צפו: עמרי כספי ואחותו הדוגמנית דואגים לבריאות

בדיוק ביום שבו פתחה נבחרת ישראל בכדורסל את משחקיה באליפות אירופה בליטא, פגשתי את עמרי כספי ואחותו אביב לשיחה. ולא סתם, במתחם היכל נוקיה, ביתה הרשמי של הנבחרת הכחולה-לבנה.

כספי, 23, הכוכב הגדול של הנבחרת, ישב איתי ביד אליהו ולא שיחק אותה בליטא, לאחר שמתיחת רצועה באימון הכנה השביתה אותו ממשחקים לשישה שבועות. חסרונו באליפות אירופה היה, כצפוי, משמעותי מאוד. בלעדי כספי, הכדורסלן הישראלי היחיד מאז ומעולם בליגת האן.בי.איי, נוצחה נבחרת ישראל ברוב משחקיה בשלב הבתים והודחה מהמשך הטורניר.

"הייתי מאוד רוצה להיות שם", הוא חלק את האכזבה ביום הפתיחה. "עבדנו קשה בשנה שעברה כדי להגיע לאליפות, וזה אמור להיות הדובדבן שבקצפת. אבל צריך לדעת לחיות עם הפציעות, הן חלק מהמשחק". תחושת ההחמצה של כספי בוודאי החריפה כשבתקשורת טענו שיכול היה "להשתדל יותר" ולשחק בכל זאת. כספי זעם על הדברים והצהיר כי הפציעה הגבילה אותו באופן כזה שלא היה מסוגל לרוץ או לקפוץ. לטענתו, אילו שיחק באליפות, היה מסתכן בפציעה חמורה הרבה יותר.

כתבת וידאו: סיון רביב 

עמרי הוא לא הספורטאי היחיד בבית שלו, וגם אינו היחיד שפצוע. אביב, אחותו בת ה-18 קטעה קריירה מבטיחה מאוד ככדורסלנית, לאחר שקרעה את הרצועות בשתי ברכיה באופן יסודי. בגיל 17 נאלצה לפרוש מפעילות מקצועית, ועכשיו, במקביל לגיוס המתקרב, היא נמצאת בראשיתה של קריירה שונה לגמרי: דוגמנות. "היה לי מאוד קשה, אבל התחלתי משהו אחר, וזה מעסיק אותי", היא אומרת כשהיא מביטה לאחור, ובעיקר לפנים.

הכל נשאר במשפחה

שניהם רעננים וחייכנים, גבוהים מאוד (הוא 2.05 מ', היא 1.80), רזים ואתלטיים, אלא מה. הם גדלו ביבנה, בבית שבו רוח הספורט תפקדה כאוויר לנשימה. האב שמעון, חוקר פרטי במקצועו, היה כדורגלן וטניסאי, האם אילנה, מורה לספורט, שיחקה כדורסל, וגם האח הבכור איתן, 26, היה, ניחשתם נכון, כדורסלן. "הספורט הקיף אותנו תמיד", מסביר עמרי. "היה חשוב להורים שנעשה ספורט, שנפעיל את הגוף".

והם אכן הפעילו את הגוף מגיל מוקדם מאוד. עמרי התחיל בקרב מגע דווקא, המשיך בטניס והגיע לכדורסל. גם אביב טעמה ענפים שונים לפני שהתבייתה על הכדורסל: שחייה, שחייה צורנית וריקוד. "בבית הטמיעו בנו גם את ערכי הספורט", אומרת אביב, "משמעת, הקשבה למאמן, שמירה על תזונה נכונה ואורח חיים בריא".

היום אתם עוסקים בספורט אחר נוסף על כדורסל?

עמרי: "כמעט 11 חודשים בשנה אני משחק כדורסל. בחופש אני משחק קצת טניס כדי לשמור על הגוף, אבל במהלך העונה אין לי כוח ואין זמן לענפים אחרים".

המגרש הביתי של משפחת כספי ביבנה סיפק ומספק לא רק עידוד ספורטיבי. "אנחנו משפחה חמה וקרובה, ויש לנו קשר טוב מאוד זה עם זה", מעיד עמרי. החיבור בין האחים כספי ניכר גם מעבר לשולחן בית הקפה. הדרך שבה הם מביטים זה בזה, ממהרים לתמוך או להחמיא, נראית אמיתית ולא מלוקקת. מספיק לשמוע את עמרי קורא לה "אביבי" בטון דואג של אח גדול כדי להיווכח.

גם כיום, כשעמרי שוהה במשך רוב השנה בארצות הברית (עד לאחרונה בסקרמנטו ובקרוב בקליבלנד), הקשר המשפחתי נשמר. האח איתן גר איתו ומסייע לו בכל, ואביב אמנם כבר לא משחקת איתו כדורסל, כמו פעם, אבל מגיעה לבקר שלוש פעמים בשנה. "לעמרי יש חלק גדול בהחלטה שלי לפרוש מהספורט התחרותי", היא אומרת. "אנחנו מתייעצים בהרבה דברים אחרים: על בגדים, מה ללבוש וגם על בני זוג".

