"לפריקון": המדע הבדיוני שוב על המדף, ועל הדף
המגזין הטרי "לפריקון" מגיש לקהל הקוראים הישראלי את כל מה שחדש ומעניין בתחומי המדע הבדיוני והפנטזיה. בראיון ל-ynet, העורך רמי שלהבת מסביר איך האינטרנט יציל את הז'אנר, למה הפרינט עוד חי, ומה בעצם נותן כל הדבר הזה לקוראים
חובבי הפנטזיה והמדע הבדיוני יכולים כעת לנשום לרווחה. ספר כיס קטן המכונה מגזין "לפריקון", יאפשר לכם למלא את עולמכם בכל הדברים שאתם הכי אוהבים: סיפורים פנטסטיים, חדשות הז'אנר, מאמרים מעמיקים וחשיפה של כישרונות חדשים. אם אתם מכורים למגזינים מצליחים בתחום ברחבי העולם - קבלו את הכריכה הרכה של הדבר בגרסה העברית. וכמובן, אם אתם אכן האנשים האלו, סביר להניח שנתקלתם בגיליון הראשון של המגזין בפסטיבל "אייקון" האחרון שהתקיים בסוכות.
אבל אם אתם ממש לא מבינים את מי מעניינים בכלל סיפורי מדע בדיוני או פנטזיה, ואייזק אסימוב בשבילכם הוא סתם שם זר, הכתבה הזאת (אולי כמו "לפריקון" עצמו) יכולה לפתוח לכם שער לעולם ספרותי שטרם הכרתם. או לפחות לנסות.
"'לפריקון' מיועד לכל מי שאוהב לפתוח את הדמיון ולחרוג מהגבולות הצרים של הריאליזם והמיינסטרים", מסביר רמי שלהבת, עורך המגזין החדש. "את התכנים אני מכוון בראש ובראשונה לחובבי הז'אנר. אני שואף לעזור להם להכיר את הדברים החדשים והמעניינים שקורים כיום בתחום - סופרים צעירים, תתי-ז'אנר חדשים, ראיונות עם אנשים מעניינים וכל דבר שיגרום לקורא הסקרן לחשוב: 'אה! זה מעניי. אני רוצה לקרוא עוד דברים של הסופר הזה והזה ולהתעניין עוד בתופעה הזאת'".
כל ז'אנר - עולם ומלואו
שלהבת (39) חי, נושם וקורא מדע בדיוני ופנטזיה כבר מרבית חייו. אחרי שערך מפעלי כתבי עת כמו "המימד העשירי" ו"חלומות באספמיה" ותרגם סופרי-חוץ חשובים מהז'אנר כמו אסימוב וטרי גודקינד ועדיין עורך (כבר 11 שנה) את המגזין המקוון "בלי פאניקה", הגיע זמנו להשקיע ב"לפריקון" החדשני. היוזמה הזו לא יכלה לצאת לאור ללא המוטיבציה והמשאבים של אלי הרשטיין, בעל הוצאת "מובי דיק".
"מסיבות שונות, מאז 2009 לא היה שום כתב עת מודפס בתחום, והפעילות היצירתית הוגבלה ברובה לשני כתבי העת האינטרנטיים הבולטים: 'בלי פאניקה' שבעריכתי ואתר האגודה שפועל גם כאתר תוכן מגזיני", מסביר שלהבת. "רבים חשו שנוצר חלל בתחום, עד שבפסטיבל אייקון הקודם, פנה אלי הרשטיין והציע לי לערוך לו כתב עת חדש.
"לקחתי לעצמי כמה שעות של מחשבה ולמחרת כבר הגשתי לו טיוטה ראשונה עם חזון מעשי. נדרשו לנו כמה חודשים לעבד את החזון לפרטי פרטים, לשאת ולתת על הסכם זכויות יוצרים לסיפורים, וכמובן לבחור אותם בפועל, עד שלפני כחצי שנה התחלתי לשלוח את הסיפורים למתרגמים ולגייס מאמרים וביקורות".
האם באמת מדע בדיוני ופנטזיה הולכים יחד, או שנדרש פיצול תוכני כלשהו?
"בעיני אין הבדל מהותי בין מדע בדיוני לפנטזיה ושניהם שייכים לאותו שדה ספרותי רחב שמכונה כיום 'ספרות ספקולטיבית', שהיא כוללת את המדע הבדיוני, הפנטזיה, ההיסטוריה החלופית, אגדות העם, אימה, מיתולוגיות עתיקות וחדשות וכן הלאה. ספרים וסופרים נוהגים לחצות את הגבולות ביניהם ולא פעם ההבדלים בין ספרים שונים בתוך כל ז'אנר גדולים יותר מהפערים שבין הז'אנרים.
"אחרי הכל, ז'אנר הפנטזיה מאגד יחד יצירות שונות לחלוטין כמו 'שר הטבעות' האפי של טולקין, פנטסיה אורבנית כמו 'לעולם לא עולם' של ניל גיימן, 'גשר ציפורים' האגדי של בארי יוגארט ואפילו ספרי ערפדים כמו 'דמדומים'. המדע הבדיוני כולל בתוכו את הספרים מבוססי הרעיון המדעי הקשה של אייזק אסימוב, המדע הבדיוני החברתי והפוליטי של אורסולה לה-גווין, נבואות הסייברפאנק של שנות ה-80, דיסטופיות כמו "1984" של אורוול, רומנים היסטוריים קודרים עם מסע בזמן כמו 'ספר יום הדין' של קוני וויליס ועוד. כל ז'אנר הוא עולם ומלואו, ושניהם משתלבים מצוין יחד".
