"הזז את האשה". השיטה החרדית להשתלבות

שאלת שילוב החרדים בשוק העבודה עלתה לדיון ציבורי לפני כמה שנים, ודו"ח ועדת טרכטנברג התייחס אליה במפורש בעקבות הקריאה הציבורית לשוויון בנשיאה בנטל במסגרת המחאה החברתית. אם הכוונה היא להתייחס להמלצות בעניין זה ברצינות, צריך לעצור לרגע ולחשוב כיצד לגשת לסוגיה רגישה זו, כך שתיקון עוול אחד לא יגרום לעוול אחר, קשה אולי הרבה יותר.

ב"עוול האחר" אני מתכוון לסכנה שעלולה להישקף למעמדן של נשים בשוק העבודה כתוצאה מכניסת חרדים לשוק. משום מה, בכל פעם שחרדים נכנסים לחדר, הפיתרון הוא "הזז את האשה". זה קורה כבר כמה שנים בצבא, עם הדרתן של חיילות, מדריכות וקצינות לפי דרישתם של חיילים חרדים וחרד"לים, ואין שום סיבה לחשוב שגורלן של נשים בשוק האזרחי לא יהיה שונה, וכל זאת בשם התחשבות ברגשות דתיים ובמסורת.

עוד בערוץ הדעות :  

טרכטנברג נגד צדק סיעודי / רני ליבוביץ'

הפרטת הרכבת - בכייה לדורות / אמנון פורטוגלי

שליט שוחרר, שחררו את הסגר מעל עזה / שרי בשי

מעמדן של נשים בשוק העבודה ממילא נחות והן בין העובדים הפגיעים ביותר. לפי נתוני התמ"ת, שפורסמו לאחרונה, פער השכר בין גברים ונשים עדיין גבוה מאוד ועומד על 31% עבור עבודה זהה, עם הכשרה וניסיון זהים; הן מקבלות תשלומים פחותים על שעות נוספות ועל כוננויות; אפילו תשלומי כלי הרכב שמקבלות נשים מופחתים.

אפליית נשים רק כדי "לא לפגוע ברגשותיהם"?(צילום: נועם מושקוביץ)

למרות חוקי המגן, נשים מפוטרות כשהן עוברות טיפולי פוריות או נכנסות להריון או מבקשות לשוב לעבודה לאחר חופשת הלידה; מקומות עבודה רבים לא שוכרים נשים הרות וחוקרים את המועמדות לעבודה אם הן נשואות ומתי בכוונתן ללדת (בניגוד לחוק). לכל זה מצטרפת העובדה שנשים מאיישות את רוב העבודות שבתחתית הפירמידה, במשכורות הנמוכות ביותר, ועם התנאים הסוציאליים הנחותים ביותר. בנוסף, בתקופות של מיתון יש נטייה לפטר קודם כל את הנשים, משום שהן עדיין נחשבות למי שפרנסת המשפחה לא על כתפיהן.

כניסת חרדים לשוק העבודה תביא ללא ספק לדרישות להתאמת מקומות העבודה לעובדים החדשים: בין אם דרישת לבוש צנוע, הפרדה בין גברים ונשים או דרישות אחרות. השיח הציבורי הישראלי ויתר על הוויכוח בעניינים שהחרדים מגדירים אותם כ"דתיים", והוא נוטה לקבל את טענותיהם בנוגע ל"מסורת" ל"הלכה" ול"רגשות דתיים" בצורה לא ביקורתית, בין אם מתוך בורות ובין אם מתוך סקסיזם וחוסר איכפתיות בנוגע למעמדן של נשים בחברה (וגם נשים לוקות בסקסיזם, לא רק גברים). כך, למשל, הציבור החילוני אדיש ברובו למאבק המתחולל סביב הפרדה בין גברים ונשים בתחבורה הציבורית. רבים מהקוראים תיגר על ההפרדה הזו באים דווקא מן הציבור הדתי והחרדי.

הפרדה באוטובוסים - צעד אנטי-חילוני

אבל האמת היא שההפרדה בין גברים ונשים היא לא חלק מהותי ועתיק יומין מן המסורת היהודית או מההלכה; מדובר בהחמרות רבניות שחלקן בנות עשרות שנים בלבד (ההפרדה בקווי התחבורה הציבורית, למשל, החלה לפני פחות מ-20 שנה), והן יותר אנטי-חילוניות מאשר חלק חשוב ומהותי מההלכה היהודית. בתנ"ך יש דוגמות למכביר להיעדר הפרדה בין המינים בהקשרים חברתיים שונים: במרעה, בהכנות לבניית המשכן, בעבודת השדה, ואפילו בכנסים ובעצרות.

אפילו עזרת הנשים בבתי הכנסת היא חדשה יחסית; בתי הכנסת שנבנו בעת העתיקה לא כללו עזרת נשים, והנשים השתתפו בתפילות באולם בית הכנסת. ההפרדה בין המינים בבתי הכנסת החלה ככל הנראה במחיצה מאולתרת (טליתות שנפרשו בין הגברים והנשים), בתחילת המאה ה-13, בבית הכנסת בוורמייזא (וורמס) שבגרמניה.

לכן, כדי לוודא שנשים לא ייפגעו שוב, הפעם כתוצאה מהדרה על בסיס "פגיעה ברגשות", שינוי המדיניות בנוגע לתעסוקת חרדים צריך להיעשות תוך הידברות עם מנהיגי הציבור החרדי והבהרה שההשתלבות תיעשה באופן שלא יפגע באיש ולא ידיר נשים מזכותן להתפרנס בכבוד, תוך שהחברה החילונית-ליברלית לא מוותרת על קולה במשא ומתן הזה ולא מפקירה נשים בשם הסובלנות.

ד"ר צבי טריגר מלמד דיני משפחה ודיני חוזים בבית הספר למשפטים ע"ש חיים שטריקס, המסלול האקדמי, המכללה למינהל.

גולשים מוזמנים להציע טורים במייל הבא: opinions@y-i.co.il