לאביב יש חבר, ואילו עמרי פנוי. העליתי אפשרות ולפיה עיסוק בספורט תובעני עומד בדרכה של הזוגיות, אבל הכדורסלן המקצוען לא אחז בחבל ההצלה: "לא בהכרח. תלוי באופי של הספורטאי. אדם אחר, שהוא לא ספורטאי מקצועי אלא לומד באוניברסיטה וקם בכל יום בשש בבוקר כדי לעבוד ולממן את הלימודים, קל לו יותר בזוגיות? לי, ככדורסלן, יש עונה שלא נמשכת כל השנה, ויש לי ביטחון כלכלי, ואני יכול להרשות לעצמי דברים שאחרים לא יכולים (כספי משתכר כ-1.3 מיליון דולר בשנה - ז. ל). אז זו ממש לא הסיבה. להפך, כשיש בת זוג ואתה חוזר אליה, הביתה, זה יכול לתרום".

אז למה אין?

"כי עדיין לא מצאתי מישהי".

בטוח בעצמו, אמיץ, חצוף, לא דופק חשבון. עומרי כספי(צילום: Gary Arakaki )

עליות, ירידות והשבתות

משק כנפי ההיסטוריה ליווה לפני כשנתיים את עמרי כספי ממכבי תל אביב אל הליגה הטובה בעולם, זו שאף שחקן ישראלי מלבדו עוד לא זכה לדרוך בה. הוא נבחר בסיבוב הראשון בדראפט (אירוע הבחירה השנתי של שחקנים צעירים על ידי קבוצות הליגה) והצטרף לסקרמנטו קינגס. כספי נאלץ להתמודד עם יריבים ועם סטנדרטים גבוהים וקשים בהרבה מאלה שהורגל אליהם, ותהליך הקליטה היה מפרך בהתאם.

עם זאת, ההתחלה שלו באן.בי.איי הייתה מרשימה: הוא כבש בהתמדה את מקומו בקבוצה, שיפר את המספרים שלו בסטטיסטיקה הקדושה של הכדורסל (נקודות, ריבאונדים, חסימות, אסיסטים), והשתלב בחמישיה הפותחת. אחד משיאי העונה, מבחינתו, היה הבחירה לנבחרת הרוקיז (שחקני השנה הראשונה בליגה) במשחק האולסטאר המסורתי.

ההמשך היה מוצלח פחות. כספי חווה ירידה ביכולת ובמספר דקות המשחק שקיבל, וגם הכימיה עם המאמן לא הייתה משובחת. בסיום העונה האחרונה הועבר לקבוצת קליבלנד קאבלירס, אתגר גדול עוד יותר, אבל אז פרץ סכסוך עבודה באן.בי.איי, ושביתת שחקנים מנעה את פתיחת העונה. גיבור העל הישראלי מרחף עכשיו מעל הליגה הטובה בעולם, השובתת מפעילות. אם לא יושג הסדר עד חודש ינואר, הסביר, תבוטל העונה כולה.

בינתיים הוא "רוצה לשחק. לא לשבת ולחכות עד שהשביתה תיגמר". וכך קרה שכספי בחן את אפשרות חזרתו הזמנית למכבי תל אביב, אבל ענייני מיסוי הורידו את האפשרות מעל הפרק ועכשיו פניו מועדות לאחת הקבוצות באירופה, אחרי שיחלים, כמובן, ועד שתחלים האן.בי.איי מסכסוכיה.

כשזה יקרה, מחכה לו קליבלנד. והוא בוודאי מחכה לה. "עיר חדשה, אתגר חדש, קבוצה טובה יותר, מאמן קשה, דורש. וזה גם מקום קר מאוד. אוהיו היא לא קליפורניה...". כספי לא יודע בדיוק מה צפוי לו בקבוצה החדשה ובעיר החדשה, לכן הוא נזהר בהערכותיו, ואילו אביב, נחרצת מאוד, מיהרה לנסח בסולידריות אחותית את הציפיות: "שיוכל לקבל יותר דקות, לשחק יותר ולהראות את היכולות שלו".

שחקני אופי

לא פשוט להראות את היכולות שלך באן.בי.איי. ודאי לא כשאתה מגיע מבחוץ.

"הרמה של השחקנים שם אחרת. אתה צריך לדרוש מעצמך כל יום. הכל מאוד אינטנסיבי: 82 משחקים בחצי שנה, כולל טיסות, אימונים, חדרי כושר. הגוף צריך להתרגל לדבר שהוא לא הכיר. צריך ללכת לישון בלילה, לקום ולהתכונן למשחק הבא. אין זמן לבכות על הפסד כשמשחקים ארבעה-חמישה משחקים בשבוע. בסופו של דבר, הכל מנטלי. אם הראש לא שם, אתה לא יכול לתפקד".

