ואף על פי כן… העולם מתחמם
צוות חוקרים בכיר מצא בניתוח עצמאי שהאקלים ביבשות של כדור הארץ אכן הולך ומתחמם, ושמסקנותיהן של קבוצות המחקר הקודמות היו נכונות, למרות הביקורת העזה שהוטחה בהן
עוד באותו נושא: העולם מתחמם, אבל לא בגללנו
מהם הגורמים להתנגדות הזאת? ראשית כדאי להפריד בין ספקנות מדעית מבורכת לבין הכחשה רגשית בעייתית לבין הכחשה הנובעת ממניעים פוליטיים-כלכליים.
לדעתי, רוב המתנגדים משתייכים לקבוצה המכחישים, והם משתמשים בטיעוניהם של הספקנים כדי לחזק את תחושותיהם או את המדיניות שלהם. בפסיכולוגיה קוראים לזה הטיית אישוש: הנטייה לקבל ולהעצים טיעונים וראיות התומכים בדעה המוקדמת שלנו ולדחות או להמעיט בחשיבותם של טיעונים וראיות הסותרים אותה.
מכחישי ההתחממות בוחרים להעצים את הטענות שמעלים הספקנים ורואים בהן הוכחה שההתחממות לא מתרחשת תוך בחירה להתעלם משלל העדויות התומכות בה. לגישה כזאת עלולות להיות השלכות הרסניות: ראו את מלחמת יום הכיפורים כדוגמה, אז קראו לזה "קונספציה".
פרויקט כדור הארץ
בימים האחרונים התפרסמו תוצאות ראשונות של מחקר במסגרת "פרויקט כדור הארץ של ברקלי". את המחקר ערכה קבוצה של מדענים ובהם פיזיקאים בכירים (כמו סול פרלמוטר שזכה השנה בפרס נובל בפיזיקה), והוא נועד לבחון באופן בלתי תלוי את הנתונים על פיהם נקבע שהעולם הולך ומתחמם.
אבל לפני שנגיע לתוצאות, כמה מילים על הרקע הפוליטי. הפרויקט של ברקלי, בראשות האסטרופיזיקאי ריצ'רד מולר, הוקם ב-2009 בעקבות פרשה שזכתה לשם קליימטגייט (climatgate), תזכורת לפרשת ווטרגייט שהפילה את נשיא ארה"ב ריצ'רד ניקסון.
קבוצה של האקרים פרצה וגנבה תכתובות דוא"ל של מדעני אקלים מאוניברסיטת מזרח אנגליה (UEA) ופרסמה אותם באינטרנט. העיתוי לא היה מקרי, הפריצה התבצעה שבועיים לפני פסגת קופנהגן שעסקה בשינוי האקלים.
ספקני ההתחממות הגלובלית השתמשו בהודעות הדוא"ל האלה כדי להוכיח שהמדענים טיפלו (manipulate) לכאורה בנתונים כדי שיתאימו לתיאוריות שלהם, כלומר ביצעו מניפולציה בנתונים. המדענים טענו שהביקורת נבעה מפירוש שגוי וזדוני של ז'רגון מדעי, והכוונה הייתה לטיפול סטטיסטי מקובל והכרחי.
הוויכוח, בעיתוי ההוא, עלה מיד על פסים פוליטיים: מושל טקסס ריק פרי, אחד המנהיגים השמרניים בארה"ב מן המפלגה הרפובליקנית, טען שמספר ניכר של מדענים טיפל בנתונים כדי שדולרים ימשיכו לזרום למימון הפרויקטים שלהם.
ריק פרי הוא דובר בולט של תנועה שמרנית בארה"ב המתנגדת למכלול היבטים של המדע. פרי תומך למשל גם בהשערת התכנון התבוני המתנגדת לאבולוציה ומתנגד לחקר תאי גזע עובריים (אך תומך בטיפול חדשני באמצעות תאי גזע בוגרים).
גם הנשיא לשעבר ג'ורג' בוש נודע בספקנותו לגבי ההתחממות הגלובלית ובמקביל הקפיא את המימון הפדרלי לחקר תאי גזע עובריים.
מתווכחים מהבטן
את ההתנגדות לאבולוציה ולחקר תאי גזע עובריים אפשר להסביר במניעים דתיים. אבל העובדה שאצל רבים במחנה השמרני האמריקני היא כרוכה גם בהתנגדות לתסריט ההתחממות הגלובלית, ובייחוד לרעיון שהאדם הוא הגורם לה, מראה שההתנגדות הזאת עמוקה ורגשית.
