יפתח קליין: "חסרים לנו גיבורים בקולנוע הישראלי"
השחקן יפתח קליין מספר בראיון חגיגי ל-ynet על דמות הלוחם שהוא מגלם בסרט "השוטר" שנתפרה למידותיו, על האימונים הפיזיים שעבר ועל האהבה הגדולה שגילה לקולנוע: "בניגוד לאמריקנים, אין לנו גיבור שמציל את העולם כנגד כל הסיכויים"
בילדותו יפתח קליין מעולם לא תיאר לעצמו שהוא יהיה שחקן. הוא בכלל רצה להיות שוטר כשהוא יהיה גדול. עכשיו, כשהוא בן 39, עולה בידיו להגשים את חלומו על מסך הקולנוע בסרט "השוטר" בבימויו של נדב לפיד. קליין, שמאחוריו ניסיון עשיר של עשייה בטלוויזיה ובתיאטרון, מגלם את דמותו של לוחם ימ"מ שחולק את ימיו בין אשתו ההרה ומשפחתו - למבצעי היחידה. בדרך כלל זו פועלת נגד טרוריסטים פלסטינים, אולם בסרט היא נקראת למיגור אנרכיסטים ישראלים צעירים.
- פסטיבל הסרטים בירושלים: על ראש מחאתנו
"בשלב מסוים הייתי מתוסכל שאני רק משחק שוטר ימ"מ ולא כזה באמת", מספר קליין בראיון מיוחד ל-ynet לקראת יציאת "השוטר" לאקרנים השבוע. "חזרתי להיות הילד שחולם להיות שוטר, והתבאסתי שאני משחק בכאילו. התחברתי לדמות מהרגע הראשון ומצאתי בה הרבה הומור. למרות שהעלילה מתעסקת באנשים קשים, טוטאלים, שלא מדברים הרבה, היה משהו מתוק בדמות הזאת".
ואכן, יש הרבה רגעים משעשעים בדמותו של השוטר ירון, אולם אין לטעות: "השוטר" אינו "השוטר אזולאי", למרות רגעים קומיים רבים, המתח בו קיים ובמנת גדושות. בנוסף לכך, בניגוד לשבריריות הדמות שגילם שייקה אופיר המנוח, השוטר של קליין הוא גבר קשוח, בטוח בעצמו ומאוד פיזי.
"מבחינתי כל הגישה לתפקיד היה להכין את עצמי מהבחינה הפיזית", מספר קליין על תקופת ההכנה שלקחה כחצי שנה, ובה עבד קשה על שיפור יכולותיו הגופניות. "מעולם לא הייתי בכושר טוב יותר מאשר בתקופת צילומי הסרט. זה משהו שהרווחתי לכל החיים. בדרך נפצעתי בכל הפציעות האפשריות - דלקות, צלעות סדוקות, כמעט פריצת דיסק, הרמתי משקלים מאוד גבוהים בחדר כושר, רצתי קילומטרים.
"מה לא עברתי? כדי להגיע לזה צריך להיות מאוד קשה עם עצמך. להתאמן חמישה ימים בשבוע, בלי לפספס. זה דורש משמעת עצמית מאוד גבוהה, אבל חלק גדול מההנאה שלי זו ההכנה שעשיתי". קליין מספר כי לאורך אימוניו היה משתף את לפיד בקצב ההתקדמות, כשהיה מצלם עצמו בתחתונים מול המראה, ושולח לו את התמונות בטלפון. "היה בזה משהו קצת גיי", הוא מתבדח.
חלק נוסף בהכנה היה עבודה צמודה עם יוצא סיירת מובחרת. "במשך כמה חודשים היינו הולכים לכל מקום ביחד ומתאמנים ביחד והייתי צופה בו ומנסה לחקות אותו. לאט לאט ראיתי איך אני נהייה כמוהו", מודה קליין.
מה משך אותך לעולם הזה?
"שוטרי הימ"מ הם קילרים. היית מצפה לראות אנשים מופרעים או מאוד אלימים, אבל אתה מגלה שהם בשליטה מלאה, מפוכחים. יש בהם משהו מאוד פשוט ואוהב, והם אוהבים את הארץ הזאת. מאוד נהניתי לשחק מישהו ששלם עם המדינה הזאת, שלם עם עצמו ועם הגוף שלו, מרגיש שהוא יכול לשמור על אשתו ועל הילד שיהיה לו ועל האנשים שמסביבו, כי יש לו את העוצמה הזאת. להסתובב בתחושה הזאת, שאני כל כך חזק ואף אחד לא יכול לפגוע בי, זו תחושה מדהימה".
