קול הפריפריה הושתק במאבק החברתי
היום אפשר לומר בבירור: "מטה המאבק הארצי" התעלם מאיתנו במודע, מידר אותנו וריכז את הקשר עם אמצעי התקשורת, שנהנו לשדר קרוב לבית, מרוטשילד. הפריפריה נזנחה
בקיץ האחרון שטף נחשול ענק של מחאה חברתית את הרחובות והכיכרות של ישראל. מאהלים קמו מקריית שמונה ועד אילת ולא כקלישאה. הקריאה לצדק חברתי נשמעה בכל ערי ויישובי ישראל. שתי המילים "צדק חברתי" נגעו בכל הישראלים שנפגעו מהשיטה הנוכחית, והם רבים מאוד, רבים מדי.
זכיתי להיות חלק מקהילת המאבק הנחושה והמיוחדת של חיפה, המכונה "החזית החיפאית", שהרימה ארבע הפגנות: לראשונה באו אלף איש, לשנייה 12 אלף (וזה כבר היה שיא חיפאי), לשלישית 27 אלף ולרביעית 40 אלף. ב-3 בספטמבר יצאו בצפון כולו כמאה אלף איש להפגין. היה זה בעקבות החלטה מודעת של החזית הצפונית לקיים כמה שיותר הפגנות, כדי שאנשי הצפון יוכלו לצאת להביע את עצמם - איש איש בקרבת ביתו. גם האפשרות להפגין ליד הבית היא צדק חברתי.
עוד בערוץ הדעות :
עודה גרפל ואילן טראבין / זוהיר אנדראוס
"הזז את האשה" - שיטה חרדית להשתלבות / צבי טריגר
טרכטנברג נגד צדק סיעודי / רני ליבוביץ'
כל זה היה בשטח, אך על המסך הקטן נראתה כמעט אך ורק חבורה קטנה ומצומצת של אנשים. מעל גלי האתר נשמעו שוב ושוב אותם האנשים. העיתונות הכתובה והמצולמת חיפשה סלבריטאים חדשים למלא בהם את עונת המלפפונים, ואלו נמצאו לה, בתל-אביב, במרחק יריקה ממערכות העיתונים. מהר מאוד הם נכנסו לתפקיד.
מהפינה הצפונית הירוקה שלנו הרגשנו משב של רוח דרומית צוננת בכל הקשור להתייחסות של מי שקראו לעצמם "מטה המאבק הארצי" ושל כלי התקשורת. היום אפשר לומר בבירור: היו אנשים שבחרו במודע להתעלם מאיתנו. להתעלם זה אומר לא להעלות תכנים לאתר המאבק, לא להעביר אייטמים, למדר מידע ולרכז את הכוח היחיד שעמד לרשותם - הקשר עם אמצעי התקשורת.
כשהם הבינו שהם מאבדים את הפריפריה, הם התחילו לנסות להקים כל מיני ארגוני ייצוג קיקיוניים, סוג של מיני פרלמנט חלופי, פרלמנט של "נציגי מאהלים" שכל תכליתו היתה לתת למאהלים הרגשה "כאילו" הם שותפים אמיתיים בעיצוב דמותו של המאבק. אבל זה לא צלח, כי אנשים מריחים מתי יש שיתוף אמיתי ומתי השיתוף הוא לא יותר ממנטרה נבובה שתכליתה האמיתית היא שליטה והשתקה.
תתעוררי גברת, את המעמד הנמוך הבא
לצערנו, הסיפור האמיתי של המחאה הזו הוא סיפורה של הפריפריה. הפריפריה שהלכה והתרחבה, הפריפריה החברתית, החצר האחורית של ישראל שהלכה והתעבתה. לפני שלושה ימים, אמרה לי מישהי: "סליחה, זו מחאה של מעמד הביניים, מה פתאום אתה מדבר על להתחבר לשכבות החלשות?". היא לא הבינה מה שהתקשורת לא הבינה או לא רצתה להבין. אין יותר מעמד ביניים. אין יותר פריפריה. ההפרטה היא שיטה שתפקידה לשחוק מעמד אחרי מעמד, שכבה אחר שכבה. המכונה לא יודעת שובע, היא תמשיך ללעוס עד שהיא תגיע אליך גבירתי. את המעמד הנמוך הבא, ואם לא הבנת את זה, כדאי שתתעוררי.
