לא לעסקת "שליט-איראן"
אני קוראת לכל הרוטטים עם שיבת גלעד: בואו ניזום מאבק קיומי ונמנע הרפקתה מנתניהו, ברק וליברמן מול איראן
חג שמחת תורה מזכה אותנו בשמחה אדירה לשובו של גלעד שליט. לאלה מאיתנו שנאבקו למענו לאורך חמש שנים וארבעה חודשים, זה הישג כפול: ראשית, התרגשות עצומה עם אביבה, נועם והמשפחה על התגשמות חלומם להצלת בנם. ואין זו פראזה או הפרזה. מאבקם היה לא רק נחוש ואציל, אלא מונע מפחד עצום של הישנות מקרה רון ארד. ההישג השני הוא ניצחון הצדק והמוסר הישראלי.
אין ביטחון לאזרחי וחיילי המדינה ללא הידיעה והתחושה שלא מפקירים חייל/ת מאחור. ולגבי העתיד - יש לדחות על הסף את הניסיונות למסד "כללים" לחילופי שבויים, וטוב היה לה לוועדת שמגר אילו לא היתה קמה כלל. גם ההשוואה עם ארה"ב או בריטניה צינית ומטעה, שכן היא מתעלמת מהעובדה הבסיסית שבישראל קיים גיוס חובה לצה"ל.
עוד בערוץ הדעות :
היידה ביבי / אבי שושן
כרוניקה של עסקה כושלת / שאול רוזנפלד
זה יום הניצחון שלנו / מיקי גולדווסר
השבח לראש הממשלה והממשלה על "מנהיגותם" תמוה, שכן אי אפשר להימנע מהשאלה מדוע רק עתה? הרי העסקה לא שונתה באופן מהותי, והיתה יכולה להיות טובה יותר לפני מספר שנים. יש לתמוה על ההתנהלות הפוליטית בישראל: מנהיגים משנים דעתם באיחור של שנים ועשרות שנים, ולא נושאים באחריות לנזקים הכבדים שנגרמו לאזרחים בשל העיוורון הפוליטי שלהם. אותו עיוורון שממשיך לשרור כשמדובר בעוולות הכיבוש ובפגיעה הקטלנית של המדיניות הכלכלית-חברתית.
המחלוקת העתידית הצפה עם שחרור שליט לא פחות קריטית ומסוכנת. לטעמי, עלינו להצטרף עתה למזהירים בקול חוצות, נגד "התרגיל המסריח" שפרשנים לא מעטים מצביעים עליו - "עסקת שליט-איראן". אוי לנו, ואסור לנו לאפשר לראש הממשלה ולשר הביטחון להפוך את השמחה הגואה לשחרור שליט ל"מטריה" של הסתרה או לגיטימציה לתקוף את איראן בציניות ותוך זלזול בציבור ובעולם.
הרפתקה שעלולה להיגמר באסון
אין מחלוקת שהאיום האיראני של התחמשות גרעינית הוא איום ממשי וקשה, אולם יש מחלוקת ענקית על הדרך להתמודד עימו. מנהיגים רואי חזון ואחראים מבינים שהדרך היחידה לבודד את איראן היא בפעולה משולבת של ברית שלום עם המדינות והזרמים המתונים מקרב הערבים והמוסלמים, קידום הסכם השלום עם הפלסטינים והידוק יחסי החוץ עם מרבית מדינות העולם, שיפעלו להסרת האיום על-ידי סנקציות כלכליות ופוליטיות.
לצערנו, מה שממשלות ישראל עושות מזה עשור וחצי, ונתניהו ממשיך ביתר שאת, הוא ההיפך מכך; דחיית הצעת 22 מדינות ערביות ומוסלמיות מתונות להסדר מ-2002; מניפולציות והטעיות של רטוריקת שלום כלפי הפלסטינים, אך הכנסת מקלות בגלגליו על כל צעד ושעל; בידודה של ישראל באופן אכזר אפילו מטובי ידידותיה (ולאחר שנת הבחירות בארה"ב, גם הטונים משם עשויים להשתנות).
המדאיג ביותר הוא שעל מחדלים וחטאים אלה, יתווסף עתה כשל קטלני של התקפה על איראן. האיתותים הולכים ומתרבים; "ביקור האזהרה" של שר ההגנה האמריקני; אזהרותיו הנחרצות של ראש המוסד לשעבר, מאיר דגן (שלאחריהן הפך לפתע ממצביא דגול לאיש "מסוכן"). פרשני צבא בכירים, ועתה כתבים ודוברים רבים, מונים את "הדיל שליט-איראן", כסיבה המרכזית לשינוי בעמדת הממשלה להשבתו של גלעד.
איני מוסמכת לדבר בשם משפחת שליט, ובשם אף אחד מאלה שתמכו ונאבקו לשחרורו. אך בשמי ובשם רבים החושבים ויראים כמוני מפני הטעות המדינית-ביטחונית הגדולה ביותר שעלולה להמיט אסון על ראשנו, אני קוראת לכל הרוטטים עם שיבת גלעד, לכל מאות האלפים שלקחו חלק במחאה החברתית המופלאה שיש להמשיך בה - בואו ניזום ונצטרף גם למאבק הקיומי של מניעת הרפתקה מראש הממשלה, שר הביטחון ושר החוץ מול איראן. אין לנו ארץ אחרת כדי להיות שאננים.
ד"ר ענת מאור, האוניברסיטה הפתוחה והמרכז האקדמי רופין. ח"כ לשעבר מטעם מרצ.
גולשים מוזמנים להציע טורים במייל הבא: opinions@y-i.co.il
לפנייה לכתב/ת 
