18 באוקטובר בהיסטוריה: שליט שוחרר, ומה עוד?
מאלסקה ועד רוצחו של ג'ון פ. קנדי, מחיסול חוטפי מטוס "לופטהנזה", קבורתו של רחבעם זאבי, ואפילו תפיסת ה"אופנובנק". יצאנו לבדוק מה קרה בארץ ובעולם, בתאריך שבו הוחזר גלעד שליט בעסקה היסטורית
הודעת ראש הממשלה בנימין נתניהו על החתימה על עסקת שחרורו של החייל החטוף גלעד שליט יצרה בשבוע שעבר היסטריה ציבורית במובנים רבים. ואתמול (יום ג'), ההיסטריה נהפכה להיסטוריה עם שובו של שליט לחיק משפחתו, ועמו ועם שחרורם של האסירים הפלסטינים.
עסקת גלעד שליט - הכתבות האחרונות:
מחושך לאור: איך הוחזק שליט?
נועם שליט: חווינו לידה מחדש של בן
ותיק האסירים ששוחררו: תודה לחוטפים
ארה"ב הסתייגה מהשחרור: "נמשיך לבקש צדק"
ואם כבר היסטוריה, חזרנו אחורה במנהרת הזמן כדי לאתר אירועי עבר בארץ ובעולם שהתרחשו אתמול, באוקטובר 2011, יום צאתו לחופשי של גלעד שליט.
1867: אלסקה עוברת לידי ארה"ב
במרס 1867 רכשה ארצות הברית מרוסיה את אלסקה בסכום של 7.2 מיליון דולר. שבעה חודשים לאחר מכן, ב-18 באוקטובר, הונף לראשונה הדגל האמריקני בטריטוריה הצפונית. אלסקה היא המדינה הגדולה בשטחה בארה"ב, 1,717,854 קמ"ר. שטחה של מדינת טקסס, השני בגודלו בארה"ב, קטן פי שניים משטח אלסקה ועומד על 696,240 קמ"ר.
רכישת אלסקה מרוסיה התבצעה ביוזמתו של מזכיר המדינה האמריקני, ויליאם הנרי סיוארד האב. מטרותיו היו להרחיב מערבה את האיחוד האמריקני וליצור משקל נגד להתגבשות קנדה, ששלושה חודשים קודם לכן קיבלה עצמאות מבריטניה. בזמנו, המהלך לא התקבל בעין יפה בקרב הציבור האמריקני וכונה על ידי רבים "קוביית הקרח של סיוארד" או "השטות של סיוארד".
אולם לאחר שהתגלו במדינה החדשה משאבי טבע רבים, בהם זהב, נפט ופחם, התברר לכל כי העסקה שרקם סיוארד היתה אחת המוצלחות בהיסטוריה. אגב, נשיא ארה"ב באותה תקופה היה אנדרו ג'ונסון, הנשיא ה-17 ומחליפו של הנשיא הנרצח אברהם לינקולן. בשעה שבישראל חוגגים רבים את שחרור שליט, במדינה האמריקנית הרחוקה יחגגו באותה שעה את "יום אלסקה".
1931: מת הממציא האמריקני תומס אדיסון
ב-18 באוקטובר 1931 כבו ודאי כמה נורות ברחבי העולם עם מותו בניו ג'רזי של הממציא האמריקני הדגול, תומס אלווה אדיסון. במותו בגיל 84 היו רשומים על שמו של אדיסון 1,093 פטנטים, יותר מכל אדם אחר באותה עת, ובהם נורת תאורה, פונוגרף, מצלמה, מקרנה לראינוע ורכיבים חשמליים ואלקטרוניים רבים. עם זאת, אדיסון זכור יותר מכול בשל תרומתו לפתיחת עידן השימוש הנפוץ בחשמל.
