העור בקצה המנהרה: ראיון עם אלנה אניה
אלנה אניה הגיעה לתפקיד הראשי ב"העור בו אני חי" של פדרו אלמודובר אחרי תקופה קשה בחייה, כשאמה נאבקה במחלת הסרטן. "אני מאמינה שיש מישהו למעלה שמדריך אותי בתוך החשכה", היא אומרת, ומספרת על העבודה עם אנטוניו בנדרס
השחקנית הספרדייה אלנה אניה שוטטה ברחובות ברלין, כשקיבלה לפתע טלפון מחברת ההפקות "אל דאסו", והתבשרה שהיא קיבלה את התפקיד הנשי הראשי ב"העור בו אני חי", סרטו החדש של פדרו אלמודובר. "מאוד הופתעתי וצרחתי באמצע הרחוב מרוב שמחה", גילתה אניה המרהיבה (36) כשנפגשנו בפסטיבל קאן האחרון. "צעקתי: 'אהההה' ואנשים מסביבי אמרו: 'בחורה מסכנה'. הם תיארו לעצמם שקרה לי משהו רע. אבל לא יכולתי להגיד כלום לאף אחד, ולספר את האמת, כי הייתי מחויבות לסודיות".
- דבר המבקר: איך "העור בו אני חי"?
למעשה, "העור בו אני חי", הוא שיתוף הפעולה השני בין אניה לאלמודובר. הם נפגשו לראשונה ב-2002, כשאניה הבליחה ב"דבר אליה" בתפקיד אנג'לה. "זה היה תפקיד זעיר. היית צריך להיות מאוד ערני ומרוכז כדי לראות אותי. לשמחתי פדרו החליט לעבוד איתי שוב. הוא חיכה לי, המתין לרגע הנכון, וכשקיבלתי את התסריט של 'העור בו אני חי' חשבתי שהוא מאוד מאתגר, תובעני ומלא תשוקה. קראתי אותו בשקיקה והייתי פשוט מרותקת".
גם מי שצופה ב"העור בו אני חי" (עכשיו אצלנו), חייב להיות מרותק למסך, לדרך המתוחכמת בה אלמודובר מספר את הסיפור ולהפתעות שהוא מפזר לאורכו. בגלל ההפתעות, נאלץ להיות חסכניים בתיאור דמותה של אניה. נאמר רק שאנטוניו בנדרס מגלם מנתח פלסטי סטייל ד"ר פרנקנשטיין שפיתח עור מלאכותי מהפכני. הוא חי באחוזה מבודדת, ושאניה מגלמת את אחת הפציינטיות שלו, שכלואה בבית המסוגנן והמשוכלל.
"האתגר הכי גדול שלי היה להבין את הראש של הדמות שלי, את הכוח והנחישות שלה. זו דמות שצריכה לשרוד. לא היו לי שום נקודות אחיזה והתייחסות כשגילמתי אותה. כשאת מגלמת עורכת דין יש לך אל מי להתייחס, כי את מכירה עורכות דין. אבל אין מישהי כמו הדמות שלי - היא כמו לוחמת עם אינסטינקטים חייתים של הישרדות. היא נחושה לחיות".
איך זה לעבוד עם אלמודובר?
"לפני הצילומים הוא נתן לי כל מיני ספרים לקרוא. הוא ביקש ממני לראות גם את הסרטים 'פני מלאך' של אוטו פרמינגר ו'ביטוח כפול' של בילי וויילדר. פדרו הוא אמן שמעריץ את עבודתו. העבודה שלו היא התשוקה שלו, והוא חי בשבילה. הוא מכיר נשים מאוד טוב, ולכן יודע ליצור דמויות נשיות מדהימות. אבל הוא גם מכיר גברים. אני לא חושבת שהוא מבין גברים פחות מנשים.
