הבלש מגרה של ז'ורז' סימנון: פורץ דרך
הבלש מגרה, שעבר שינויים רבים ב"קריירה" שלו בתוך סדרת הספרים שכתב ז'ורז' סימנון, מציג מיצוי עמוק של הז'אנר הבלשי וקירבה לסיפור הריאליסטי. התרגום לתעלומתו האחרונה, "התלוי מסן-פוליין" מעורר רצון לקרוא בו במשך שנים
כולנו מכירים את ההספק הבלתי יאומן של אונורה דה בלזאק ואניד בלייטון, שכתבו מאות ספרים בימי חייהם. אך כמה מודעים לכך שז'ורז' סימנון, מבכירי סופריה של בלגיה בכל הזמנים, פרסם במהלך חייו כארבע מאות רומנים, סיפורים קצרים ונובלות? אין הכמות מעידה על האיכות, כמובן, אך נתון מדהים זה מעניין במיוחד, משום שלמעלה משבעים ספרים שכתב סימנון עוסקים בדמותו של השוטר מגרה, מהבלשים האהובים ביותר בתולדות הספרות המודרנית.
ב-2007 השיקה הוצאת "הקיבוץ המאוחד" את סדרת "חשד" לספרות בלשית בעריכתה של מיכל ארבל. סימנון הוא שחקן מרכזי בסדרה ושני ספרים שכתב פורסמו בה בהפרש של שנתיים, "התלוי מסן-פוליין" (שתרגם אביטל ענבר) ו"חופשתו של מגרה" (שתרגם אריאל אולמרט), הכוללים גם סיפורים נוספים. לאחרונה פורסם הספר השלישי, "מגרה וסוחר היין", שגם אותו תרגם אריאל אולמרט, יחד עם הרומן "מגרה והרוצח". מדובר במפעל תרגום חשוב לחובבי הז'אנר הבלשי, ולכבוד צאת הספר החדש ביקשנו להתחקות אחר דמותו ופועלו של אחד הסופרים הפוריים במאה העשרים.
ז'ורז' סימנון נולד בשנת בבלגיה, בעיר לייז', ב-1903 ופרסם את הרומן הראשון שלו עוד בימי נעוריו. בגיל תשע עשרה עבר לפריז מתוך כוונה לקדם את הקריירה הספרותית שלו, שכן הכתיבה היתה עבורו הכרח של ממש, כפי שיטען לאורך השנים. כיאה לאותן שנים סוערות, הצטרף סימנון לחבורה של אמנים צעירים ואף התחתן לאחר שנה מהגיעו לפריז עם אחת מבנות החבורה, אך הנישואין עתידים להסתיים בגירושין. אהובתו האחרונה, מנהלת משק הבית שלו, עתידה לבלות איתו את ימיו האחרונים בשוויץ, עד פטירתו ב-1989.
כותב עם האויב
את חייו של סימנון ניתן לחלק בגסות לפוריות והצלחה קבועה בתחום הספרותי - ולטלטלות ואי יציבות בתחום האישי. הוא הרבה לעסוק בנסיעות ברחבי העולם, כולל המזרח התיכון ואפריקה; נסיעות שהעניקו לו חומר רב לסיפוריו, בדומה למרבית הסופרים האירופאים של אותה תקופה. בעת הכיבוש הנאצי בצרפת מונה סימנון למפקח על הפליטים הבלגים במחנה לה רושל - תפקיד שיערער את מעמדו, משום שנחשב לאחר המלחמה כמשתף פעולה עם הנאצים ועקר לקנדה ובהמשך לארצות-הברית.
במשך עשור התגורר בטוסון, אריזונה ונשא לאישה את דניס ווימה, קנדית ממוצא צרפתי וב-1957 עבר לשוויץ. אולם מעבר זה לווה בכאב רב, שכן אשתו אושפזה בבית חולים פסיכיאטרי ומתה שם ואחת מבנותיו התאבדה ב- 1978. חיי נדודים, כתיבה אובססיבית ותהפוכות משפחתיות כה דרמטיות, היו יכולים להוביל את סימנון לכתיבה שונה לחלוטין מזו שפרסם. על אף שבתחילת דרכו כתב מה שכונה "רומנים קשים", שזכו לשבחי הביקורת בעיקר בשל החתירה הבלתי מתפשרת של סימנון שלא לספק חוויה קריאה קלילה וסוחפת, הוא מזוהה בעיקר עם ספרות הבלשים שכתב, בדגש על סדרת מגרה הענפה.