אדיסון נולד במדינת אוהיו ובגיל שבע עבר עם הוריו וששת אחיו לדטריוט, מישיגן. לאחר שלושה חודשי לימוד בלבד בבית הספר בדטרויט, "הועזב" אדיסון הצעיר מלימודיו לאחר שתואר בפי מוריו כחסר כישורי למידה כלשהם, לא מרוכז ולא מתאים. אדיסון לא שב לבית הספר ולא רכש מעולם השכלה פורמלית. את עיקר השכלתו רכש מידי אמו, שהיתה מורה לשעבר, ובלימוד עצמי.
בגיל 22 (1869) עקר לעיר ניו יורק. את הפטנט הראשון רשם אדיסון ב-1869, על מכונה חשמלית לספירת קולות מצביעים. ב-1877 המציא את הפונוגרף, שממנו פותח הגרמופון (פטיפון). ב-1878 החל בניסויים ליצירת נורת ליבון חשמלית, וכעבור שנה הציג לראשונה נורה שמישה. עוד מהמצאותיו: הדינמו, קינטוסקופ (מעין מכשיר קטן לצפייה בסרטים), עט חשמלי וסוללה חשמלית ראשונה מניקל וברזל.
המצאותיו של אדיסון הפכו אותו במהלך השנים לאדם עשיר ולגיבור תרבות אמריקני. על פי הערכות היסטוריות רבות, הוא מתואר כמי שהביא בכוח חזונו הטכנולוגי את מהפכת החשמל - ועמה את המודרניות - לעולם המערבי.
1939: רוצחו של ג'ון קנדי בא לעולם
לידה של תינוק היא אירוע משמח לכל הדעות, אבל כאשר מדובר ברוצחו לעתיד של נשיא ארה"ב, אין כל סיבה למסיבה. לי הארווי אוסוולד נולד ב-18 באוקטובר 1939 בעיר ניו אורלינס שבלואיזיאנה. אביו הלך לעולמו לפני לידתו. אוסוולד עזב את בית הספר בגיל 17 והתגייס לחיל הנחתים (המארינס) וב-1959 הוא שוחרר מהצבא על פי בקשתו.
הרצח שזעזע את אמריקה: ההתנקשות בנשיא ג'ון פ. קנדי. צפו
לאחר מכן הוא עבר לברית המועצות וניסה לקבל אזרחות רוסית. לאחר שנדחה הוא שב בחזרה לארה"ב עם אשתו הרוסייה מרינה ועם ילדתם.
ב-22 בנובמבר 1963 נורו שלוש יריות מן הקומה השישית בבניין בו עבד אוסוולד בדאלאס אל עבר שיירתו של נשיא ארה"ב ג'ון פ. קנדי שחלפה במקום. קנדי נהרג ומושל טקסס שהיה בסביבתו, ג'ון ב. קונלי, נפצע. שעה בלבד לאחר הירי, בבית קולנוע מקומי, נלכד אוסוולד.
הוועדה הנשיאותית שחקרה את רצח קנדי קבעה כי אוסוולד פעל לבדו וכי לא היתה קנוניה לרצוח את הנשיא הדמוקרטי. אך למרות קביעה זו, סוגיה זו ממשיכה להסעיר את הציבור האמריקני כמעט 50 שנה לאחר הרצח, ותיאוריות הקונספירציה ממשיכות לצוץ חדשות לבקרים.
1968: "אגרופי המחאה" של מכסיקו נזרקים הביתה
מאבק זכויות האדם המתלקח בארצות הברית ב-1968, שנה בה נרצח מנהיג השחורים מרטין לותר קינג, ניכר בהפגנת המחאה של הספורטאים השחורים האמריקנים. חלקם, כמו ג'ון קרלוס וטומי סמית', בחרו בדוכן המנצחים למחות נגד אפליית שחורים בארצות הברית עם הנפת אגרופים מפורסמת.