סופרמן כחול-לבן
גיבור של סרט ישראלי, שמבטא גבריות צברית מתפרצת ואהבת הארץ, הוא לא דבר שכיח במחוזותינו ותכונותיו הטבעיות של קליין - היפה, החזק, והמאוד ישראלי - הן אחת הסיבות שלפיד בעצם כתב עבורו את התפקיד. וקליין בעצמו, התאהב בדמות עד כדי כך שוויתר על הצעה להשתתף בסרט אחר כדי להתמסר אליה.
"אני מרגיש מאוד ישראלי", מסביר קליין. "אני חושב שבדמויות של הקולנוע הישראלי יש בעיקר את האנטי-גיבור ויש איזה סוג של הלקאה עצמית. בניגוד לאמריקנים, אין לנו את הגיבור שמציל את העולם כנגד כל הסיכויים, ואני חושב שזה קצת חבל. חסרים לנו גיבורים כאלה. אני מקווה שהתפקיד הבא שלי יהיה כזה. היה משהו בלשחק את התפקיד הזה של ירון, שהוא באמת סופרמן".
למרות שקליין הוא שחקן מוכר עם קבלות, "השוטר" הוא הסרט הראשון בו הוא מככב בתפקיד ראשי. למעשה, השוטר הוא קליין, וקליין הוא השוטר, ולכן נראה כי הפעם נפלה אחריות כבדה על כתפיו החסונות, אולם הוא בעיקר רואה זאת כחוויה מרגשת ומענגת.
"לא באתי בתול לעניין הזה", הוא מדגיש. "אני משחק כבר הרבה שנים. סחבתי סדרות על הכתפיים, סחבתי הצגות על הכתפיים. באתי מאוד מוכן. אבל התאהבתי בפרויקט הזה. מבחינתי לעשות סרטים זה דבר שאני חותם עליו מעכשיו ועד הסוף. אין עונג יותר גדול מזה".
מה שונה בקולנוע?
"אלו פרויקטים שההכנה אליהם מאוד רצינית וארוכה, והגישה מאוד עמוקה. בסופו של דבר זה מתפוצץ ב-24 ימי צילום בסך הכל. אתה נותן את כל מה שיש לך בתקופה הזאת ומקווה לטוב. יש בזה משהו מקסים. כולם מגויסים בצורה טוטאלית וזה מעורר השראה".
הרגשת אחריות מיוחדת בגלל מעמדך ככוכב ראשי?
"נורא התחברתי לדמות והייתי נורא גאה לשחק אותו. התרגשתי והבנתי את כובד האחריות. בחבורה של השוטרים יש שני חברים שלי ממכון האגרוף, שבו אני מתאמן כבר שלוש שנים. אין להם שום דבר עם משחק ובגלל זה הרגשתי מן אחריות לגבש את הצוות הזה. יצאנו לטיול בים המלך, והתאמנו ביחד וממש התאהבתי בחבורה הזאת שלנו".
הגיבוש של חבורת השוטרים בסרט בא לידי ביטוי גם בתחושת הלכידות של השחקנים, וקליין ביניהם, על הסט, וזו התחדדה בעקבות המבנה הלא שגרתי של "השוטר": בחלקו הראשון של הסרט השוטרים ממלאים את העלילה, אולם הם נעדרים מחלקו השני (ושבים רק ברגעי הסיום שלו). הם מפנים את מקומם לאנרכיסטים, שמגולמים על ידי יערה פלציג, מיכאל אלוני, בן אדם, מיכאל מושונוב ומנשה נוי (שמגלם את אביו של אחד האנרכיסטים הצעירים). קשה להגיד שקליין אהב את זה.
"נפגשנו כולם בהקראת התסריט לפני הצילומים ונפגשנו שוב ביום צילומים אחד, כשחלפנו על פניהם בין סצינות באמצע היום. ואני זוכר שהיתה ממש תחרותיות ועוינות. אנחנו לא דיברנו איתם. הם קולגות שלנו, הם חברים שלנו, הם שחקנים כמונו בדיוק, אבל לא דיברנו אתם. היינו בשלנו, והם בשלהם, והיינו שני כוחות מנוגדים שעומדים להיפגש בסוף. כשאני רואה את הסרט היום, אני אומר שאנחנו יותר טובים מהם, שהחלק שלנו יותר טוב משלהם".
איך זה היה להסתגל לזה שהדמות שלך נעדרת מחצי סרט?
"זה מאוד הרגיז אותי. כל פעם שהיה יום צילום שלא השתתפתי בו, הרגשתי נבגד. הרגשתי איזו בעלות על הדבר הזה. הסרט הוא שלי, הסרט הוא אני, ומה פתאום מצלמים ימים בלעדי? יש בתקופה הזאת המון אגו וצורך נורא חזק בתשומת לב ובאינטימיות.