רבות מן ההתבטאויות נגד התיאוריות המדעיות האלה משולבות בהתבטאויות נגד המדענים: מפקפקים ביושרם, במניעים שלהם, במיומנות שלהם ובמקצועיות שלהם.
נראה שהמדע והמדענים מאיימים על האגף השמרני. הם אינם מאיימים רק על השקפות העולם הדתיות אלא גם על אורח החיים האמריקני הקלאסי זולל הדלק, הוא דורש שינוי בהרגלים! ושמרנים לא ממש ששים לשנות הרגלים. אם נוסיף על כך מניעים כלכליים, טקסס, מדינתם של פרי ובוש, היא גם מדינתן של חברות הנפט האמריקניות, התמונה מתבהרת עוד יותר.
נתונים חמים
על רקע זה יש לתוצאות פרויקט ברקלי חשיבות העומדת מעבר לעצם אישוש ההתחממות הגלובלית. ריצ'רד מולר, העומד בראש הפרויקט, נודע אף הוא בעבר בספקנותו לגבי עצם ההתחממות. מניעיו היו כמובן מדעיים, ונימוקיו, כמו גם אלה של רבים מן הספקנים המדעיים היו רציניים וראויים מאוד להתייחסות.
מולר חשש שתחנות מדידה רבות בארה"ב ובעולם כולו אינן מדויקות ואינן מתוחזקות כראוי. הוא העלה חשש שרבות מן התחנות הוותיקות, המאפשרות הסקת מסקנות לאורך שנים רבות, היו בעבר ממוקמות מחוץ לערים, אך כיום מוקפות בבניינים ולכן מודדות למעשה את "אפקט אי החום" של העיר – כלומר את התחממות המתועדת היטב של האוויר בערים הגדולות, ולא את ההתחממות הגלובלית.
כאמור, מולר עמד בראש חבורה של עשרה מדענים רציניים, שבעה מתוכם פיזיקאים, ולאו דווקא מומחי אקלים, כדי לבחון מחדש את הנתונים הגולמיים. הצוות בחן 1.6 מיליארד מדידות שהגיעו מיותר מ-39,000 תחנות למדידת טמפרטורה מרחבי העולם (על היבשה) ולקח בחשבון את הטענות שהעלו ספקני ההתחממות והתמודד עמן.
הוא פיתח שיטה סטטיסטית משלו לטפל בכל הנתונים ללא סינון, בדק בנפרד את התחנות שתוצאותיהן מוגדרות "באיכות גבוהה" מול התחנות הפחות אמינות, לקח בחשבון את המדידות בערים הגדולות ובודד את המדידות באזורים כפריים שונים. בקיצור – עבודה מדעית "על פי הספר".
בנוסף, אולי כדי להגדיל את אמינות המחקר, חלק מן המימון לפרויקט הגיע דווקא מקרנות הידועות בתמיכתן בתנועות המתנגדות לרעיון שהאדם גורם להתחממות.
התוצאות
"התוצאות שלנו קרובות מאוד לאלה שפרסמו קבוצות קודמות", כותב מולר בעיתון The Wall Street Journal, ולא הסתיר בראיונות אחרים את הפתעתו מכך.
"אנו סבורים שמשמעות הדבר היא שהקבוצות האלה אכן הקפידו ונזהרו מאוד בעבודתן, אף על פי שלא הצליחו לשכנע בכך את הספקנים. הן הצליחו להימנע מהטיה של התוצאות בבחירת הנתונים, בהומוגניזציה שלהם ובתיקונים האחרים שערכו".
המסקנות הפריכו את הטענות המרכזיות של הספקנים, הראו שעל אף אי דיוקים בחלק מן התחנות המגמה ברורה: מאז שנות ה-50 עלתה הטמפרטורה הממוצעת ביבשה במעלת צלסיוס אחת, הערכה גבוהה אף מזו של הפאנל הבין-ממשלתי של האו"ם לחקר ההתחממות הגלובלית, שעמדה על 0.64 מעלות.
