מערכת המשפט נוהגת בזגזג
היו שאמרו כי עונשו של טל מור נקבע לא על פי חומרת המעשה שביצע, אלא בגלל זהותו של הנדרס. עונשו אינו מוגזם. עונשם של דורסים אחרים פחוּת ולא-מידתי
היו שאמרו כי עונשו של מור נקבע לא על פי חומרת המעשה שביצע, אלא בגלל זהותו של הנדרס, בנו של שופט מוערך בישראל. זה בוודאי לא נכון, אבל משפחות הרוגים בתאונות דרכים סובלות ללא ספק מאי-שוויון ביחס מערכת המשפט. אי אפשר לערער על כך שבמערכת המשפט שלנו, לעיתים קרובות מדי, עצם הבחירה באיזו עבירה להעמיד לדין את הדורס וההורג - אם בעבירת רשלנות שעונש קל בצידה, או בעבירת הריגה שעונשה עד 20 שנות מאסר - אינה עקבית ואינה ראויה.
עוד בערוץ הדעות :
התפטרתי מההתמחות והתחלתי לחיות / גילי גולדבלט
מדינה שבויה בידי יחצ"ניה / עדי וינשטיין
גַּלְ-עֵד להסכם שלום / אריה ארנון
ראוי היה שבמדינת ישראל של 2011 תוכר בספר החוקים עבירת ההריגה בדריסה כעבירת הריגה ייחודית שעונשה בצידה. על הפקרתו של הנדרס יש להוסיף ולהחמיר בענישה, על מנת להרתיע ולמנוע הישנותם של מקרי זוועה דומים. את האסון שהומט על בני משפחת חשין אין אפשרות לכמת ומוכרחים לזכור כי כאבם העצום, שזכה לבולטות תקשורתית, הוא מנת חלקם של רבים במדינת ישראל שאיבדו את יקיריהם בכבישי ישראל בתאונות המתרחשות יום יום. יחד עם זאת, למרות העלייה החדה במספר תאונות הדרכים הקטלניות בישראל בשנים האחרונות, רחוקה מערכת המשפט מטיפול אופטימלי בעבירות אלה.
עקביות לצורך הרתעה
כיום, יחסה של מערכת המשפט למי שהרג בתאונה אינו אחיד: נהג שפגע והרג יוכל לעמוד לדין ולהיות מורשע הן בגרימת מוות ברשלנות (עד 3 שנות מאסר) והן בהריגה (עד 20 שנה) - עבירה חמורה הרבה יותר הן מבחינת תוצאותיה העונשיות והן מבחינת משמעותה החברתית. על פי החוק הקיים, ההבדל בין שתי העבירות וגזר הדין הנלווה אליהן טמון אך ורק במודעותו של הנהג - האם ידע כי הוא עלול להרוג? - יסוד כה קשה להוכחה, עד שהוא משאיר בידי מערכת המשפט "כר משחק" נרחב ופרוץ. משמעות אי-ודאות זאת קשה מבחינה חברתית, ציבורית וודאי שמבחינת משפחות הקורבנות. לשם השוואה, במדינות רבות אחרות מזמן הגיעו להכרה זו וחוקקו עבירה ייחודית של המתה בתאונת דרכים, כאשר עונשה, על פי רוב, עד 14 שנות מאסר.
אין ספק כי בעת הזו, של ריבוי תאונות הדרכים וקורבנותיהן, יש מקום להחלתה של גישה חדה יותר של המחוקק לעניין האחריות בעבירות אלה. על פי המלצות שהגיש מרכז נגה לוועדת קרמניצר, העוסקת במדרוג עבירות ההמתה בישראל, נדרשת המדינה ליצירת עבירה מיוחדת שענישתה תהיה חמורה יותר מהענישה בגין גרימת מוות ברשלנות ודומה יותר לענישה בגין הריגה. עבירה שכזו, שלצידה ענישה ראויה, תרתיע כל נהג מלחצות צומת באור אדום, מנהיגה במהירות מופרזת, בוודאי כשתצטרף לעבירה החמורה של הפקרה בתאונה, ותשקף את חומרת הפגיעה.
בשעה שענישתו של טל מור מוזכרת בהקשרים רבים של "ענישה מוגזמת" יש מקום לזעוק את הזעקה האמיתית ולומר: לא עונשו הוא המוגזם, אלא שעונשם של דורסים אחרים פחוּת ואינו מידתי. לא ייתכן כי דווקא בתחום הנהיגה - פעולה יומיומית עבור רובנו - תעביר מערכת המשפט מסר מבולבל, דו-משמעי. דווקא בנקודות אלה נדרשת מערכת המשפט לבסס ענישה עקבית, שתשמש בסיס הרתעתי טוב לכל נהג העולה על הכביש ועלול, בתנאים מסויימים, להוות סכנה לו ולסביבה.
ד"ר דנה פוגץ', יו"ר ומנכ"ל משותף, נגה - המרכז לזכויות לנפגעי עבירה, הקריה האקדמית אונו
גולשים מוזמנים להציע טורים במייל הבא: opinions@y-i.co.il
לפנייה לכתב/ת 