"ההתמודדות עם האתגר הזה תלויה במה שאתה מביא מהבית, מהילדות. אני אדם שמאבד מקום מאוד בקלות, ומרגיש שמשהו כבר לא שלי. למדתי את זה על עצמי ואני משתדל לא ליפול למלכודות האלה. יש בזה משהו ילדותי, אבל מאוד אנרגטי, וזה יוצר איזושהי אמביציה. ולכן התחרות ביננו היתה גם טריגר, ששירתה את העלילה. בסך הכל אני אוהב את כל הצוות, ואני גאה להוביל את הסרט הזה".
מרים מסך
דווקא בחיים האמיתיים, קליין מאוד הזדהה עם האג'נדה החברתית שמציגים האנרכיסטים בסרט - אלו מהחבורה המתחרה. "הייתי מאוד מעורב ונסער מהמחאות הקיץ. הרגשתי שזו ההזדמנות שלנו לקום ולדבר, ולהגיד לממשלה: 'תזכרו שאנחנו בחרנו בכם ולא אתם בנו'. היהירות של האנשים שיושבים למעלה, והניתוק שלהם ממה שקורה אצלנו בעם הוא בלתי נסבל. היה במחאה משהו חדש ומרגש מבחינתי ואני מאוד מקווה שזה לא נגמר בזה". מבחינת קליין, המעורבות היא גם אישית - במיוחד במסגרת פעילותו באיגוד שחקני המסך (שח"מ). "זה לא בגלל הסרט, זה עניין של גיל", הוא מבהיר.
הסרט נכתב שנים לפני המחאה, אבל הוא חזה במידה רבה את ההתפתחויות הללו שנראו דמיוניות.
"כשקראתי את התסריט בפעם הראשונה, אמרתי לנדב 'מאיפה הבאת את הקטע של האנרכיסטים? אין אצלנו דבר כזה'. אבל היום אתה שומע את הטקסטים שנאמרים, והפעילויות של המפגינים ואתה מבין שבעצם אלו אותן דמויות. בסרט הן לוקחות צעד אחד קדימה, אבל פתאום זה מקבל נוכחות ריאליסטית. זה באמת מדהים. עכשיו זה נראה מתקבל על הדעת, שמישהו יגיד: 'עד כאן לניצול הקפיטליסטי'. זה חלק מהאמירה של הסרט".
הנושאים הנפיצים הללו הביאו גם לשערוריה זוטא, כשהמועצה לביקורת סרטים, הגבילה את הצפייה ב"השוטר" לגיל 18 ומעלה. זאת למרות שהסרט זכה לשבחים רבים ואף בפרסים בפסטיבל ירושלים ופסטיבל לוקארנו בשוויץ. בסופו של דבר חזרו בהם חברי המועצה והסרט הוגבל לצפייה מגיל 14, אך קליין סבור שהמניע מלכתחילה היה אידיאולוגי.
"אני חושב שזה נכון להגביל צפייה מגילאים מסוימים, אבל היום הכל פרוץ לחלוטין, כך שזה
קרב אבוד. ב'השוטר' יש קצת אלימות, ואפילו בהארי פוטר הסצינות הרבה יותר מפחידות, כך שההחלטה היתה אידיאולוגית. מישהו חשש שהרעיונות שיכנסו למישהו לראש הם לא חיוביים ומפה הבעיה".
הפרויקט הקולנועי הבא של קליין הוא הסרט "למלא את החלל" (של רמה בורשטיין), שם הוא מגלם חסיד חרדי. "זה היה מעבר חד מדמות שהיא בעיקר גופנית לדמות שהיא בעיקר רוחנית. מחדר כושר ברמת גן עברתי לחדר בבני ברק", הוא מתבדח. גם הסרט בהשתתפותו "צ'ה צ'ה צ'ה" בבימויו של איתי לב צפוי לצאת בקרוב, ובינתיים הוא מככב גם בהצגות "הכתובה" ו"סוף טוב" בקאמרי. הרבה עבודה, אבל בשביל לעשות סרטים הוא מוכן להתאמץ.
"צילומים הם דבר מאוד אינטנסיבי, ומי שלא רגיל לזה מתמוטט די מהר", אומר קליין ונזכר: "דני המתאגרף, שנמנה על חבורת השוטרים, אמר לי בימים הראשונים: 'זאת העבודה שלכם? זה כיף חיים', אבל אחרי שבוע וחצי רצוף של צילומים, הוא ישב בשקט ומילמל לעצמו 'מתי זה כבר יגמר'. אני מצדי הייתי גומר ימי צילום של 12 שעות בירושלים ועולה על מונית להצגה בחיפה. כשכולם הלכו לישון, אני הייתי על הבמה ערב ערב". סופרמן, כאמור.