הפריפריה הישראלית היום היא לא רק קריית שמונה, מצפה רמון ובאר שבע. הפריפריה הישראלית היום היא כל מקום שבו אנשים עובדים לא מסוגלים לגמור את החודש. היא כל מקום שבו אנשים עובדים חוסכים מהילדים שלהם דברים שההורים שלהם יכלו לתת להם. כל תושבי ישראל הם פריפריה במשחק המלוכלך הזה שמעורבים בו עד צווארם פוליטיקאים, טייקונים ופקידים מושחתים שעורקים מהשירות הציבורי אל המשרה הפרטית, אחרי שעיגלו פינות ותקנות לטובת בעלי ההון. מטרת המשחק היא להדיר אותנו, להשתיק אותנו, לסתום לנו את הפה ולתחוב את ידם לכיסנו.
אין לי טענות לתקשורת הישראלית, בעיניי, התקשורת הישראלית בקיץ האחרון היתה מופת של אזרחות טובה ואחראית. השמיים הישראליים היו פתוחים בקיץ 2011. אין לי טענות גם לחבורת רוטשילד. עם כל הכבוד לאלה שתקעו את יתדות האוהל הראשונות, ועם כל הרעש התקשורתי שהיה ויש סביבם, יש סיכוי שגם אני הייתי קצת מסתחרר. אולי גם אני הייתי חושש שכל מיני אופורטוניסטים מנסים לתפוס טרמפ על המחאה. אני רוצה להאמין שלא הייתי עסוק בלרדוף אחרי מיקרופונים וכתבות צבע.
לחץ ציבורי עובד על נתניהו
לפני שבוע חגגנו כמו המדינה כולה את שחרורו של גלעד שליט, וכאבנו את שחרורם של הטרוריסטים הפלסטינים. לצד הצדק שבשחרור שליט עמד חוסר הצדק של שחרור הרוצחים. ביבי שחרר את שליט כי הוא ראש ממשלה לחיץ וחלש פוליטית. כשהוא הבין שהוא מאבד את ממשלתו, הוא היה חייב הישג מהיר, בכל מחיר. בגלל זה הוא שחרר יותר טרוריסטים משהיה מוכן קודמו בתפקיד, וגם יותר טרוריסטים ממה שהוא היה מוכן בעצמו לפני שנתיים.
אני לא יודע אם המאבק החברתי הביא לשחרורו של שליט, אבל ברור לי שהוא תרם. ברור לחלוטין שזו הוכחה מובהקת שלחץ ציבורי עיקש, מתמשך, ממוקד ונחוש יכול להשפיע על המערכת הפוליטית לא רק בשלושת החודשים שלפני הבחירות. הנה ההוכחה שיש מה לעשות, אפשר לשנות, החומות לא אטומות - הן מלאות סדקים.
הכנסת חוזרת לעבודה בסוף החודש. במוצ"שׁ הקרוב - בעצרת המחאה הגדולה - יש לנו הזדמנות להזכיר לחברי הכנסת מי המעסיק האמיתי שלהם, ובפני מי הם עתידים לתת דין וחשבון ביום הבוחר. אנחנו מסמנים שתי מטרות:
- תקציב חברתי ל-2012.
- חקיקת חוק יסוד זכויות חברתיות.
הכנסת הבאה תהיה כנסת חברתית. מי שלא יהיה חברתי בכנסת הזאת, רוב הסיכויים שלא יהיה בכנסת הבאה. זו המשמעות הפוליטית של ההפגנה במוצאי שבת הקרובה. הצטרפו אלינו, עזרו לנו להפריח את השממה החברתית של השלטון הישראלי. עזרו לנו לבנות כאן מדינת רווחה ישראלית לתפארת.
יוסף ברוך, דובר החזית החיפאית
גולשים מוזמנים להציע טורים במייל הבא: opinions@y-i.co.il
לפנייה לכתב/ת 