ב-1968 ייצג קרלוס את ארה"ב באולימפיאדה שנערכה במכסיקו סיטי וזכה במדליית הארד בריצת 200 מטר. בטקס חלוקת המדליות עוררו הוא והזוכה במדליית הזהב טומי סמית סערה כאשר הופיעו לטקס הענקת המדליות עטויים בכפפות ובצעיפים שחורים ויחפים, וכאשר הצדיעו במועל היד של "הכח השחור" בעת השמעת ההמנון האמריקני. הזוכה במדליית הכסף, האוסטרלי פיטר נורמן, הצטרף למחאתם בענידת תג של "הפרויקט האולימפי לזכויות אדם".
לאחר הטקס הסביר סמית מה עמד מאחורי התמונה שנכנסה מיד לדפי ההיסטוריה כהצהרה הפוליטית הבולטת ביותר בתולדות המשחקים האולימפיים. "ידי הימנית הונפה למען הכח של אמריקה השחורה. ידו השמאלית המורמת של קרלוס סימלה את האחדות של אמריקה השחורה", אמר. "הצעיף השחור שסביב צווארי היה עבור גאווה שחורה. הגרב השחורה ללא נעל סימלה את העוני של השחורים באמריקה הגזענית. המכלול של המאמץ שלנו היה להחזיר את הכבוד השחור".
ראשי הוועד האולימפי הבינלאומי ראו במעשיהם של סמית' וקרלוס הבעת עמדה פוליטית שאין לה מקום במשחקים האולימפיים. נשיא הוועד האולימפי, אייברי בראנדייג', איים ב-18 באוקטובר כי אם לא יסולקו השניים, תושעה המשלחת האמריקנית כולה מהמשחקים. בסופו של דבר, עזבו סמית' וקרלוס את הכפר האולימפי ושבו לארצם. השניים ניסו להישאר בזירה הספורטיבית וניסו את מזלם בליגת הפוטבול, אולם כעבור זמן קצר הקריירה של שניהם הסתיימה.
1977: חוסלו פלסטינים שחטפו מטוס "לופטהנזה"
ב-13 באוקטובר 1977, נחטף מטוס חברת התעופה הגרמנית "לופטהנזה" בידי אנשי "החזית העממית לשחרור פלסטין" - והונחת בבירת סומליה מוגדישו. קברניט המטוס נרצח על ידי מנהיג החוטפים. מטוס טיסה מספר 181 היה אמור לעשות את דרכו מפלמה דה מיורקה בספרד לפרנקפורט הגרמנית ונשא על סיפונו 91 בני אדם.
ארבעת החוטפים, חברי ארגונו של ג'ורג' חבש, דרשו את שחרורם של מספר רב של אסירים, בהם חברי ארגון השמאל הרדיקלי הגרמני "באדר-מיינהוף" ("סיעת הצבא האדום") אך לאחר חמישה ימים, בליל ה-18 באוקטובר, פשטה יחידה מיוחדת של הצבא הגרמני על המטוס וחיסלה את החוטפים.
ובעוד המבצע לשחרורו של גלעד שליט משבי החמאס נקרא "מבצע בית השואבה", המבצע לשחרור חטופי מטוס לופטהנזה זכה לשם הקוד הגרמני "אש קסם".
אגב, המזכ"ל הנוכחי של "החזית העממית לשחרור פלסטין" הוא אחמד סעדאת, הפלסטיני שהורשע ברצח השר רחבעם ("גנדי") זאבי. סעדאת נידון ל-30 שנות מאסר בכלא הישראלי ולא נכלל בעסקת שחרורו של שליט – דבר שגרר ביקורת כלפי תנועת חמאס בעזה.
1990: ה"אופנובנק" נלכד
22 סניפי בנק שונים היו קורבנותיו של רוני ליבוביץ', האיש שהסעיר מדינה שלמה והיה ידוע בכינוי ה"אופנובנק", עד שנתפס ב-18 באוקטובר 1990.
