גַּלְ-עֵד להסכם שלום

עכשיו, משהושלם חלקה הראשון של עסקת השבויים שנחתמה בין ממשלת ישראל וחמאס, אולי כדאי לחפש הסבר טוב יותר ממה שקיבלנו עד עכשיו, לשינוי הדרמטי בעמדות ממשלת ישראל וראשה. השינוי אינו עניין של מה בכך. ההסברים שניתנו לו עד עכשיו ראויים לבחינה מעט יותר ביקורתית.

ראשית, מילה על חוסר הרצינות של הביקורת על השינוי הדרמטי בעמדת ממשלת הימין. הסיבות לחוסר הרצינות ברורות. מצד אחד עומד הימין, שממשיך ברובו להתנגד לעסקה, מאותם נימוקים שהשמיע ראש הממשלה (ורוב הליכוד והשותפים האחרים בממשלה) במשך יותר מחמש שנים: "יש מלחמה לחיים ולמוות בין ישראל וחמאס, שחרור אלף תמורת אחד יחזק את האויב"; "איך יגיבו ידידינו, מהם אנו מבקשים לא לקיים מו"מ עם חמאס?" וכדומה.

מה הוביל למהפך בעמדת ראש הממשלה? (צילום: אבי אוחיון, לע"מ)

עוד בערוץ הדעות :  

העם דורש צדק בריאותי / אלעד בן ארצי, סטאז'ר

קולו של אבא / אליקים רובינשטיין

עם חמאס עשיתם הסכם, ומה עם המתמחים? / שניר אראל

מצד שני עומד המרכז והשמאל. אלה הפכו את עניין שליט והעסקה עם חמאס לחץ ראשי של ביקורת על ממשלת הימין וראשה: "אתה לא גמיש ומפקיר חייל", טענו. עכשיו, משהוכיח ראש הממשלה שהוא "פרגמטי", אין מי שיכול לבקרו במחנה הגדול של תומכי העסקה. כך נותר מגרש הביקורת העניינית כמעט ריק מקול.

למרות המסע המוצלח של ראש הממשלה לארה"ב ולאו"ם, למרות שבספטמבר לא היה צונאמי מדיני, ה"איום" בחידוש המו"מ עם הפלסטינים לא נעלם. להיפך, במובנים מסוימים מי שרואים בחידוש השיחות סכנה איומה, צריכים להיות מודאגים. הקוורטט, שעכשיו מקובל כל כך לזלזל בו, דורש לחדש את המשא ומתן. אבו מאזן לא נחלש, אלא התחזק, ויש סכנה או סיכוי, בעיני המתבונן, שהוא ייענה לדרישות הקוורטט והקהילה הבינלאומית כולה. אם כך יקרה, תיאלץ ממשלת ישראל לחשוף את מפת ההסדר שלה. זו, בעיני ראשיה, סכנה קיומית.

נתניהו העלה טיעונים קלושים

כאן נכנסה עסקת השבויים. זו תחזק את חמאס ותחליש את ההנהגה הפלסטינית, בראשות אבו מאזן, הרוצה במשא ומתן שיוביל לחלוקת הארץ לשתי מדינות. האם ייתכן ששיקול זה עבר בראשי ראש הממשלה ושריו? הייתכן כי בדיונים הלא רשמיים ביניהם, הם הבינו, מי באמירה ומי בקריצה, כי מאחורי המהלך הגלוי הקשה כל כך, מסתתר מהלך שמשמעותו לגמרי אחרת? ואם קשה לכם לקבל מחשבה "קנונייתית" כזו, מדוע לא שוחרר מרואן ברגותי בעסקה? האם הוא מסוכן יותר מאלה שמשוחררים? או שמא הוא עלול להנהיג את המתונים בחברה הפלסטינית בעתיד?

האם ההסברים שניתנו עד עכשיו על ידי הממשלה משכנעים? לא, ודאי שלא. למהלך שסותר את כל מה שאמרו ראשי הימין חמש שנים ואפילו יותר, יש סיבות נסתרות, אך אפשר להבינן. הטיעון כי מה שהניע את השינוי היו סולידריות אנושית, שפתאום התגלתה חשיבותה לראש הממשלה, אינו משכנע. את הסיבה האמיתית לשינוי אי אפשר לומר ברבים. זה מסוג השיקולים שמקיאבלי היה מתגאה בו מאוד, ומסתיר ככל יכולתו.

מי שלא צריכים היו ללכת שולל, הם אלה שקל לגרור להרפתקאות מעין אלה. אלה שחשבו רק לפני שש שנים שההתנתקות תוליך לשלום; שימו לב, הם אלה שהיום תומכים בעסקה. אך מי שמעוניינים במשא ומתן לחלוקת הארץ לשתי מדינות עצמאיות הם המפסידים האמיתיים בעסקת מקיאבלי. והם משותקים ושותקים. ואסור להם ללכת שולל.

לא צריך היה לוותר על שליט. ודאי שלא. את שליט צריך היה לשחרר במשא ומתן על הסדר הקבע, אז היה בעסקה היגיון בריא. כדי שמשא ומתן כזה יתרחש יום אחד, צריך הציבור שתמך בעסקה הנוכחית לא ללכת שולל אחרי הימין המקיאבליסטי בקלות כזו. כדי שמשא ומתן כזה יתרחש, על שוחרי השלום לומר: הדרך אינה שיתוף פעולה מחליש ומתרפס עם חמאס. מעכשיו, רק משא ומתן על הסדר קבע עם מי שמסכימים לעקרונותיו.

אריה ארנון, פרופ' לכלכלה באוניברסיטת בן גוריון ובתוכנית לכלכלה וחברה במכון ון ליר בירושלים.

גולשים מוזמנים להציע טורים במייל הבא: opinions@y-i.co.il