חפשו במגירות: חצי מיליארד שקל מחכים לכם

בנק ישראל קורא לציבור לחטט במגירות, במזוודות ובארגזי חפצים ישנים בניסיון למצוא עדות לרכישת תעודות מלווה חובה שהנפיקה המדינה החל משנות ה-50. לא מן הנמנע כי בתוך תיקים ומסמכים נשכחים נחבאות התעודות שיכניסו לכם מאות עד אלפי שקלים טובים

צבי לביאעדכון אחרון: 22.10.11 , 01:28

בכספות של בנק ישראל מחכים לדורש כחצי מיליארד שקל, או ליתר דיוק - 544 מיליון שקל. כסף זה שייך לכ-876 אלף שכירים, עצמאים ותאגידים, ששכחו ממנו או הלכו לעולמם, ויורשיהם כלל אינם מודעים לזכאותם.

סיפור זה חושף עובדה מעניינת ביחס לציבור הישראלי: מרוב שהמדינה הרגילה אותו כי כסף שלקחה ממנו, אפילו זמנית, לא יחזור לכיסו לעולם - הוא הפך לאדיש או קצר זיכרון.

מקור הכספים הוא מלוות החובה הממשלתיים, שהמדינה החלה להנפיק לפני כ-50 שנה ובתמורה העניקה תעודות צבעוניות וחגיגיות - כולן במתכונת של שטרי כסף גדולים להמחשת אמינותן. המלוות היו לתקופות קצובות והכסף הגדול הצטבר מהתעודות שלא נפדו במועדן.

כמחצית התעודות הן על שם הלווים. המחצית השנייה כוללת תעודות שניתנות לפירעון למי שיציג אותן. כולן לא סחירות, וזאת בניגוד לגלגול הבורסאי של האג"ח הממשלתיים. האגרות אנונימיות למראה, אבל ניתנות למימוש כמעט בכל יום ושעה בקופת הבנק המרכזי.

מצאתם כאלה במגירה? מהרו לירושלים( מתוך האוסף של רו"ח יהודה וצבי ברלב)

בין אם אתם אזרחים ותיקים או צאצאיהם - זה הזמן לחטט במגירות, במזוודות ובארגזי חפצים ישנים, שעדיין ברשותכם או שקיבלתם בירושה. לא מן הנמנע כי בתוך תיקים ומסמכים נשכחים נחבאות התעודות שיכניסו לכם מאות עד אלפי שקלים טובים.

בבנק ישראל קוראים לקהל למהר ולברר אצלו למי יש קשר לכסף וכמה ממנו מגיע למי שזכאים לו, כדי שיוכלו לקבל את חלקם לפי ערכו העכשווי. כיום הערך השקלי עדיין צמוד למדד המחירים לצרכן, אך בסוף 2012 ההצמדה תנותק.

מדינה ענייה עם אורח חיים צנוע

מלוות החובה היו חלק מכלכלת המדינה בראשית ימיה. תקופה רומנטית במבט לאחור. בממשלות ישראל שלטו מפלגות הפועלים. חברת העובדים של ההסתדרות ניהלה את המשק. מגינת זכויות העובדים היתה גם המעסיק הגדול שלהם. אין היום טייקון כזה. מדינה ענייה שניהלה חיים צנועים. כמעט הכול נשלט מגבוה – השכר, המחירים, ערך הכסף. על האינפלציה וכוחות השוק החופשי למדו רק באוניברסיטה. הבורסה היתה מגרש קטן ואלמוני לרוב הציבור. מיעוט בעלי ההון הפרטי שיחקו שם כמו במחבואים.

המכבש והמסחטה טרם נהפכו שם נרדף למדיניות המסים. הממשלה שתיכננה להקים מדינת רווחה לא גבתה את חלקה ברגל גסה. מימון הגירעון גויס כמעט מיומה הראשון במלוות מהציבור, כמו בעולם הגדול. מותג האג"חים (איגרות חוב) חדש יחסית כמו השוק החופשי.

