כרוניקה של עסקה כושלת

גלעד שליט פה, גלעד שליט שם, שליט בכל מקום שאפשר. מאז היוודע דבר העסקה נפשן של הבריות המקומיות אינן יודעת מנוח. איש אינו יכול שלא לכרות את אוזניו לכל שביב מידע היורד אל הארץ ונלעס עד לעייפה, על המשפחה, על "מלחמת השחרור" שלה שכה צלחה, על רשימת מברכיה הארוכה, או על רקיחת העסקה שלטעמם כה בוששה.

התקשורת שהתמסרה לקמפיין בכל נימי נפשה העלתה אותו בימים האחרונים לדרגה של אירוע לאומי מכונן לכל דבר ועניין, אבל גם אם נהפוך בעסקה שוב ושוב כמעט כל שנמצא בה הוא כניעה מוחלטת לטרור החמאסי. ברוח הזויה זו פנתה כתבת של אחד מערוצי הטלוויזיה בבהילות לכתב השטח ודורשת במפגיע עדכון, שכן כבר שתיים וחצי שניות לא הובא לפניה כל חידוש. עמיתתה בערוץ המתחרה שבה לפרשן התורן, ושאלה בפעם המאה את שאלת המיליון: "נו, איך נרקמה לה העסקה?" כתבת אחרת חזרה והביאה מבחר צהלולים מההילולה במאהל שליט. והפסיכולוג באחד מערוצי הרדיו חזר ונדרש להעלות את הסבריו. שוב גאולה, שוב דני, שוב יעקב, שוב ינון, שוב תמר איש שלום, וכמובן חוזר חלילה.

גלעד שליט בדרך הביתה - כל הכתבות והפרשנויות בעמוד מיוחד

המשפחות השכולות מפגינות, יום לפני שחרור המחבלים (צילום: אוהד צויגנברג)

עוד בערוץ הדעות :  

איפה היה אגף הנפגעים? / יריב אופנהיימר

להבא, רק עונש מוות / רעות יעקבסן

סתיו של תקווה / גיורא ענבר

ובאין היגיון, גם השיגעון הוא אופציה, וכך הולכים ומתרבים הסימנים כי לא נותר עוד מקום שלא נכבש וטוהר בשמו של הבן (גלעד), בהשראת האב (נועם) ובידי רוח השטות של חסידיהם ומסקריהם של המשפחה. ומאופוריית שליט בימים אלה אין כל שחרור, גם לא שחרורם של אלף מחבלים לשוק הטרור. "מי מהשרים יעז להצביע נגד?", שאלה במלוא הרצינות כתבת בכירה באחד מערוצי הטלוויזיה במהלך אישור העסקה בממשלה, ללמדנו עד כמה יציאה נגד התרוממות הרוח התקשורתית והציבורית מהשחרור המיוחל נתפשת כמהלך פוליטי כמעט התאבדותי. 

למרות התנגדותם הנחרצת לעסקות שחרור מופקרות אף פחות מהעסקה הנוכחית, באורח לא מפתיע במיוחד כמעט שלא נמצא מי מבכירי הליכוד שלא הצדיק את המהלך. את שורת המקהלה וההסכמה השלימו כמה כותבים מימין, שאילו ראש ממשלה אחר, בעיקר משמאל, היה רוקח את העסקה, קולמוסם הביקורתי לא היה יודע מנוח.

"כיצד תוכל ישראל להטיף לארה"ב ולמערב לאמץ מדיניות של אי-כניעה לטרור, כשהיא עצמה נכנעת בצורה כה מבישה?" שאל נתניהו בספרו "מקום תחת השמש" בעקבות עסקת ג'יבריל ב-1985. אותה עסקה "כה מבישה" לטעמו נעשתה אז ביחס של שבוי ישראלי אחד ל-383 מחבלים. עתה היחס גדל לאחד מול 1,027. 178 מעשי רצח נזקפו למשוחררי עסקת ג'יבריל, ואילו בעסקה הנוכחית גדל במקצת המספר ל-600 מעשי רצח.

המחיר מטורף

"כיום כבר ברור ששחרור אלף המחבלים היה מהגורמים שסיפקו מאגר של מתסיסים ומנהיגים שהציתו את אש האינתיפאדה", כתב שנים ספורות אחר כך נתניהו. לא רבים חולקים על כך שיציאתה לדרך של האינתיפאדה הראשונה שנתיים וחצי אחר כך נעשתה בעיקר בעידודה של אותה העסקה, כשרבים מבין יותר מ-160 קורבנותיה הישראלים נרצחו בידי משוחררי אותה העסקה. את קלונן של העסקות הללו במחיר המטורף המשיך נתניהו לשאת מעל כל בימה, בישראל כמו בעולם, אך כשכבר נקרתה על דרכו ההזדמנות לקטוע את הרצף המביש הזה, הוכיח מנהיג הימין שוב שדבריו של גרוצ'ו מרקס כי "אלה העקרונות שלי, ואם הם לא מוצאים חן בעיניך יש לי אחרים" הם כמעט נר לרגליו.

לאחר עסקת ג'יבריל הודה יצחק רבין כי התקשה לעמוד בלחצי ההורים, בפרט אלה של מרים גרוף, והם קרוב לוודאי אלה שהכריעו את הכף לטובת העסקה. את מקומה של מרים גרוף משנות ה-80' תפסה בשנות האלפיים משפחת שליט, כשבסיוע תקשורתי מפרגן על כלות, צבא החברים של גלעד, עדת חסידים שוטה הולכת וגדלה ורוח הפקר מוחלטת שהשתלטה על השיח הציבורי - הובל גם נתניהו על אפה וחמתה של אמונתו, אל קוראלס הכניעה לטרור, שכה בז לו בעבר.

אלא שנתניהו הוא לא יותר מפִּיוֹן בפרשה הזו. בעידודם של גופי שמאל, ארגוני זכויות אדם, עיתונות אוהדת ואליטות אקדמיות ותרבותיות, ישראל הולכת ומשרטטת לפני העולם את המודל שעל פיו ראוי להיכנע לטרור, ובה בעת להתמלא בתחושת סולידריות עילאית, למשל על הבן האובד שהוצל. כשהאסטרטג החשוב אדוארד לוטוואק ציין לפני שנים ספורות כי החברה הישראלית עברה לשלב פוסט-הירואי, הוא נסמך במידה רבה על עלייתן ושגשוגן של התחושות הרות האסון הללו בקרבנו. אילו רק מקצתן של תחושות אלו שררו בתש"ח, ספק גדול אם הייתה קמה מדינת היהודים.

גולשים מוזמנים להציע טורים במייל הבא: opinions@y-i.co.il