את השם "אופנובנק" נתנו לליבוביץ' שוטרי משטרת ישראל, כשלא היה להם מושג במי מדובר, וכל שידעו היה, שהנה עומד להגיח איש עם אופנוע לסניף של מוסד פיננסי ולצאת עם כסף ולהיעלם אל תוך השקיעה - לא לפני שאיים באקדח. ושללו הגדול של השודד על האופנוע? 300 אלף שקלים בערך. רבים מהישראלים הזדהו עם מעשיו של ליבוביץ' וראו בו גיבור שהצליח "לעשות מכה" על חשבון הבנקים והממסד.
כשנתפס ליבוביץ' הוא קיבל פתאום פנים. "בן טובים" קראו לו בתקשורת עד שמישהו נזכר לנזוף בכתבים ולהבהיר להם שאין "בני רעים". הוא נתפס כמי שגדל עם כפית של כסף בפה ובבגרותו נקלע לקשיים כלכליים. ליבוביץ' לא הצליח להשלים את בנייתה של הווילה המפוארת שלו ולכן שדד בנקים. הוא לא היה רובין הוד מודרני, ושמר את הכסף ששדד לעצמו.
בחקירתו במשטרה הודה ליבוביץ' במעשי השוד שביצע וימים ספורים לאחר לכידתו השיב את כל הכספים ששדד. בית המשפט המחוזי גזר עליו 20 שנות מאסר, אך הוא ערער לבית המשפט העליון ועונשו הופחת ל-14 שנה - בהסכמת התביעה.
"דנתי גם דנתי בשודדים משודדים שונים", כתב שופט בית המשפט העליון מנחם אלון בפסיקתו. "מקצתם מודים ואינם מביעים חרטה ומקצת מודים ומתחרטים, אך מעולם לא בא לפניי שודד, המשיב, תוך ימים ספורים מרגע הודאתו וחרטתו, את כל הכספים שגזל לבעליהם, בליווי מכתב אישי לכל נגזר ונגזל, שבו הוא מכה על חטא ושבו הוא מבקש להסביר לנגזליו כיצד בא לכלל מעשי השוד החמורים".
ליבוביץ' ריצה שמונה שנים בכלא ושוחרר בשנת 1998 לאחר שקיבל חנינה מהנשיא המנוח עזר וייצמן. כיום הוא מסתובב ברחבי הארץ ומעביר הרצאות בתשלום על חייו בכלא ועל מעשי השוד שלו.
2001: רחבעם זאבי מובא למנוחות
ב-17 באוקטובר 2001, יום לאחר שהגיש את התפטרותו מהממשלה בעקבות התנגדותו להוצאת כוחות צה"ל מעמדות בחברון - נרצח השר רחבעם זאבי בפתח חדרו במלון "הייאט" בירושלים על ידי מחבלים פלסטינים. ארגון "החזית העממית לשחרור פלסטין" קיבל אחריות על הרצח ואנשיו אמרו כי הוא בוצע כנקמה על חיסול מנהיג הארגון, אבו עלי מוסטפה, חודשים אחדים קודם לכן.
בתו של גנדי: עבורו לא היה קדוש מחייל שבוי
במהלך השנים לאחר מכן ניהלה מדינת ישראל מרדף עיקש אחר רוצחיו של זאבי ומרביתם חוסלו או נכלאו.
"שמעתי רעש של נפילה, לא הרחק מאיתנו. לא ייחסתי לכך חשיבות, ואז פתאום שמעתי צרחות", סיפר דיוויד הוקין, אורח במלון "הייאט" ל-ynet על רצח השר הישראלי. הוקין הגיע למקום וראה את זאבי מוטל שותת דם על הרצפה. "צעקתי ובאו והחלו לעשות בו החייאה", סיפר.