הלוואות שקודשו באתוס הציוני

שם המשחק בראשית ימי המדינה נאחז במתכוון במושג "הלוואה". כלומר, כסף שלוקחים כדי להשיב עם ריבית. אלף הבדלות ממס הכנסה, גם אם לא מדובר בהלוואות מרצון, אלא במלוות חובה למטרות שקודשו באתוס הציוני – חיסכון, קליטה, פיתוח, ביטחון.

השמות נועדו לתת למלוות מראית עין של שותפות פטריוטית במימוש הצרכים המיוחדים של המדינה הצעירה. המשחק הזה עבר גלגולים. המלווה הלאומי ערב הקמת המדינה והמלווה העממי עד אמצע שנות ה-50 היו מלוות מרצון, ברוח המתנדבים לעם.

אגרות "מלווה עממי" היו בערך נקוב של 10 ו-20 לירות ישראליות (כסף גדול באותם ימים). אחת לחודש-חודשיים אפילו התקיימו עליהן הגרלות ומספרי האגרות שעלו בגורל זיכו את ברי המזל שהחזיקו בהן במאות עד אלפי לירות לכל אחד.

הזוכים נשארו אלמונים. לא כמו בעידן מפעל הפיס, שהיה גלגולו הטבעי של המלווה העממי. לוי אשכול היה שר האוצר המנפיק בחלק מהתקופה. אפרים קישון התלוצץ אז ב"מעריב", בציניות אופיינית, כי אשכול הוא בעצם גם הזוכה היחיד בפרסים הגדולים.

ערך היסטורי לאספני שטרות כסף

מהתעודות ההן נותר רק ערכן ההיסטורי לאספני שטרות כסף ומניות ישנים. אחד מהם, רו"ח יהודה ברלב (שתעודות מאוספו מאיירות את הכתבה), משיב באתר האינטרנט שלו לפניות הציבור גם בעניינים אלה, המלמדים על רוח התקופה כמו כל ארכיאולוגיה.

ברלב זוכר פונה אחת שסיפרה איך סבא שלה התלבט אם להשקיע את הונו במלווה העממי או במה שנראה בעיניו לפני 55 שנה כ"נדל'ן מפוקפק" בצפון השומם של תל-אביב מעבר לירקון, היום רמת אביב ג'. הסבא בחר בתעודות המלווה שהיום שוות מספר אגורות.

מלחמת לבנון הראשונה. המלוות סייעו למימונה(צילום: יעקב סער, לע"מ)

החל מ-1961 ניתן למלוות המדינה גיבוי חוקי וגם ערך כלכלי צמוד, קודם לדולר וכעבור זמן למדד המחירים לצרכן. 25 שנה היו המלוות "צמודים" למדד - השקעה רווחית אדירה, בעיקר בשנים שמחירי הדירות והמשכנתאות הלא-צמודים פיגרו אחרי האינפלציה הדוהרת.

דמי מלוות החובה (קליטה, חיסכון, ביטחון) נוכו באותן שנים מהשכר ומהכנסות העצמאים והחברות. המלווים קבלו את התעודות הלא-סחירות בדואר, כשהן רשומות כל אחת על שם הלווה. שנים ספורות הונפקו עדיין גם תעודות מלווה מרצון, אך בקצב יורד עד שפסקו.

מלווה שלום הגליל למימון הוצאות המלחמה

"מלווה שלום הגליל" מ-1982 היה האחרון במשפחה. הוא מימן חלק מהוצאות מלחמת לבנון הראשונה והיה היחיד שהונפק בשקלים. הקודמים היו נקובים בלירות (שווי השקל הישן היה 10 לירות). תעודות המלווה שנשלחו ב-1986 היו מהטובות שבהשקעות.

המלווה היה צמוד למדד 1983. הציבור קיבל את התעודות אחרי דיכוי האינפלציה התלת-ספרתית ב-1986, כשהן כבר צמודות לשווי השקל החדש שהחליף 1,000 שקל ישנים או 10,000 לירות. התעודות נפדו ב-1995, לפחות במלוא ערך הניכויים במועד הניכוי.