דרור משעני, עורך מקור בהוצאת "כתר", מתרגם וסופר, שהוציא לאחרונה את רומן הביכורים שלו, "תיק נעדר", הספר הראשון בסדרת הבלש אברהם אברהם, הוא חובב מושבע של ספרות בלשים. לספר "התלוי מסן-פוליין" שכתב סימנון הוא הוסיף אחרית-דבר מרתקת, העומדת על דמותו הייחודית כל כך של מגרה בנוף הספרות הבלשית המודרנית. משעני טוען כי הסדרתיות, שז'אנר הבלש כה מזוהה עמה, הינה פועל יוצא של הייצוג התרבותי של הבלש.
"הסדרתיות של הסיפור הבלשי," הוא מסביר, "מאפשרת לי ללוות כקורא דמות לאורך כמעט חיים שלמים (חייה של הדמות, חיי שלי). גם במובן זה, אפשר להכיר את אופיו המודרניסטי והכמעט אוונגרדי של הבלש, שכן בשיאיו זהו פרויקט כמעט-פרוסטיאני. אני חושב שסימנון עשה בתכונה הזאת של הסיפור הבלשי שימוש עמוק וממצה. מגרה הוא אחת מדמויות הבלשים שעוברת הכי הרבה שינויים לאורך 'הקריירה' שלה".
משעני מוסיף ומגולל את הסיפור המוכר על "הולדתו" של מגרה. "כאשר הציע סימנון לבית ההוצאה Fayard להתחיל בפרסומה של סדרת הרומנים של מגרה, הסתייג המו"ל מדמותו של הבלש. דמויות הבלשים שנכתבו עד אז, למשל ביצירותיהם של פו, קונן-דויל, צ'סטרטון וכריסטי, היו מבריקות ואקסצנטריות, ואילו מגרה לעומתן היה אפרורי ונטול כריזמה. כמו כן, הוא לא היה בלש פרטי אלא 'עובד מדינה', שוטר. גם אופיין של החקירות נראה למו"ל מאכזב - הן לא היו מסתוריות במיוחד ולפתרונן לא נדרש ברק".
הסתייגותו של המו"ל ברורה למדי נוכח האקלים הספרותי שמציין משעני. מגרה אינו גיבור העשוי ללא חת, שהודות למוחו החריף מצליח לפתור כל תעלומה בקלות. הדגש ששם סימנון שונה לחלוטין ולמעשה, היווה חידוש משמעותי באופן הייצוג של הבלש. "סימנון קירב מאוד את הבלש (הדמות והטקסט) אל הסיפור הריאליסטי," מבאר משעני. "הוא יצר סיפור בלשי מובהק שהערכים האסתטיים שלו היו דומים לערכים של הסיפור הריאליסטי של התקופה. מה שהיה חשוב בהם, לא פחות ואולי אפילו יותר מבניית עלילת המסתורין, היה מלאותו של העולם המיוצג, המרחב שבו מתרחש הסיפור ועולמן הפנימי של הדמויות.
"למהפכה הזאת, שבמובנים רבים התחוללה באותן שנים בצורות מעט אחרות גם בארה"ב (צ'אנדלר, האמט), היתה השפעה עצומה על התפתחות הז'אנר במחצית השנייה של המאה העשרים". כאן המקום לציין שסדרת מגרה, על אף שהיא מהווה חלק מרכזי בקורפוס יצירתו של סימנון, אינה מאפילה על שאר ספריו, שרובם תרגומו להפליא בידי יהושע קנז וראו אור בהוצאת "עם עובד" מתחילת המאה העשרים.
פשטות סגנונית
בין הספרים שתורגמו וזכו להצלחה רבה בישראל ניתן למנות את "מכתב לשופט", "האיש שצפה ברכבות", "מותה של בל" ו"הנוסע הסמוי". מרבית הספרים כוללים שני רומנים קצרים או סיפורים קצרים, שהם מפסגת יצירתו של סימנון. ספרים מסדרת מגרה תורגמו גם הם לעברית קודם לסדרת "חשד", ובין המתרגמים ניתן למנות את הילית ישורון, נח מן ויונתן רטוש.
