החצר האחורית של מדינת ישראל
"כדי להבטיח קיומם של 'עבדים מודרניים', המדינה הכשירה בחוק את חברות כוח האדם שיהוו בפועל 'סוחרי עבדים', הפועלים בשם החוק. עבודות הכפיים שעובדי הקבלן עושים, הן עבודות פיסיות קשות ששכרן הוא שכר מינימום במקרה הטוב, והיחס בחלקו הוא יחס מזלזל ואף משפיל כלפי העובדים". קריאה לסדר
מדינת ישראל התקדמה פלאים בתוך 63 שנה והשגייה בתחומים הביטחוני, הכלכלי והמסחרי הם אדירים. זכייתם של עשרה ישראלים בפרסי הנובל מעוררת השראה למדינות מתפתחות בעולם ולא בכדי היא התקבלה למועדון היוקרתי של ה-OESD כחברה באיגוד של מעצמות כלכליות המשפיעות ביותר בעולם המודרני.
למרות הנתונים הללו, יש צדדים "אפלים" למדינת ישראל. הפערים החברתיים שזועקים לשמיים הוציאו ועוד יוציאו מאות אלפים למחאה ברחובות ישראל, אך הגרוע ביותר הוא היחס, או החוסר יחס לשכבות "המוחלשות" בחברה.
ממשלות ישראל של המאה ה-21 הן ממשלות מנוכרות, יהירות, אגרסיביות, ללא חמלה - דיקטטורה כלכלית בשם הדמוקרטיה. כל אלה באים לידי ביטוי בחיי האזרח הפשוט, אלה שכולם אוהבים לכנות
"השכבות החלשות". אותם אזרחים שהמדינה החביאה מזמן "בחצר האחורית", כדי שהעולם המערבי שאליו היא שואפת להגיע לא יראה את פניה האמיתיות.
ואכן יש חצר אחורית שלא ראתה "גנן" שנים רבות, העשבים כבר הפכו לשיח, השיח לעץ והעץ ליער. וכעת כשהחצר האחורית כבר מתחילה להצל על יופיו של הבית ובעל הבית חייב לטפל בגינה. השכבות החלשות הם ציבור רחב בחברה שממשלות ישראל החלישו אותם בכוונה תחילה כדי שאלה יהיו "שואבי המים, וחוטבי העצים" של המאה ה-21 הכולל עולים מאתיופיה ומחבר העמים, משפחות חד הוריות, קשישים וצעירים רובם דיירי הפריפריה.
כדי להבטיח שאלה יהיו "העבדים" המודרניים, המדינה הכשירה בחוק את "חברות כוח האדם" שיהוו בפועל "סוחרי עבדים" מודרניים, הפועלים בשם החוק. עבודות הכפיים שעובדי הקבלן עושים, הן עבודות פיסיות קשות שהשכר עבורן הוא שכר מינימום במקרה הטוב, והיחס בחלקו הוא יחס מזלזל ואף משפיל כלפי העובדים.
כנראה שעל עובדי הקבלן - שמנקים את הרחובות מוקדם בבוקר, עובדים במשקי בית עשירי ישראל, מנקים את המסדרונות והשירותים של בכירי המשק ולשכות שרי ישראל, משרדים פרטיים, ציבוריים, במזנון הכנסת, באוניברסיטאות ובמכללות גם כאלו בהן מלמדים אתיקה ושוויון חברתי - פסח חוק היסוד המתייחס ל"זכות שלא להיות נתון ליחס משפיל ומעליב".
מאות אלפי אזרחי ישראל שחיים במדינתם בתנאי עבדות מחפירה בשם החוק והדמוקרטיה, רק משום שהם דלי אמצעים, מגיעים ממנטליות אחרת שלא הכווינה אותם להשכלה או עסקים, כאלו שהשפה לא שגורה בפיהם, או שהמזל לא האיר להם פנים. אלו שכל "פשעים" זה שחלמו להקים בית בישראל, להיות שותפים בתהליך בניית הארץ, להתפרנס בכבוד ולגדל בנים ובנות לתפארת מדינת ישראל (עשרות אלפי חיילים וחיילות, לוחמים בצה"ל באים מהמשפחות "מיעוטי יכולת", "השכבות החלשות").
