הסטודנטים לרפואה שובתים: "לא נשתוק עוד"
הם ראו את "אחיהם הגדולים" עובדים ללא הפסקה, מתפרנסים בקושי ומנהלים מו"מ בלתי נגמר עם הממשלה והאוצר - אז הם החליטו להצטרף למאבק המתמחים. ארבעה סטודנטים מסבירים ל-ynet למה הפקולטות לרפואה בכל הארץ ריקות היום
מאבק המתמחים - כתבות אחרונות:
- המתמחים: למה הם מורדים? כל הסיבות
- המתמחים לרה"מ: שליט חופשי, עכשיו טפל בנו
- המתמחים לבג"ץ: בטלו הפסיקה, אנחנו עבדים
- המתמחים מתכננים: 3 עתירות לבג"ץ בתוך שבוע
- מתמחים לליצמן: רופאים מחו"ל? נראה אם תצליח
עמיחי פלור הוא סטודנט שנה ד' לרפואה והוא לא הגיע היום ללימודים. לדבריו, הוא מאס בייאוש ובעלבון. או כפי שהוא כותב במילותיו: "באיזו קלות הפכו את הקערה על פיה - במקום שליחי ציבור, ציירו את הרופאים כאויבים. סטירת הלחי עדיין מהדהדת. מסך הערפול והשקרים שנזרו בעיניי הרופאים והציבור עודנו מסמא את העין.
"לך תסביר לציבור שהרופאים רחוקים מלבקש לעצמם עושר, אלא שכל שהם מבקשים הוא תגמול הולם בעבור עבודתם האין סופית. לך תסביר שהם מקווים באמת להציל את הרפואה הציבורית רגע לפני שהיא גוססת. לך תסביר לאנשים שהרופאים לא מבקשים לנפוש בבית אלא לזכות ולראות במו עיניהם - ולא בשלט רחוק - את ילדיהם גדלים".
פלור לא לבד. איתו לומדים רבים אחרים שחשים שמאבק המתמחים משרת את המערכת כולה. בניגוד למאבק המתמחים, שמתרכז ברובו ברופאים בבתי חולים ממרכז הארץ, לשביתה הזאת הצטרפו סטודנטים מכל רחבי הארץ. 2,000 מהם לא הגיעו לכיתות היום. זהו סיפורם של כמה מהם.
לא נשלים עם מה שקורה
(חגית אופיר, סטודנטית לרפואה באוניברסיטת באר שבע)
"השבוע אני מתחילה את שנת הלימודים השישית וכבר יותר משנה אני עובדת בחדר המיון בבית חולים סורוקה בבאר שבע. שם אני נחשפת בצורה הברורה יותר למצוקותיה של מערכת הבריאות. אני רואה אזרחים מתוסכלים הממתינים שעות עד שייפגשו רופא, אני רואה מתמחים עייפים שבמהלך התורנות נדרשים לתת מענה במחלקות האשפוז, חדרי המיון ומקרי הטראומה גם יחד. אני רואה איך המערכת קורסת.
"בחודשים האחרונים אני רואה איך ציבור המתמחים - שמנסה להתריע על כך - נכבל בצווים למקום עבודתו ולא זוכה למענה הוגן. אני מזדהה וכואבת את כאבם של הרופאים הצעירים, אשר כבר מעל שבוע עובדים תחת צווי מניעה, ונראה שלאיש בממשלה לא אכפת. לשביתה אני מצטרפת כי אני מרגישה שהממשלה לא מתמודדת עם המשבר העמוק בכנות ובאחריות אלא בספינים תקשורתיים וערכאות משפטיות.
"הגיע הזמן שלא נשלים עם כך עוד. אני, כסטודנטית לרפואה שעוד כמה שנים עתידה להשתלב באותה המערכת, בוחרת לא לשבת בחיבוק ידיים. חשוב לי שהמתמחים יבינו שאנחנו איתם במאבקם הצודק, גם אם במחיר של הפסד ימי לימוד. היום, יחד עם חבריי לפקולטה, אני לא אשב ליד ספסל הלימודים".
משתיקים את זעקות השבר
(הדס רבני, סטודנטית שנה שלישית בפקולטה לרפואה בטכניון ויו"ר אגודת הסטודנטים לרפואה בטכניון)
"מהרגע הראשון שבו התחלתי ללמוד רפואה הדהדו סביבי קולות מרתיעים (אל תעשי את זה, לא יהיו לך חיים, ילדים בהתכתבות, שעות מטורפות, שחיקה) - אבל לא נרתעתי. החלטתי שלמרות הכול - זה מה שאני רוצה לעשות בחיים. אבל אני שמחה לגלות שגדולים וטובים ממני החליטו שזה לא מספיק טוב. לא בשבילם ולא בשביל המטופלים שלהם. לא כך נראית רפואה במדינה מערבית. לא כך מנהלים מערכת בריאות.