ואיך הגוף עומד בזה?

"הגוף מתרגל לכל. גם המעבר הגיאוגרפי והחברתי הוא עניין שצריך להסתגל אליו. כשאתה מגיע הביתה והוא ריק, זה אחרת. זה מאוד משפיע על ספורטאי, ולמרות הכל, זה כיף. אני נהנה מאוד, כי אני משחק כדורסל, ולהיות שם זה חלק ממה שרציתי להשיג".

סיפרתי לכספי איך הוא התאפיין בעיניי כחובב כדורסל וכאוהד מכבי שלא הכיר אותו ורק צפה בו משחק: בטוח בעצמו, אמיץ, חצוף, לא דופק חשבון. כששאלתי אם הוא מסכים לניתוח וביקשתי שיאפיין את עצמו, קיבלתי בתגובה חיוך מבויש ותשובה הרבה פחות מיליטנטית מהשאלה: "איך אני מנתח את עצמי? ממוקד במטרה, רוצה להצליח. אמיץ? אפשר להגיד אמיץ. יותר עם ביטחון".

אביב, הוא מתאים לתיאור שהיה לי בראש?

"זה הוא. לעלות בגיל 16 לבוגרים, ששחקנים יחסמו לו, ולעשות סלים על שחקני יורוליג בפנים - לא כל אחד מסוגל לבוא עם האומץ והחוצפה שזה דורש. וזו לא תכונה נרכשת".

גם את התברכת בתכונה הזאת?

"גם לי לא היה אכפת נגד מי אני משחקת. הייתי סוג של אגרסיבית".

עמרי: "באופי שלנו יש המון דברים דומים. היא מאוד רוצה לנצח, מאוד תחרותית. אם היא מפסידה, אתה רואה שזה משפיע עליה. היא עובדת קשה בכל דבר שהיא עושה. ספורט מחנך למצוינות. הרבה אנשי משק בכירים היו ספורטאים. הספורט דוחף אותך, ואתה לוקח את זה להרבה מקומות ולהרבה דברים בחיים. אביב היא כזאת".

אמרת פעם: "לכדורסלן, הכדורסל הוא תכלית הקיום, והמגרש מכתיב את החיים". זה נשמע כמו אידיאולוגיה, כמו דת.

"החיים של כדורסלן באמת מבוססים על כדורסל. בארצות הברית להרבה אנשים הספורט הוא מקום מפלט. אצלי זה אחרת, אבל חזק באותה מידה. במקרה שלי זה בא מהאהבה למשחק".

אביב: "כשאתה עוסק בכדורסל ומדבר על כדורסל והולך לראות כדורסל, הוא הופך להיות כל החיים שלך. כשאני שיחקתי, הייתי גם הולכת לראות את שני האחים שלי משחקים, והייתי הולכת לאימונים. זה כל היום, כל יום".

מה קורה כשזה נעלם?

אביב: "חלק גדול מאוד ממני נעלם".

"בבית הטמיעו בנו גם את ערכי הספורט". אביב כספי(צילום: איתן ברנט)

סרט אימה ושמו פציעה

פציעות הן נושא כאוב אצל ספורטאים תחרותיים. אביב כספי חוותה שתיים כאלה, אכזריות למדי, עד שהחליטה לתלות את הנעליים והיא בת 17 בלבד.

הכספית החלה את דרכה בקבוצת קט-סל בנים ביבנה, המשיכה לאליצור חולון וטיפסה עד הקבוצה הבוגרת ונבחרת הקאדטיות, שבשורותיה שימשה קפטנית בגיל 15. אבל באותו גיל היא נפצעה לראשונה, כשקרעה בבת אחת את הרצועה הצולבת, המניסקוס והרצועה הצידית ברגל אחת. כעבור שנתיים עברה פציעה דומה ברגל השנייה. כספי תיארה ייסורים קשים שעברה בבדיקות ובטיפולים ("נותחתי, הזרקתי, מה לא") אצל רופאים שונים, חלקם בחו"ל. בסופו של דבר החליטה לפרוש. "הפרישה הייתה קשה מאוד. ראיתי את הקריירה שלי בספורט. זה היה משבר".

עמרי, המחשבה על פציעה שקוטעת את הקריירה מפחידה אותך? זה דבר שעובר בראש?

"זה עובר בראש ברגע שאתה נפצע. טיפת מים על המגרש, אתה מחליק, וזה יכול לגמור לך את הקריירה. מאוד מסוכן ומאוד מפחיד. לוקחים לך משהו שאתה הכי אוהב בעולם".