השר הובהל מיד לבית החולים "הדסה עין כרם" בירושלים במצב אנוש והרופאים ניסו להצילו אך לשווא. בשעה 10:00 בבוקר הודיע בית החולים על מותו של השר. "בצער רב אני רוצה להודיע כי לפני כעשר דקות נפטר השר רחבעם זאבי", הודיע סגן מנהל בית החולים, פרופסור שמואל שפירא.
רחבעם זאבי היה בן 75 במותו והותיר אחריו אשה, יעל, חמישה ילדים ועשרים נכדים. הוא נקבר בחלקה הצבאית בהר הרצל בירושלים ובהלווייתו השתתפו רבבות אזרחים וחברים שבאו לחלוק לו כבוד אחרון.
במשך שנים רבות עסק זאבי בפוליטיקה, היה זכור כמי שהקים את תנועת "מולדת" והיה מראשי הימין בישראל. הוא נולד בירושלים בשנת 1926, הצטרף לפלמ"ח בצעירותו ולאחר הקמת המדינה המשיך בשירותו הצבאי בצבא קבע והגיע עד תפקיד אלוף פיקוד הדרום.
גנדי נודע בבקיאותו בתולדות ארץ ישראל, ערך ספרים בתחום וכתב מאמרים פובליציסטיים רבים. הוא שמר אמונים לדרכו והיה מפורסם בדיסקית שענד סביב צווארו ועליה שמות נעדרי צה"ל.
אתמול, ביום השנה העשירי לרצח וערב העסקה לשחרור שליט, דיברה משפחתו של גנדי עם ynet על העסקה השנויה במחלוקת. "הוא היה הולך תמיד עם דיסקית ועליה חקוקים שמות הנעדרים והשבויים. היה ברור למי הדאגה שלו נתונה", אמרה יעל, אלמנתו של זאבי. גם היום, היא הסבירה, היתה מסכימה לשחרר את רוצחי בעלה תמורת שליט. "נראה את הילד עם האמא שלו. אין אדם שלא יחייך למראה זה".
בתה מצדה אמרה: "גלעד נתן את חייו, והגיע הזמן להחזיר אותם לו ולמשפחתו. אני מצדיעה לביבי", לדבריה, מילדות היא ינקה מאביה ערכים לפיהם יש להיאבק למען שחרור שבויים.
2008: תאונת "פגע וברח" קטלנית בת"א
ב-18 באוקטובר 2008, סמוך לשעה 3:10 לפנות בוקר, שוטרת שערכה בדיקות ביציאה מאזור הבילויים בנמל תל אביב ביקשה מנהג רכב "כבישטח" בן 20 מרמת-גן לעבור בדיקת אלכוהול, אך הוא סירב להיבדק ונעצר. שני חבריו השתלטו על ההגה והמשיכו בנסיעה. כעבור 20 דקות, קיבלה המשטרה דיווח על תאונה קשה בצומת הרחובות צייטלין ואבן גבירול בעיר. שתי נשים שחצו את הכביש נפגעו, ומעוצמת המכה - עפו לצדו השני של הרחוב.
צוותי טיפול נמרץ של מד"א שהגיעו למקום הבחינו בפצועות כשהן שרועות הכביש ברחוב אבן גבירול,
והחלו בטיפול. הפצועות פונו לבית החולים איכילוב בעיר, שם מתה מפצעיה מיטל אהרונסון. חברתה מלי יזדי נפצעה קשה.
בתחילת השנה הפחית בית המשפט העליון בעונשו של שי סימון, שהורשע בדריסתה והריגתה של אהרונסון. השופטים קבעו כי במקום 20 שנות מאסר שנגזרו עליו בבית המשפט המחוזי בתל אביב, הוא ירצה 14 שנות מאסר. חברו שלום ימיני, שהיה עמו ברכב והורשע בהפקרה לאחר פגיעה, ירצה רק שנתיים וחצי במקום חמש שנים שנגזרו עליו בתחילה.
לפנייה לכתב/ת 