ההתבוננות בגרף מראה התאמה מרשימה בין התוצאות שלהם לבין תוצאותיהם של שלושת הצוותים האחרים שעסקו בנושא וזכו לביקורת: הסוכנות האמריקנית לאוקיינוסים ולאטמוספרה (NOAA), סוכנות החלל האמריקנית (NASA) וצוות משותף של השירות המטאורולוגי הבריטי עם מדענים ב… אוניברסיטת מזרח אנגליה – אותם מדענים שהודעות הדוא"ל שלהם נפרצו.
וכך מסכם מולר את מאמרו: "ההתחממות העולמית אמיתית. אולי התוצאות שלנו יצננו מעט את הרוחות בנושא הזה של הוויכוח על האקלים".
ראוי לציין שהתוצאות שהתפרסמו השבוע אינן סופיות. המאמרים נשלחו לכתבי עת מדעיים אך עדיין לא עברו בקרת עמיתים – אותה בקרת איכות הנדרשת בעולם המדעי מכל פרסום. יש לכך סיבה: הצוות מנסה להשיג שקיפות מלאה, שכן אחת הביקורות הנוקבות ביותר על המחקרים הקודמים הייתה שהנתונים לא היו פתוחים לציבור. הצוות העלה את המסקנות ואת הנתונים לאתר האינטרנט שלו והם מקווים לקבל תגובות ענייניות לפני הפרסום הסופי.
הפרסום החופשי הזה היא הדרך "שבה מדע צריך להיעשות", אומר מולר. "כך ערכתי את המחקרים שלי במשך עשרות שנים. וכך עשו כולם עד שכמה כתבי עת, ובייחוד סיינס ונייצ'ר (שני כתבי העת המדעיים היוקרתיים ביותר), אסרו לעשות זאת", הוא מוסיף.
העולם מתחמם
המסקנות משמחות ומעציבות כאחד. הן משמחות מפני שהן מוכיחות שוב, שלמרות הכול, השיטה המדעית פועלת כהלכה. שגם אם יש פה ושם טעויות ומעידות, המדענים עושים עבודתם נאמנה. עצם קיומו של הפרויקט מוכיח את הדבר.
התוצאות מעציבות מאוד מפני שהן מוכיחות שוב שהעולם מתחמם, ושאי אפשר להתעלם מכך. הפרויקט לא עסק בגורמים להתחממות ולחלקו של האדם בכך.
השאלה האם האדם אחראי להתחממות היא שאלה חשובה מאוד, אבל לדעתי היא מאפילה כבר שנים רבות על הבעיה האמיתית, והיא מאפשרת למנהיגים להסתתר מאחורי ההאפלה הזאת ולהימנע מלהתמודד עם השאלה האמיתית: העולם מתחמם – מה עושים?
האם תוצאות הפרויקט ישכנעו את הספקנים? סביר להניח שלא, בייחוד לאור הנימה היהירה למדי של מולר. הם ינסו למצוא פגמים גם במחקר הזה, וטוב שכך. האם הם ישכנעו את המכחישים? לדעתי התשובה היא בוודאי שלא. ההכחשה באה במקרה הטוב משכנוע פנימי עמוק ורגשי, ובמקרה הרע מאינטרסים כלכליים.
המדע אינו עומד מעל כל ביקורת. נהפוך הוא, ראוי ומוצדק לבדוק את המחקרים המדעיים חזור ובדוק, זהו חלק מן התהליך המדעי. בשנים האחרונות גוברת המגמה שהביקורת יוצאת משליטתם של מנגנוני בקרת העמיתים הקלאסית ועוברת למדיה הדמוקרטית יותר של האינטרנט באמצעות בלוגים המשמשים כלב שמירה חדש ואגרסבי על המדענים – וטוב שכך.
יש גם לבחון את המניעים של המדענים, את מקורות המימון שלהם ואת האינטרסים שלהם – ניכוש וסילוק מניעים פסולים הכרחי לאמינות המדעית. ראוי לדון בהיבטים האתיים של מחקרים מדעיים, וחברה רשאית לשים גבולות כשהיא מגיעה למסקנה שגבולות האתיים נפרצו. אך מכאן רב המרחק מן הדמוניזציה רחבת ההיקף של המדע והמדענים הננקטת על ידי חוגים שונים, ולא רק באמריקה.
אבל בסופו של דבר, גם נשיא רפובליקני בבית הלבן ייאלץ להתמודד עם הבעיות שתעורר ההתחממות, ולא משנה מה גרם להן.
ד"ר איתן קריין הוא העורך הראשי השותף של סיינטיפיקן אמריקן ישראל.
לפנייה לכתב/ת 
