נובח או נושך: הכלב שלכם עלול לעלות לכם ביוקר

בקרב ציבור מחזיקי הכלבים קיימות שלל הנחות שגויות בכל הנוגע לאחריותם במקרה של תקיפה או נשיכה והמשמעות הפיננסית והמשפטית הנגזרת מכך. אמנם, הן פוליסות הדירה והן פוליסות ייעודיות מעניקות כיסוי ביטוחי לבעל הכלב, אולם צעירים רבים, בעיקר בדירות שכורות, לא רכשו ביטוח, ואף אם הדבר נעשה, הפוליסה מחייבת את בעל הכלב לעמוד בשורה של תנאים. לכן, חשוב לדעת מהי בדיוק האחריות המוטלת על הבעלים.

• קנדי, גרמני או בלגי. מי הכלב שנשך את אוסמה?
• כלב ללא מחסום נשך: בעליו ישלם פיצוי
  

הכלב שלי מעולם לא נשך ולפיכך כיצד יכולתי לצפות כי יום בהיר אחד הוא יתקוף את השכנה ויגרום לה לנזקים חמורים?

רבים סוברים בטעות כי אם מישהו נפגע מכלב, הרי שבעלי הכלב יידרש לפצות אותו, רק אם הנפגע יוכל להוכיח כי המדובר בכלב שידוע שהוא נשכן או תוקפן, אולם הבעלים לא עשה דבר כדי למנוע זאת.

כבר בשנת 1992 תוקן החוק וקבע אחריות מוגברת וחמורה של בעלי הכלב לנזקי גוף שנגרמו על ידי כלבו. משמעות הדבר, כי אין הכרח להוכיח התרשלות מצד הבעלים בשמירתו על כלבו. לפיכך, אין זה משנה אם אדם סביר אחר היה נוהג אחרת או אם מדובר בכלב נשכן או לא. ברגע שהכלב גרם לנזק גוף - בעל הכלב הוא האחראי לכך.

אין לי אחריות כלפי הכלב - אני רק שומר עליו עד שחברי יחזור מטיול בהודו

החוק קובע כי מי שיש לו רישיון להחזיק בכלב או מי שמחזיק בו דרך קבע, כלומר מי שמחזיק בכלב לאורך פרק זמן סביר, מאכיל אותו, נותן לו קורת גג, מטפל בו ושולט בו, רואים בו כגורם אחראי. חשוב לזכור כי פוליסה הדירה נותנת מענה למי שמבוטח והוא הבעלים או המחזיק של כלב, בהתאם לכתובת הרשומה בפוליסה. לפיכך, מי שמחזיק כלב שאינו שלו צריך הוא אישית לעשות ביטוח.

הכלב שלי רק נבח על אדם שנבהל ונפל- האם אני אחראי לכך?

אין הכרח שיהיה מגע פיזי בין הכלב לבין האדם שנפגע ממנו. האחריות של הבעלים לנזק שנגרם על-ידי הכלב, כוללת כל סוג של התנהגות שמקורו בכלב. זה יכול להיות התנפלות של הכלב, נשיכה, תקיפה כלשהי, קפיצה, שריטה, או כל התנהגות של הכלב שגרמה לאדם להיפגע. לכן, גם במצב שבו האדם פשוט נבהל ונפל לדוגמה, כתוצאה מהתנהגות הכלב, הבעלים אחראי. יתר על כן, זו לא חייבת להיות תוצאה של התנהגות תוקפנית אלא גם כתוצאה מכלב שמשחק או נובח.

אמנם, מדובר בכלב קטן ולא במלתעות איימתניות של פיטבול, או בולטרייר, אך בתי המשפט פסקו בעבר פיצויים בגובה של עשרות אלפי שקלים, גם כתוצאה מנזקים שגרמו כלבים, שנתפסים ככלבי מחמד. הנזקים להם יכול לגרום כלב יכולים להיות מזעריים כגון שריטה או נשיכה, אבל עלולים אף להיות חמורים יותר, כגון במקרים של תקיפה הגורמת לצלקות בפנים או בגוף או התנהגות של הכלב הגורמת לנפילה חמורה לאדם הנפגע וכתוצאה מזה לפגיעת ראש או גב לדוגמא.

כמו כן, מתקיפת כלב עשויים לנבוע גם נזקים נפשיים כגון חרדה, תסמונת פוסט טראומטית ועוד, אשר גם בגינם בית המשפט פוסק פיצויים. במקרה שמדובר בפגיעה בילדים, הנזקים אף עלולים להיות חמורים יותר ולהגיע לסכומים של מאות אלפי שקלים ויותר.

הכלב נעול בחצר - עדיין יש עילה לתביעה

ישנה מניעה. החוק קובע במקרה של פיטבול שהינו "כלב מסוכן" כי מחוץ לבית- הכלב חייב להיות קשור ברצועה עד 2 מטרים, מלווה באדם מעל גיל 18 המסוגל לשלוט בו בכל רגע ולמנוע מהכלב לפגוע באחרים ופיו של הכלב חסום בזמם. בנוסף גם במקרה שאין מדובר ב"כלב מסוכן" הרי שאם החוק הופר ולדוגמא, הכלב נשלח לטיול בליווי מבוגר אולם ללא רצועה - חברת הביטוח לא תעניק כיסוי ביטוחי במקרה של גרימת נזק.

כשאני מחוץ לבית, האמסטף שלי זמום דרך קבע, אולם האם אני חייב לשים עליו זמם בכל מצב אחר?

החוק קובע , כי ככל שמדובר בכלב מסוכן, יש לגדר את החצר ולנעול אותה באופן שימנע מהכלב אפשרות לצאת. יש להציב שלט בכל כניסה לחצר שבו כתוב "זהירות כלב מסוכן" כשגודל כל אות בשלט לא יפחת מ- 5 ס"מ, ויש לחסום את פיו של הכלב בזמם בכל עת שיש בקרבת הכלב אדם נוסף, זולת הבעלים שגילו מתחת לגיל 16.

יש לי כלב תוקפני, אולם הוא נמצא בחצר ביתי המסורגת שנעולה, כך שאיש אינו יכול להיכנס ללא רשותי. האם אני מוגן באופן מוחלט מפני תביעה?

במקרה מסויים בעלים של כלב הותיר אותו בחצר כשהוא אינו קשור וללא זמם, אבל השער לחצר היה נעול. מישהי שלא הוזמנה ניגשה ללטף את הכלב מבעד לשער והוא בתגובה תקף אותה ללא כל סיבה. בית המשפט קבע אחריות של הבעלים גם במקרה זה אולם הפחית מן הפיצוי שכן קבע כי ליטוף הכלב בנסיבות האלו מהווה "אשם תורם" של הנפגעת שכן היא היתה צריכה להבין שכלב ששומר על חצר ושהיא אינה מכירה אותו, אפשר ויגיב בצורה תוקפנית.

שופט אחר באותו המקרה קבע כי לבעלים קיימת הגנה חלקית שכן בנסיבות המקרה ניתן לראות בליטוף דרך השער מעין הסגת גבול. שופט נוסף סבר כי ניתן לראות כאן בבחינת התגרות בכלב שכן בנסיבות המקרה היא היתה צריכה להניח כי יגיב ככלב שמירה ועל כן הפיצוי שלה הופחת.