מה מייחד את כתיבתו של סימנון מבחינת השימוש בשפה והאם סגנונו מהווה אתגר עבור המתרגמים?
"מכיוון שלא תרגמתי אף פעם את סימנון קשה לי לדבר 'מבפנים' על סגנונו ועל אתגרי התרגום שלו לעברית," מספר משעני. "אבל אני יכול לומר שבמובנים רבים, בעזרת ספרי סדרת מגרה למדתי צרפתית. קניתי אותם בזה אחר זה בחנויות לספרים משומשים בפריז ובאמצעות הקריאה בהם, עם מילון ועיפרון, למדתי לקרוא ממש. בספרים הראשונים מסומנות לעתים יותר מעשר מלים בכל עמוד (אלה שלא הבנתי) ובאחרונים כבר הרבה פחות. נדמה לי שזה אומר משהו על הפשטות הסגנונית של סימנון, לפחות בספרי הסדרה - פשטות שאני חושב שאיננה יותר קלה לתרגום מסלסולים לשוניים כאלה ואחרים".
ואולי הפשטות הזאת, בשילוב עם המקוריות של סימנון באופן הצגת דמות הבלש, שהיא קרובה יותר לקורא הממוצע מאשר מעין גיבור כל יכול, והמלאות של העולם בו מתנהלת החקירה, הן שהפכו את סדרת מגרה - ושאר ספריו של הסופר - לקרקע פורייה לעיבודים טלוויזיוניים וקולנועיים רבים. אך השפעתו ניכרת במיוחד בז'אנר הבלש, וגם בספרו של משעני ניתן למצוא הדהודים לכתיבתו של סימנון ולאופן הבנייה של הסיפור והדמות האפורה, שרבות הסתירות הפנימיות המתחוללות בנפשה.
משעני מבהיר כי סימנון השפיע על המוטיבציות שלו כסופר, על מה שהוא מבקש להשיג בכתיבה, ומוסיף כי "סימנון השפיע על התשוקה שלי כסופר לכתוב ספרות בלשית ריאליסטית, שתגולל בעת ובעונה אחת סיפור של חקירה וסיפור של מקום ושל אנשים שחיים בתוכו. בזמן הקריאה בסיפורי מגרה אני מוקסם תמיד מן היכולת של סימנון לברוא
מרחבים חמים שהקורא מבקש להימצא בתוכם (חדרים בדירות, בתי קפה, פונדקי דרכים). אני מאוד רוצה ליצור מרחבים כאלה גם בספרי הסדרה שלי".
כאמור, למעלה משבעים ספרים פורסמו בסדרת הבלש מגרה. האחרון שבהם ראה אור ב-1972, כאשר חלה תפנית בחייו של הסופר אשר החליט להקדיש את זמנו לכתיבת אוטוביוגרפיה. ספרי הבלשים שלו, רומנים, סיפורים קצרים, ספרות שעניינה התרבות האמריקנית וכן הלאה; כל אלו הפכו אותו לסופר פופולרי ואהוד בכל רחבי העולם. אולם סדרת מגרה נותרה חוד החנית של יצירתו ולמרות שלא כל הספרים בסדרה מצוינים, כפי שניתן לשער נוכח הכמות האדירה, היא נחשבת עד היום לפורצת דרך, אינטליגנטית ומהנה במיוחד.
"אני מוכרח לומר," מסכם משעני, "שאני, כקורא לא בררן בספרי הסדרה, נהנה כמעט מכולם באותה מידה; כולם מכילים את מה שהופך את הסדרה לנפלאה בעיני - את דמותו של מגרה, כמובן, ואת היכולת להעמיד בעמודים ספורים תיאורים מושכים ומעניינים של מרחבים לא מוכרים, ובעיקר דמויות לא בנליות, עמוקות, עם חיי נפש מפתיעים ומרתקים".
"התלוי מסן-פוליין", מאת ז'ורז' סימנון. תרגום: אביטל ענבר. הוצאת הקיבוץ המאוחד. 256 עמ'.
