מין זה שאינו אחד

כפי שבסוכות יש ארבעה מינים, גם מיניות האדם אינה מקשה אחת, והמיניות האנושית כוללת סוגים והעדפות רבות ומגוונות. ברמה הבסיסית ביותר של ההעדפות המיניות, נהוג לדבר על ארבע קבוצות עיקריות: אנשים הנמשכים למין השני (סטרייטים), אנשים הנמשכים לבני מינם (הומוסקסואלים או לסביות), דו-מיניים וא-מיניים. בפועל, דברים הם לא חד משמעיים והמציאות מעט יותר מורכבת.

מיניות בערוץ יחסים:

• דו מיני: בחרתי באישה, ויתרתי בצער על גברים
• התנסות חד מינית: להכפיל את האפשרויות  
• ככה נולדתי, דו מיני, נהנה מכל העולמות
• לא מצאתי נמרה, אז בחרתי להיות א-מיני
  

90% סטרייט, 10% גיי 

אלפרד קינסי, זואולוג שערך מחקרים מקיפים בתחום האדם בשנות ה-40 של המאה הקודמת, ראיין אלפי אנשים על תפיסות מיניות והתנהגות מינית. מחקרים אלו היו מהפכניים בתחום הסקסולוגיה, וגרמו לשינויים רבים בתפיסת המיניות, כאשר בין היתר הועלתה בהם לראשונה האפשרות שגם לאישה יש רצונות מיניים, דבר שנראה טריוויאלי בימינו, אך היה מהפכני בזמנו.

אחת התפיסות המהפכניות שקינסי הציג היא עיקרון הרצף המיני. לפני מחקריו, למיניות היו שתי קטגוריות בלבד: סטרייט או גיי. ממחקריו של קינסי עלתה תפיסה שונה, לפיה מרבית האנשים אינם נופלים לקטגוריות אלה, אלא נמצאים על רצף שבקצה אחד שלו יש הטרוסקסואלים לגמרי ובקצה השני הומוסקסואלים מוחלטים. רוב האנשים לא נמצאים באחד הקצוות באופן מוחלט וכל הזמן, אלא שוכנים באמצע או שיש במיניות שלהם "נגיעות" לצדדים אחרים.

לפי התפיסה הרגילה, אנשים מגדירים את עצמם בראש ובראשונה לפי קטגוריות מהותיות, למשל: "אני סטרייט". לפי קינסי, אצל רוב האנשים נכון יותר להגיד כמה אחוזים אני, למשל: "אני 90% סטרייט", ולא מדובר בעניין של סמנטיקה בלבד. התפיסה הקטגוריאלית עושה עוול לאנשים רבים, מובילה לרגשות אשם, חרדות, דיכוי חלקים ממיניות האדם ושאר מריעין בישין.

די להגדרות המוחלטות

אם נשאל גברים סטרייטים רבים באשר למראה החיצוני של גבר אחר, הם וודאי ישיבו: "אני לא יודע אם הוא יפה. אני לא יכול לזהות אם גברים אחרים יפים או לא, אם לא מדובר במקרה קיצוני כמו בראד פיט". סיריוסלי? אתה יכול להבחין ביופי של פרחים, תמונות, נוף, ילדים וכל דבר אחר ביקום, אבל מתקשה להבחין ביופי של גברים?

כיוון שלא ידוע עדיין על פגיעה מוחית שגורמת לנזק כזה, וגם אם כן, לא סביר להניח שגברים רבים כל כך סובלים ממנה, כנראה שמדובר במשהו אחר - הגישה הקטגוריאלית למיניות. לפי גישה זו המיניות חייבת להיות כל כך מוחלטת וחד משמעית, שאפילו אמירה שאינה טומנת בחובה מסר מיני אלא מתייחסת לממדים אסתטיים בלבד, מהווה איום, כאילו האדם מודה בהומוסקסואליות חבויה ברגע שהוא רואה את היופי של גבר אחר.

ואם אפילו אמירה כל כך תמימה מהווה סכנה, קל וחומר שפנטזיות, רצון להתנסות או אפילו מחשבות חולפות החורגות מהקטגוריה יכולות לעורר חרדה עזה או בלבול. אם ההגדרה היא מוחלטת, מידע חדש פשוט לא מסתדר איתה.