אבל תכונה נוספת המאפיינת את האחים כספי היא מעשיות בריאה ויעילה. כשאביב הבינה שהקריירה הספורטיבית שלה נקטעה בדמי ימיה, היא המשיכה אל היעד הבא, וגם שם היא תולה את הציפיות בגבהים. "אני שואפת להיות דוגמנית ברמה בינלאומית. עד היום עשיתי הרבה תצוגות בארץ (TNT, הונינגמן, שנקר), וצילום שלי התפרסם ב'ווג' איטליה. בקרוב אני טסה ליוון, לצרפת ולאיטליה לעשות אודישנים".

עמרי, מה דעתך, בתפקיד האח הגדול, על המעבר לדוגמנות?

"אני מכיר את העולם הזה, והוא לא מפחיד אותי ולא מאיים עלי. אנחנו מלווים את אביב, שומרים עליה ודואגים לה, וגם סומכים עליה. אם זה מה שהיא אוהבת, זה מה שהיא צריכה לעשות. אבל אמרתי לה שהתחום הזה לא נוצץ כמו שהוא נראה. המלצתי לה שלא תחמיץ בגלל זה חוויות של נערה מתבגרת: לטוס עם חברות לטייל, לשרת שירות אמיתי בצה"ל".

אביב, חוששת?

"לא. אני מכירה את עצמי ויודעת שלא אתפתה לסמים או שתייה. זה לא מעניין אותי".

את העצות לדוגמנית המתחילה מספק עמרי לא רק כאח גדול אלא כבעל ניסיון בתחום. עד כה הוא הוביל שלושה קמפיינים: לנייקי, לאל־על ולקורנפלקס תלמה. "אני בא ממקום אחר", מיהר להדגיש, "המקום של הספורטאי, שחקן האן.בי.איי. משם אני מביא את עצמי כפרזנטור. אני משלב את הספורט בתוך מי שאני. לא תראה אותי הולך לאודישנים".

ואפשר ליהנות מזה או רק להרוויח כסף?

"אפשר. בטח כשאתה עם אחותך... אני הרי עושה את זה כי אני רוצה ורק כשאני מתחבר למותג מבחינה רגשית".

פשוט כאלה

כשחקן אן.בי.איי וכפרזנטור, העתיד הקרוב של עמרי כספי נראה מסודר. אבל שאלת היום שאחרי לא יכולה שלא לעלות בראש מקצועי ומחושב שכזה. "גם בעתיד ארצה להשתלב בכדורסל, יותר בניהול ובבעלות, פחות באימון פרקטי על המגרש. כבר היום אני מעורב בעסקים כמשקיע - עסקאות נדל"ן בארץ ובעולם, מסעדות".

אביב, את כבר חושבת קדימה?

"מאוד. רוצים שאלמד פיזיותרפיה".

עמרי: "היא עוד צעירה. שתיהנה, שתפתח את עצמה. ייקח קצת זמן. יש לה קצב משלה".

אביב: "נראה איך אצליח בדוגמנות. אחכה ואראה אם אהיה כמו בר רפאלי, מורן אטיאס וגל גדות, ואז ארצה שזה יהיה העתיד. אם היופי לא יתפוס, אלך לכיוון אחר".

ניסיון להציץ לתוך שעות הפנאי של האחים כספי הצליח לאתר (סוף-סוף) הבדלים ביניהם. "אני אוהב לראות קולנוע עם חברים", סיפר עמרי, "לשבת איתם במסעדה טובה, או לשחק פלייסטיישן עם אחי. כל הדברים שלא כרוכים במאמץ גופני". אביב, בעלת נטיות אמנותיות יותר, גילתה שהיא מפסלת ושבמשך חמש שנים ניגנה בפסנתר.

עמרי, בסיר הלחץ המקצועני שאתה חי בו, מה מרגיע אותך?

"להיות עם המשפחה, לאכול ארוחה טובה, לשתות כוס יין. אני בן אדם כזה שנרגע בקלות. לא תראה אותי הולך לים כדי להירגע. את האגרסיות אני מוציא על המגרש".

וזהו? שום טיפולים מיוחדים, מדיטציות, מוזיקת דולפינים?

"אנחנו אנשים פשוטים שאוהבים את החיים, עובדים קשה ורוצים להצליח. לא מנסים לנקר עיניים לאף אחד ולא מרגישים מורמים מאף אחד".

אין מרואיין מפורסם שלא יגיד את זה. כאן, משום מה, זה נשמע כמו שזה נראה. משכנע לגמרי.

• צילום: איתן ברנט, ע. צלם: יוני הרשקו, סגנון: אלעד ישראל בראון, איפור מירי בן שימול, שיער: נדב סונגו למספרת נדב ורועיקו; ייצוג: עמרי ואביב כספי ל-Passion.