הפגנת עובדי קבלן של דואר ישראל. צילום: ירון ברנר
את האנשים האלה המדינה הפריטה ל"סוחרי עבדים" מודרניים מבלי להבטיח זכויות סוציאליות מקובלות במשק. עד היום איש לא קם לצעוק את זעקתם משום שלכולם היה נוח להותיר אותם "אנשים שקופים" אחרת מי יעשה את "העבודה השחורה?".
יש רבים שיפרשו התמיכה של עופר עיני יו"ר ההסתדרות בעובדי הקבלן כמהלך פוליטי, אך את עובדי הקבלן כמעט ולא מעניינות הפרשנויות האלה. גם אם מדובר במהלך פוליטי, הרי שהפוליטיקה נועדה לקדם מטרות ואינטרסים ציבוריים וכאן מדובר בחובה מוסרית וערכית ממדרגה ראשונה לכל דמוקרט. אני מקווה שכל הארגונים החברתיים וארגוני העולים בפרט, יתמכו ביו"ר ההסתדרות עופר עיני, ואם נצטרך לצאת לרחובות אז כולנו נצא יחד למען הציבור העובד הראוי והמוחלש.
אז זהו, לא הכול בסדר
לצערי אני נתקל ביום יום ברבים מבני הקהילה האתיופית המפוטרים ללא תנאים, סובלים מהלנות שכר רבות, ולעיתים אף לא מקבלים שכר כלל בעבור עבודה שעשו. דוגמה קטנה לעוולה גדולה בה יצא לי לטפל: עולה מאתיופיה מפרנסת יחידה למשפחה בת 5 נפשות עבדה 4 שנים בניקיון בשכר מינימום ללא תנאים סוציאליים, על ידי קבלן. המעסיק החליט לסדר עבודה לקרובת משפחה שלו, ופיטר את העובדת ללא שום התראה כמחויב בחוק. מאחר וחשש שהיא תתבע, הוא איים עליה שאם תתבע אותו הוא לא ישלם לה את המשכורת החודשית.
פניתי בשמה לעו"ד לענייני עבודה, לאחר שהגשנו תביעה בבית דין לעבודה, העובדת קיבלה את כל המגיע לה באמצעות בית המשפט. אפשר להיות עיוור לעובדות כאלה ולהמשך לשחק פוליטיקה ישנה ש"הכול בסדר". אז זהו, לא הכול בסדר. בשנים האחרונות לא רק שעובדי הקבלן עובדים בתנאים שלא הולמים מדינה מתקדמת כמו
ישראל, מדינת ישראל גרמה לפיטורי עובדי קבלן והעלתה את אחוז האבטלה בקרב השכבות החלשות, וזאת בין השאר משום שהממשלה פתחה את שעריה לעשרות אלפי עובדים זרים החיים כיום בישראל.
"סוחרי העבדים" המודרניים (חברות כוח האדם) פיטרו אלפי ישראלים רבים שהרוויחו שכר מינימום, כדי להעסיק עובדים זרים בתנאי עבדות אמיתיים. לא רק שאין לעובדי הקבלן זכויות סוציאליות, עכשיו גם לרובם אין עבודות, ואין להם איך לגמור את היום. ממשלות ישראל משיקולים שאינם ברורים מעלימה עין מכך שהעובדים הזרים תופסים אלפי מקומות עבודה.
הטבת תניאהם של אותם אנשים חלשים ושקופים זהו מאבק לצדק חברתי אמיתי. מדובר בחובה מוסרית שכל אדם חייב לתמוך בה. האם אנשים עובדים צריכים להתחנן להרוויח שכר מינימום ללא תנאים סוציאליים? האם זו דרכה של היהדות שכולנו מנופפים בה בגאווה? או דרכה של חברה שהולכת לאבדות?
- הכותב גדי יברקן הוא יו"ר מטה המאבק לשיוויון חברתי ליהודי אתיופיה.
- מעוניינים לפרסם מאמרים, הגיגים, מחשבות ודעות על החברה בישראל ובעולם? שלחו דוא"ל ל shlomit-sh@y-i.co.il
וציינו בנושא - עבור מדור "קריאה לסדר".
החומרים יפורסמו בהתאם לשיקולי המערכת.
- לקריאות נוספות לסדר לחצו כאן.
לפנייה לכתב/ת 