היום מסתבר כי לא כל המלווים, מרצון או בכפייה, ספרו את הימים עד מועד הפדיון הקבוע מראש, כעבור 10 או 20 שנה, ולא עמדו בתור בדלפקי בנק ישראל לקבל חזרה את כספם. הראייה לכך הן מאות אלפי העותקים של התעודות השמורים בבנק ועדיין מצפים לפדיונן.

כספים אלה מתנהלים כיום ביחידת מלוות המדינה באגף החשבות של הבנק בירושלים, בידי רואי החשבון אלעד יעקובי ויפה משה וכן הממונה עליהם ענת שבת. עד לפני כשנה התנהלו עסקי המלוות מסניף הבנק בתל-אביב.

יהודי ארה"ב אוהבים להשקיע בתעודות ה"בונדס"

המלווה היחיד מהמשפחה שעדיין שורד – מפעל ה"בונדס" (מלווה העצמאות והפיתוח) – מתנהל בפועל מניו-יורק, אבל מצוי תחת הגג של בנק ישראל. בעלי האמצעים מקרב יהודי ארה"ב אוהבים להשקיע בתעודות ה"בונדס", מעל ומעבר לשווי התשואה והפדיון הזמין.

המפעל הזה והכנסותיו פורחים כל השנים למרות הביקורת בממשלה שעלויות התשואה שלו יקרות למדינה משוויו הכלכלי. לא פוגעים בו הודות לערך המוסף החברתי בקרב בעלי הממון היהודים בארה"ב, המתחרים באירועי גיוס הכספים מי ירכוש יותר "בונדס".

שיוכו לבנק ישראל הוא בינתיים גלגל הצלה למלווה הזה. ה"בונדס", כמו ניהול היתרות של מלוות המדינה שהונפקו מ-1961 עד 1982, הם המפעלים היחידים שמחוץ לתחום החשב הכללי באוצר; החשב שהיה חתום עם שר האוצר על המלוות שהונפקו עד 1961.

מאמצים לאתר את ציבור הזכאים

אבל השלישייה שמנהלת את המלוות מהבנק המרכזי שואפת לזרז את פדיון מאות אלפי התעודות ההיסטוריות. "אנחנו רוצים שיבואו ואולי היו עומדים בתור לו ידעו שהם צריכים לבוא עם שק כדי לקחת את הכסף הזה", אומרת יפה משה. "אבל לא. גם לא צריך שק. הכסף מגיע הביתה בצ'ק. הסכום הכי גבוה שהחזרנו בשנה האחרונה היה 30 אלף שקל. וגם זה מאוד נדיר".

המאמצים לאתר את ציבור הזכאים ולשכנע אותם לפדות את המלוות שלהם נמשכים קרוב ל-20 שנה. את אלה שקיבלו תעודות על שמם אפשר היה לאתר בפנייה אישית בדואר לפי מרשם התושבים. אם לא הופיעו, נשלחו תזכורות לבני זוג או ליורשים משוערים.

"היום פונים אנשים שמצאו בבוידם את המכתב של הבנק מלפני 20 שנה ומבקשים את הכסף, אבל בבדיקה מתברר כי הם פדו את המלוות ולא זכרו", אומר אלעד יעקובי. "אנחנו מטפלים היום רק בכמה עשרות פניות בחודש. זה מעט - וחבל, כי ההצמדה תפקע בקרוב".

מאמצי האיתור וההסברה החלו כשבמלאי הצטברו כ-16 מיליון תעודות. 876 אלף התעודות שנותרו בשווי משוערך להיום של כ-544 מיליון שקל, מה שנותר זה אמנם רק 5% מהמלאי ההוא, אבל עדיין הון השמור לבעליו שעומד להישחק אחרי 2012.

חלק מהחברות הזכאיות חדלו לפעול

במנהל המלוות מעריכים כי בין החברות הזכאיות יש כאלה שחדלו לפעול או נמחקו. "אבל גם לחברות שנמחקו היו בעלי מניות שהם או יורשיהם זכאים לקבל את חלקם במלוות שנוכו מהחברות והחלק הזה יכול להגיע לממוצע של כ-3,000 שקל", אומר יעקובי.

