצים. שוביניזם, פמיניזם וסטריאוטיפים יהדהדו בראשכם תוך כדי הקריאה, אבל בסופו של דבר זכרו – ההורים הישראליים לא באו לעולם כדי להצדיק תפיסת עולם זו או אחרת. בסופו של דבר – כפי שהפגינה מחאת האהלים – הם רק רוצים לחיות, ואם אפשר, לחיות בנחת ובשלווה.

עקרות בית נואשות: המודל המסורתי הקלאסי

משהו בפשטות של המודל העתיק (ויש שיאמרו פרימיטיבי) מושך הרבה יותר זוגות בישראל מכפי שחלקנו היינו משערים. הבעל מופיע במגרש הביתי רק בשעות הערב המאוחרות, אחרי שלחם והזיע בשדות הצייד התעסוקתיים, מותיר את סוגיות תחזוקת הבית/צאצאים לשלטונה הבלעדי של אשת חיקו. הדיכוטומיה הזו מתבטאת לא רק בסוג הפעילות של כל אחד מבני הזוג, אלא גם בסל הנושאים שכל פרטנר מופקד עליו. הענוגה בדרך כלל תהיה מופקדת על חינוך (וחום?), הטסטוסטרון ייקח על עצמו החלטות כלכליות (ומשמעת?).

התיאור הנ"ל פשטני להחריד, כמובן, ולא אחת חנונים ולביאות מהפכים תפקידים ופוזיציות, אבל אני מניח שהבנתם את רוח הדברים.

יתרונות: צמצום רב יחסית של אזורי קונפליקט. החיה האנושית, משחר נעוריה, תמיד חיפשה ודאות והתרחקה ככל האפשר ממצבי עמימות.

חסרונות: תחושת בדידות מובנית, סיכון בינוני-גבוה לתחושות פספוס מתגברות מכיוון המטבח, וסכנת הכוח המשחית מהכיוון השני.

יאללה דמוקרטיה: המודל השוויוני

משהו בשותפות המלאה לדרך, כמו גם הריח העדכני ו"הנכון", מושכים המון זוגות לדבוק מלכתחילה במודל הפיפטי פיפטי. הקריירה הופכת למטאפורה שסביבה מתארגנים החיים. מדוע? כיוון שכל אחד מהפרטנרים מגדיר (באופן סמוי או גלוי) את עצמו קודם כל כאינדבידואל בעל מטרות אישיות, וב-90% מהמקרים הקריירה נתפסת כערוץ הטוב ביותר להשיג את המטרות הללו. שגרת החיים מחייבת בדרךכלל גמישות וג'ינגול מתמידים, כמו גם שימוש בשלל פתרונות דחק מודרניים: בייביסיטר, חוגים, בייביסיטר, טלוויזיה, קרובים וגם פה ושם בייביסיטר.

יתרונות: פוטנציאל הגשמה עצמית גבוה, טוב לדימוי העצמי, הילדים נחשפים למודל שוויוני החל מהשנים המוקדמות.

חסרונות: המשוואה האכזרית: יותר קריירה - פחות הורות. כמו כן, תכנון כלכלי לקוי עלול ללכוד את ההורים במירוץ עכברים בלתי פוסק (ע"ע דפני ליף).

חצי משרה, מותק: המודל המסורתי המעודכן

כנראה שהמודל שהולך ותופס קדימות כאופציה הישראלית הנפוצה (ויש הטוענים שהוא משיג את התוצאות הטובות ביותר)

הוא סוג של שביל זהב בין שתי האלטרנטיבות הקודמות. האחריות הכלכלית העיקרית עדיין מוטלת בדרך כלל על כתפי בעל הזיפים, אבל רעייתו שתחיה אף היא שולחת ידה בעיסוק מכניס ו/או עתיר סיפוק בהיקפים קטנים יותר. מטלות הילדים משלימות את הפאזל לכיוון ההפוך – המילה האחרונה בדרך כלל שלה, והיא זו שמתווה את אופי החינוך בסלון המשפחתי, בדיוק כפי שברור ומוסכם שנפתולי הקריירה שלו יקבלו קדימות על תהפוכות הקריירה שלה.

יתרונות: אם מבוצע היטב, מצליחים ליהנות מכל העולמות - גם חלוקה ברורה יחסית ומשרת ביטחון, וגם שיקוף העובדה שהתקדמנו קצת מאז תקופת המערות.

חסרונות: אזורים אפורים עדיין מתקיימים, והם גוררים איתם בזנב פוטנציאל קונפליקטים לא קטן, מה גם שעם הזמן כל צד עשוי לפתח שאיפות שדרוג – ולא בהכרח באופן מותאם.

גיל ונטורה הוא פסיכולוג, יועץ קריירה ומומחה לחשיבה יצירתית. לקורסים, ייעוצים והרצאות של גיל