אישה סטרייטית המוצאת עצמה נמשכת לאישה אחרת עלולה להיכנס לספקות מייסרים וחרדות, כיוון שהמידע החדש לא מתאים לתפיסה העצמית שלה, ולחשוב שאם היא מרגישה כך זה אומר שהיא לא סטרייטית ותמיד תחיה בשקר, או שלא תוכל להתחתן ולהביא ילדים עם גבר.

על מנת לשמור על ההגדרה העצמית שלה עליה להתכחש לעצם המשיכה או להתמודד עם ספקות לגבי הזהות המינית שלה וההשלכות של המשיכה, בעוד שאם יכולה הייתה להכיל את ההבנה שלרובנו יש מדי פעם מחשבות כאלה, כל הסאגה הזאת הייתה נחסכת ממנה.

להתנסות יותר, לשלול פחות(צילום: shutterstock)

עקרון הרצף - מותר לך להתסכל לו על הישבן

משמעות הדבר היא שגם אם מצאת את עצמך מסתכל פעם על הישבן של גבר אחר בג'ינס צמוד, אתה לא צריך להטיל ספק בנטיות שלך, אלא פשוט להכיר בכך שיש לך גם חלק כלשהו, אולי 5 או 10 אחוז, שמתעניין בגברים. לא צריך להבהל, זה לא אומר שתתחיל להסתובב במועדוני גייז, אפשר להמשיך בחיים כרגיל.

גם אם יש לך פנטזיה מינית על שלישיה עם גבר או פנטזיות יותר ישירות כמו לקבל מין אוראלי מגבר – זה בסדר. מותר לך לפנטז מדי פעם, זה לא אומר שתרצה לממש, וגם אם תרצה לממש אבל המחיר של המימוש גבוה מדי מבחינתך – אף אחד לא מכריח אותך לעשות זאת.

לכולנו יש מחשבות ורצונות שאנחנו לא מממשים בגלל דרישות המציאות, אך בעוד שבתחומים אחרים אנו מקבלים זאת בלי בעיות מיוחדות (למשל בחירה להיות איש מחשבים ולא צייר משיקולים כלכליים), במיניות הדבר מעורר בנו קונפליקט. הפתרון הוא פשוט: להבין שהמיניות מתנהגת כמו כל תחום אחר, וזכותנו לבחור אם אנחנו רוצים לממש רצון מסוים או לא.

למה גברים סובלים יותר מהקטגוריות המוחלטות?

התפיסה התרבותית של מיניות האישה והגבר שונה מאוד בחברה שלנו. לגבי נשים, קיימת סובלנות רבה יותר לגישת הרצף: נשים יכולות להסתובב יד ביד או מחובקות ברחוב, לנשק זו את זו כברכת שלום או לגעת אחת בשניה והדבר יהיה לגיטימי ולא יתפרש כמיני, בעוד שהתנהגות דומה אצל גבר תגרום להרמת גבה או תקטלג אותו כהומוסקסואל.

גם בתחום המיני קיים הבדל, כשנשים מרגישות בנוח יחסית לספר על התנסויות עם בנות מינן, ואילו אצל גברים התנסויות כאלה מוקצות אם הם אינם מגדירים את עצמם כהומוסקסואלים והם נאלצים להסתיר אותן.

הדבר יוצר תפיסה לפיה גברים מתנסים פחות עם בני מינם, כשבפועל אין הבדל במספר ההתנסויות, אלא בפתיחות לדבר עליהן. נוצר מצג שווא, הגורם לגברים שהתנסו להרגיש "לא בסדר", בעוד שנשים שהתנסו עם בנות מינן מרגישות פחות מצוקה, או אפילו מתייחסות לכך כדבר מיוחד ויפה.

בתרבויות אחרות היחס למיניות הגבר הוא שונה. בחלק ממדינות המזרח הרחוק ובמדינות לטיניות מסויימות מקובל שגברים סטרייטים יחזיקו ידיים, ויש אפילו תרבויות בהן גברים יכולים לקיים מדי פעם יחסי מין עם גברים אחרים ועדיין להיחשב סטרייטים.