משה משערת ש"אם מגיעים לבנק כל כך מעט אנשים, נראה כי רבים שיודעים על הכסף עושים חשבון שאם מגיע להם רק 100-200 שקל, הסכום הזה לא שווה את הטרחה. אבל נראה שיש כאלה שגם 100 שקל שווים להם את המאמץ".

יעקובי אומר כי באופן אישי באים לבדוק זכאות 1-2 בשבוע מלבד פניות בדואר ובטלפון. "סיקרן אותנו מדוע לא באים יותר. בדקנו ומצאנו כמה סיבות, כשלא היתה התאמה בין מספר הזהות הרשום על התעודה לבין הפרטים שהעלינו ממרשם התושבים.

בעיות האיתור הקשות: עם יורשים

"אנחנו משתדלים לברר את אי ההתאמות בין המרשם לשלנו. למשל מצאנו כי יש כתובות ומספרי זהות שגויים בכוונה כדי שמס הכנסה לא יגלה שהזכאי עבד או ניהל עסק. יש גם טעויות בשוגג של מס הכנסה. אבל הבעיות הקשות היו עם יורשים בחלוקת ירושות.

בידקו: האם אתם זכאים לכספי המלווה?

"חלק מהיורשים בחו"ל. יש יורשים של יורשים. יש יורשים שלא מדברים ביניהם אפילו בין אחים. נותנים לנו מספר טלפון שאנחנו נדבר בשמם וכאילו נעשה שלום בית. אחות אחת כל כך צעקה עלינו ורבה אתנו עד שהבנו למה האחים שלה לא מדברים אתה", אומר יעקובי.

בנק ישראל חוזר ומפרסם תזכורות על האוצר המצפה לבעליו והגישה הקלה אליו, דרך המדור המתאים באתר האינטרנט של הבנק. הזכאי יכול לאמת את זכאותו בהקשת מספר הזהות וספרת הביקורת. יורשיו יוכלו לאמת אם המספר מצוי ברשותם.

מסתבר כי גם תאגידים ותיקים ומעסיקים חיים צריכים את התזכורת הזאת, גם אם שכחו את המחויבות לעובדיהם או לבעלי המניות. חובה זו אמורה להמריץ אותם לאמת את הזכאות שלהם ולממש אותה בלחיצת כפתור או בפנייה בדואר לבנק (ת.ד. 780 ירושלים).

כל פנייה באינטרנט, בדואר או בטלפון, שיש בה ממש, נענית במשלוח טפסי הבקשה למימוש הזכאות. הזכאים ימלאו את הפרטים, יצרפו את עותק התעודות או את הפרטים המלאים. לאחר אימותם הם יקבלו את התמורה בצ'ק של בנק ישראל.

ענת שבת חוזרת ומדגישה כי הזכאות היא לבעלי תעודות מלווה שהונפקו בין 1961 ל-1982, שנהנות מההצמדה למדד המחירים. הבנק מציין כי תעודות שהונפקו לפני 1960 עד 1963 והיו צמודות בחלקן לדולר בשער קבוע – ערכן נשחק ולא שוות את הטרחה.

קריאת הבנק לציבור לפדות את התעודות לא באה רק בלחץ הזמן המתקצר לפני פקיעת ההצמדה, אלא גם בגלל המעבר של הבנק לסביבת מחשב חדשה עם שכלולים טכנולוגיים המחייבים השקעות גדולות וגבוהות כולל החלק היחסי הכרוך בניהול המלוות הצמודים.

גורם בבנק ישראל מסכם, "אותנו לא מעניינים האדישות והשכחה של ציבור זה לכסף שלו. חובתנו להמשיך לנדנד לו כדי לעורר את מודעותו לכסף השייך ומחכה לו, רק שיבוא לקחת. למדינה יש אמנם הרבה מה לעשות בחצי מיליארד שקל אבל זה לא מס הכנסה".