"כבר עשרות שנים שהמתמחים נושאים על גבם את תחלואי מערכת הבריאות כי הם - שנשבעו את שבועת הרופא - לא מסוגלים להגיד לא, גם כשזה עולה להם בבריאותם ובנפשם. אני שמחה לגלות שהגיע דור חדש של מתמחים שיודע להגיד 'לא'. אם המדינה שלנו לא מסוגלת לממן רופאים בשכר הוגן – שתפטר אותם. אם היא לא מצליחה להכשיר מספיק כוח אדם כדי לאייש מחלקות בחלוקת עבודה סבירה - שתסגור מחלקות. וכששר הבריאות בנימין נתניהו יראה את זה קורה, אני בטוחה שהכספים ימצאו מהר מאוד. כי בבריאות לא משחקים.
עוד כותרות בערוץ החדשות:
- רעננה: חזרו לביתם שנפרץ - והורעלו ממשקה
- טורקיה: השבנו לישראל כמו לכל מדינה אחרת
- סוכריית ענק לגלעד; נפתח הרחוב במצפה הילה
- סוכריית ענק לגלעד; נפתח הרחוב במצפה הילה
"אני שובתת כי גם אני הבנתי שהמאבק הזה הוא כנראה הדבר המשמעותי ביותר שקורה במערכת הבריאות מזה שנים, וכשהמדינה שלי בוחרת להשתיק את זעקת השבר על ידי שלשלאות, אני לא יכולה שוב לשבת וללמוד רפואה".
המדינה לא רוצה אותי
(אנטון ורשבסקי, סטודנט לרפואה שנה חמישית באוניברסיטת תל אביב ונציג התאחדות הסטודנטים לרפואה בישראל)"עוד לפני שנכנסתי למערכת הרפואה האזרחית הייתי פרמדיק ביחידה מובחרת בצבא. עוד כשלבשתי מדים ידעתי לאן מיועדים חיי - לרפואה. אבל כשאני רואה כיצד מתמחים מחזיקים מחלקה שלמה על גבם, רואים 50 חולים במשמרת, בודקים אותם אחד אחד, מתרוצצים ממקום למקום, לא נחים לרגע, ואחרי שמונה שעות עבודה נכנסים לעוד 20 שעות כאלו - הייאוש שלי גובר.
"אני אעיד על עצמי שאני אידיאליסט. אני מאוד אוהב את מקצוע הרפואה. נכנסתי אליו מתוך רצון לטפל ומתוך ידיעה שלמה שהמטופלים הם במקום הראשון, והעבודה היא קשה. ובכלל: רפואה זה לא מקצוע. זו דרך חיים.
"השבתת הלימודים צריכה לתרום לקול זעקת המתמחים ולקדם את פתרון המשבר. אני מוכן לשבות כעת כמה שרק נדרש כדי לא להגיע לאותו יום בעוד מספר שנים בו אצטרך לבחור בין האידיאלים שלי - בין להיות רופא לבין זמן עם המשפחה שלי.
"עצוב לדעת שמדינת ישראל מפקירה את בריאות תושביה באופן בוטה שכזה. כשיגיע הרגע שאני כל כך לא רוצה שיבוא, שבו אצטרך להחליט לאן מועדות פניי, אני אאלץ לעצור ולחשוב. אני רוצה להיות רופא במדינה שלי. אבל אולי המדינה שלי כבר לא רוצה אותי".
גם הסגל הזוטר בטכניון שובת היום, ולכן לא מתקיימים במוסד האקדמי תרגולים. גם עבודת המעבדות תשובש, ומרצים המועסקים כמרצים מן החוץ ייעדרו מהשיעורים. הרקע לשביתה הוא מחאה על תנאי העסקתם של אנשי הסגל הזוטר, הדורשים תוספות שכר וזכויות סוציאליות. מהטכניון נמסר בתגובה: "אנו רואים חשיבות רבה בעבודת הסגל הזוטר, ונמצאים בעיצומו של משא ומתן מתקדם בנושא. יש לציין כי מחאת הסגל הזוטר בטכניון היא חלק ממערך כלל ארצי שעליו הכריז ארגון הסגל הזוטר באוניברסיטאות".
לפנייה לכתב/ת 