גברים שהתנסו בחוויה חד מינית מדברים על זה פחות(צילום: AP)

השפעת הקטגוריות על הומוסקסואלים, לסביות ודו מיניים

גישת הקטגוריות משפיעה גם על גייז, כשגם כאן – גברים נדרשים להחליט בצורה חד משמעית. גברים שמגדירים את עצמם כדו-מיניים שומעים לעיתים מ"הומוסקסואלים טהורים" שהם מדחיקים, לא מוכנים להתחייב וכן הלאה. גם חלק מהנשים לא יסכימו לקבל זאת וידחו גבר שיספר להן כי הוא דו מיני מחשש שהוא בעצם הומוסקסואל, או מחוסר סובלנות לאקטים הומוסקסואלים.

אצל נשים לעומת זאת קיימת סובלנות לקטגוריית האמצע - "דו-מינית", והיא אפילו נחשבת "מדליקה". לצד היתרון שבקבלה זו קיימים גם חסרונות, כשנשים דו-מיניות מוצאות כי אנשים פונים אליהן בקלות בקונטקסט מיני, ללא מחסומים או נימוסים המקובלים במקרה של סטרייטיות, ומציעים הצעות שהיו נחשבות כהטרדה מינית מבלי לחשוב שמשהו כאן לא בסדר.

לסביות, מצידן, זוכות לפניות מצד גברים המניחים כי הן ישמחו לצרף גבר למיטה שלהן, או להצטרף כאקססורי לזוג קיים. לחילופין, המחוייבות שלהן לבנות מינן נחשבת כמעידה על הנשיות שלהן והן נתפסות כגבריות.

מחוץ לסקאלה: א-מיניים

כפי שהזכרנו בהתחלה, ההעדפה המינית הרביעית היא למעשה חוסר העדפה, או א-סקסואליות. קטגוריה זו זכתה להתייחסות מועטה בלבד במחקר ובספרות, כיוון שתיאוריות בתחום הפסיכולוגיה והסקסולוגיה רואות במיניות יסוד חשוב להתפתחות האדם, ולפיהן חוסר עניין בתחום מעיד על פתולוגיה או טראומה.

כתוצאה ממיעוט מחקרי, כיום לא ברור אם מדובר בבעיה או במצב טבעי. א-מיניים זוכים ליחס מבטל, אומרים להם שזה לא יכול להיות, תולים את "האשמה" בהוריהם או בטראומות, ובדומה להומוסקסואליות בעבר – מנסים לשנות את היחס שלהם למיניות.

א-מיניים רבים אינם מסכימים עם קביעות אלו, ורואים בחוסר העניין המיני שלהם חלק טבעי מהם. הם כן מגלים עניין רומנטי, מעוניינים במערכת יחסים – פשוט רוצים להשאיר את נושא הסקס מחוץ לסיפור.

רבים מהם מספרים כי הם ניסו לקיים יחסי מין ומצאו את הדבר משעמם. לפעמים הם מרגישים תחושות פיזיות אבל הדבר לא מהנה עבורם, אלא נחווה כצורך שיש לפרוק. למשל, א-מיני המאונן מדי פעם, אך מספר כי אינו חווה מכך ריגוש אלא משהו שהוא עושה כדי לפרוק מתח פיזי.

והעיקר והעיקר – לא לפחד כלל

לסיכום, הדברים החשובים ביותר שכדאי לקחת מעיקרון הרצף הם קודם כל להבין שלרוב המיניות היא לא 100% לצד כזה או אחר. זה נורמלי להיות על הסקאלה ולא צריך להיבהל מכך. בנוסף, הבחירה, בסופו של דבר, היא שלכם. זכותכם לפעול או לא לפעול בהתאם לחלקים במיניות שלכם, אך כדי להגיע לבחירה אמיתית ולהשתחרר מרגשות אשם או פחדים מיותרים, עליכם לקבל ולהכיר בכל החלקים שלכם.

מדברים על מיניות לסוגיה גם בפייסבוק שלנו. כבר עשיתם לייק?

• ד"ר דרבי מנהל את מרכז חושים – המרכז הישראלי לטיפול מיני