"הוא מבין את כל הדמויות שהוא יוצר, למשל, הוא סיפר לי דברים על הדמות שלי שכלל לא האמנתי או לא חשבתי עליהם. לא הייתי יכולה להגיע למקומות האלה בלי פדרו. במהלך החזרות הייתי צמודה במשך חודשיים למחברת וכל הזמן רשמתי דברים - כל אבחנה והערה שפדרו נתן לי. הוא ניחן ברגישות מיוחדת, ואפשר לראות את זה בסרטים שלו. הוא אוהב אנשים".
מי מפחדת ממלאני גריפית'?
אניה מעידה שהעבודה עם אלמודובר היתה פיצוי על תקופה לא פשוטה עבורה. "אמא שלי היתה מאוד מאוד חולה במשך שנתיים. היא חלתה בסרטן ונאלצה לעבור טיפולי כימותרפיה, והיה לי מאוד קשה להתמודד עם זה. אבל למזלי היא הבריאה, ומאז שהיא בסדר אני לוקחת אותה לכל מקום.
"כשקיבלתי את התסריט של אלמודובר היו שם כל מיני דברים שנגעו לחיי. אני מאמינה שיש מישהו למעלה שמדריך אותי בתוך החשכה. אני גם שמחה שפדרו נתן לי את הדמות הזאת, בגלל שזה היה אור בקצה המנהרה החשוכה שחוויתי בשנות המחלה של אמי".
מהי עמדתך לגבי ניתוחים פלסטיים?
"אני חושבת שזה דבר מדהים. ראיתי תמונות של אנשים שעברו תאונות דרכים והפנים שלהם הושחתו לגמרי, ובזכות ניתוחים פלסטיים הוחזר להם צלם אנוש. ראיתי תמונות של נשים בכל העולם שהפנים שלהן הושחתו בגלל עונשים. תווי והפנים שלהן נעלמו והן לא יכלו ללכת ברחוב, עד שהניתוחים סייעו להן.
"גם אם בן אדם לא מאושר עם גופו, אין סיבה שהוא לא יעשה ניתוח. אני מאושרת שאנשים יכולים לעשות דברים שגורמים להם טוב, אבל כמובן שיש מקרים שלאנשים אין סבלנות והם עושים ניתוחים מיותרים ונראים מגוחכים, כאילו עברו תאונה. לפעמים אני מסתכלת על שחקניות שעברו ניתוחים או הזריקו בוטוקס ופשוט אין להן שום הבעה".
ואיך היה להתנשק עם בנדרס? לא חששת מזוגתו מלאני גריפית?
"היה כיף לעבוד איתו. לא חששתי ממלאני, היא כל כך קולית, אני מאוד מחבבת אותה. כשרק התחלנו לעבוד על הסרט הייתי קצת עצבנית ממפגש עם סופרסטאר כמו אנטוניו, אבל אחרי שתי דקות כבר היינו כמו אחים. מהר מאוד אנטוניו הזמין אותי לארוחת ערב איתו ועם מלאני, והיא היתה נורא מצחיקה. אז איך אפשר לפחד ממנה?"
גם את רוצה ללכת להוליווד כמו בנדרס או פנלופה קרוז?
"אני לא בטוחה. כבר יצא לי להיות בהוליווד לפני שנים אחדות, השתתפתי ב'ואן הלסינג' שהיה סרט עתיר תקציב, והבנתי שהוליווד היא עסק מאוד מתעתע ופלסטיקי. אפילו הבתים שם מזויפים. אמנם נהניתי לעשות את 'ואן הלסינג' והיה כיף לעוף באוויר, אבל בשבילי זאת היתה רק התנסות.
"אני מקבלת הצעות בעקבות 'העור בו אני חי', ואבחון אותן. נחכה ונראה איך הדברים יתפתחו ויתגלגלו. התחלתי לשחק בגיל 18, ועד עכשיו הופתעתי לא אחת במהלך הקריירה שלי, אז אולי יבואו עוד הפתעות נהדרות".