במאמר שפירסמת ב"לפריקון", אתה טוען כי האינטרנט יציל בעתיד את ז'אנר המדע הבדיוני, שקשה לו לשרוד בעולם הפרינט. ובכל זאת בחרתם להדפיס את המגזין.
"בראש ובראשונה, ההבדל בין הדפוס לאתרי אינטרנט נובע מטעם הקהל - רוב האנשים אוהבים יותר לקרוא מדפוס מאשר מהמחשב, לא רק מתוך שמרנות אלא גם כי הקריאה בהם קלה יותר. ייתכן שבעתיד הקוראים הדיגיטליים ישנו את ההעדפות האלו, אבל נכון להיום הם עדיין לא שם.
"לאינטרנט יש יתרונות רבים, אבל אי אפשר לדפדף בו ואי אפשר לשים את הגיליון הבא על המדף או לצפות לו בכליון עיניים. היתרונות הגדולים של האינטרנט חשובים בראש ובראשונה למוציא לאור - הרבה יותר קל והרבה יותר זול להוציא לאור תכנים ברשת, בלי עלויות דפוס וכמעט בלי דד-ליינים קשיחים. מצד שני, החסרונות של הדפוס הם גם היתרונות שלו. מאחר שכל עמוד בדפוס עולה כסף, בחירת התכנים חייבת להיות מוקפדת יותר והגימור - כמה שיותר איכותי".
האם "לפריקון" הותאם במיוחד לקהל הקוראים הישראלי?
"יותר נכון לומר שהוא הותאם במיוחד לקהל הקוראים של ימינו. אילו היינו מוציאים אותו לאור לפני עשור או שניים, סביר להניח שהיינו שמים בו דגש רב יותר על מדע בדיוני ופחות על פנטזיה. כעת הדגש הוא הפוך, כי טעם הקהל השתנה. פרט לכך לא. אפילו להיפך - אני שואף לאפשר לקהל הישראלי להיפתח לדברים שהוא לא מכיר".
מהמאנגה לאירלנד
שלהבת והרשטיין, ואיתם כל צוות "לפריקון", מקווים שהמגזין החדש יהיה חלק נרחב מקהילת המדע הבדיוני בארץ, ואף ירחיב אותה. את הסיפורים הנבחרים הם מקבלים מכתב העת הוותיק Fantasy & Science Fiction, שמעניק להם זכויות תרגום במסגרת הסכם קבוע, כאשר הדגש בבחירת החומרים עומד על איכות הסיפורים ועל הרלוונטיות שלהם. "בתחום הסיפורים אנו מוגבלים משיקולים כספיים בעיקר לסיפורים שהתפרסמו במקור באנגלית", מספר שלהבת. "אבל מבחינת המאמרים, נבדוק מה מתרחש בתחום גם בחלקים אחרים של העולם, כמו האנימה והמאנגה היפניים והמדע הבדיוני הצרפתי, הרוסי והארגנטיני".
הגיליון הראשון כולל מאמר מעניין במיוחד של נעמי וינר (תסריטאית, יוצרת, עיתונאית, רקדנית מחול אירי מקצועית וחובבת ותיקה מאוד של מדע בדיוני ופנטזיה) שעושה סדר בקשר האמנותי בין סיפורי פנטזיה למוזיקה אירית. "כשהחלטנו לקרוא לכתב העת עם שם שדון אירי - לפריקון - לא היה לי ספק שנעמי היא האדם המתאים ביותר לכתוב לגיליון הראשון", טוען שלהבת.
אלי הרשטיין, מו"ל המגזין, (45) רואה בהוצאת הגיליון הראשון כהשלמה של חלום.
"במשך שנים חלמתי להוציא מגזין איכותי שיסקר את החדש בתחום, אבל זה חלום לא ממש כלכלי. ברגע שנפתחה האופציה לעשות ניסיון, בתקווה שזה יצליח, קפצתי על ההזדמנות". המהדורה הראשונה של המגזין כוללת כאלף עותקים, שלא יכלו להגיע לדפוס, על פי הרשטיין, ללא אנשי מחתרת המדע הבדיוני שקהילתם עזרה להוציא את "לפריקון" לפועל.
"העזרה של קהילת המדע הבדיוני והפנטזיה בארץ ל'לפריקון' התבצעה בשתי רמות. הרמה הראשונה היא שלקחנו בחשבון שיש קוראים עתידיים שיתעניינו בדבר עצמו. הרמה השנייה היא שיש אנשים שבהתנדבות ומתוך אהבה לדבר התגייסו לתרגם חלקים מהסיפורים ומהמאמרים שבמגזין. הם למעשה אחראים להצלחה של המגזין לא פחות מאיתנו. בלי אותם אנשים שהתגייסו לתרגם, לשלוח חומרים ולהפיץ את המגזין, לא הייתי שוקל בכלל להוציא דבר כזה לאור. הפרויקט הגדול שלנו כרגע הוא למכור את המגזין ולהדפיס מהדורה נוספת. זה מה שיקבע את העתיד. אם זה לא יקרה, לא נוכל להמשיך".
