לראשונה: נמצאה תרופה ל"מחלת היאפים"
חוקרים נורבגים מדווחים על פריצת דרך דרמטית בטיפול בתסמונת התשישות הכרונית ("מחלת היאפים"), שהייתה עד כה חשוכת מרפא. מחקר שערכו מצא כי תרופה המשמשת לטיפול בחולי סרטן הביאה להיעלמות מוחלטת של התסמינים בחולים. החוקרים: דרושים מחקרים נוספים
עוד על מחלת היאפים:
- כל מה שרציתם לדעת על מחלת היאפים
- מדענים: פריצת דרך בגילוי מקור "מחלת היאפים"
שמן דגים להקלת 'מחלת' היאפים
החוקרים: דרושים מחקרים נוספים
המחקר החדש, עליו מדווח כתב העת PLoS One, בוצע על ידי חוקרי אוניברסיטת הוקלנד בעיר ברגן שבנורבגיה. הרעיון למחקר עלה כבר בשנת 2004, כאשר חולת סרטן מסוג הוג'קין לימפומה, שטופלה
בתרופה ריטוקסימאב, דיווחה על שיפור דרמטי בתסמיני מחלת התשישות הכרונית (CFS) ממנה סבלה. השיפור נצפה למשך כחמישה חודשים.
המחקר החדש כלל 30 מטופלים הסובלים מהמחלה. מחצית מהנחקרים קיבלו שתי מנות של התרופה ריטוקסימאב, בעוד המחצית האחרת טופלה בתרופת פלצבו, שאיננה מכילה חומר פעיל כלשהו. הממצאים הראו כי 67% מאלה שטופלו בתרופה דיווחו על שיפור כלשהו ברמת תסמיני המחלה. מנגד, רק 13% מקבוצת הפלצבו דיווחו על שיפור בתסמינים. שניים מהחולים שטופלו בתרופה דיווחו על היעלמות מוחלטת של התסמינים, ללא חזרה של הסימפטומים. לדברי החוקרים חייהם של החולים הללו השתנו "באופן דרמטי".
הממצאים הביאו את החוקרים להשערה כי תאי דם לבנים מסוג לימפוציטים B גורמים לאלו החולים בתשישות הכרונית לייצר נוגדנים התוקפים את הגוף. התרופה מסלקת את אותם לימפוציטים ובכך מאזנת מחדש את מערכת החיסון. עם זאת מציינים החוקרים כי תסמיני המחלה עשויים לחזור לאחר הפסקת הטיפול, כתאי לימפוציטים נוספים ייצרו נוגדנים חדשים.
על אף התוצאות הדרמטיות, החוקרים מסייגים ומציינים כי המחקר הוא ראשוני, כלל מספר קטן של משתתפים וכי יידרשו מחקרים רבים נוספים לאמת את התוצאות. אולם כבר עתה ברור כי מדובר בפריצת דרך אמיתית בדרך למציאת התרופה למחלה הקשה. בינתיים כבר שוקדים החוקרים על מחקר נוסף, בו תיבדק קבוצה גדולה יותר של חולים למשך תקופה ארוכה.
מחלת היאפים: אין דרך לאבחן
על פי ההערכות, אחד מכל אלף ישראלים לוקים במחלת התשישות הכרונית. המחלה גורמת לחולשה עזה, עייפות, הפרעות עיכול, כאבי ראש עזים, וחום העולה ויורד לסירוגין. התסמינים עשויים להימשך חודשים עד שנים, ויש כאלה הלוקים במחלה למשך כל חייהם. אין כיום כל טיפול רפואי למחלה, שכן הגורם לה עדיין לא ידוע.
ההשפעה העיקרית של התסמונת היא על איכות חייהם של הסובלים ממנה ושל הסובבים אותם. הם מתחילים את יומם כשהם עייפים, מה שפוגע ביכולתם לתפקד ובמצב הרוח שלהם. אלה לא תמיד מתקבלים בהבנה בבית ובעבודה, והדבר מקשה עליהם עוד יותר.
בכל הנוגע לסיבוכים, ישנם דיווחים אקראיים על שיעורי סרטן גבוהים, על טרשת נפוצה ועל מחלות אחרות בין החולים בתסמונת, אולם אלה לא הוכחו מדעית ואין הוכחה לסיכונים ארוכי טווח הקשורים אליה. שלא כמו במחלות אחרות של המערכת החיסונית, ובהן איידס למשל, תסמונת התשישות הכרונית אינה מקושרת עם זיהומים קשים וממושכים. ישנן גם טענות בדבר נטייתם של חולי התסמונת להתאבד בהשפעת מצבם, אולם אין לטענה זו הוכחות.
כיוון שהגורם לתסמונת אינו ברור, אי אפשר לאבחן את המחלה בבדיקת מעבדה או בהדמיות. לפיכך האבחון נעשה על סמך הסיפור הקליני של החולה, בדיקה גופנית ושלילה של מחלות או תסמונות אחרות.
כמו האבחון, גם הדרך להחלים מן התסמונת אינה ברורה, משום שהגורם אינו ידוע. לאור זאת הטיפול המסורתי המקובל בה אינו חד-משמעי ואחיד. ככלל, מדובר בעיקר בטיפול סימפטומטי: שיפור הרגשתו של החולה וטשטוש סימני המחלה. מן המידע שהצטבר בעניין נראה שגישה אינטואיטיבית סבלנית וממושכת היא המועילה ביותר.
כיוון שנראה שלמתח יש השפעה רעה על החולים, והוא עלול לעורר את המחלה ולהגביר את חומרת התסמינים, הצעד המועיל ביותר הוא להימנע ממנו ולהרבות במנוחה. הכוונה אינה רק להימנעות מחוויות שאינן נעימות, אלא בעיקר מגורמי מתח ביולוגיים, פיזיים או רגשיים, המעלים תגובת הגנה בגוף ועלולים לאיים על האיזון הגופני ועל שיווי המשקל שלו. כך, למשל, מומלץ להימנע מעומס יתר בעבודה ולנסות לפנות לעבודות רגועות יותר ותחרותיות פחות.
הטיפול התרופתי לחולים כולל תרופות המכילות סרוטונין, מינון נמוך של תרופות אנטי דיכאוניות, תרופות להפרעות בשינה, לכאבי שרירים ולכאבי ראש. אולם חולי התסמונת רגישים ביותר לתרופות, ובדרך כלל צריכים ליטול רק כרבע מהמינון הסטנדרטי. גם כך קשה להתאים להם תרופות, שכן לא כולן משפיעות על כל החולים, ונוסף על כך השפעתן של חלק מהתרופות פגה לאחר תקופה מסוימת.
לפנייה לכתב/ת 
