אקדמיה לחיים: רמדאן לומד למרות ניוון השרירים

רמדאן וג'האד אבו רגילה. "איזה מין חייםאלה בלי לימודים?"(צילום: הרצל יוסף)

בשבוע הבא תיפתח שנת הלימודים האקדמית, ואבו רגילה מספק השראה נדירה עבור כל מי שחפץ ללמוד ונתקל בקשיים. עד לשנה השלישית של לימודיו הוא התקשה להשתמש אפילו באי-מייל, אך עם הזמן התמיד והצליח. "איזה חיים היו לי אם לא הייתי לומד", הוא אומר, "לקום בבוקר, לשבת בבית, לחיות חיי שגרה? איזה מין חיים אלה? ידע זה דבר חשוב מאוד, לא? רציתי לדעת... אני אוהב ללמוד. זה מספק".

כשרמדאן מתאר את הדרך המפרכת שעבר בדרך לתואר, הוא מספק הצצה גם לבעיות הקיימות בחינוך במגזר הבדואי ככלל. את לימודי התואר הראשון שלו החל בשנת 2001. "השנה הראשונה הייתה בעייתית. אצלנו בבתי הספר אף פעם לא הייתי צריך ללכת לחפש ספרים. במוסדות להשכלה גבוהה אתה הוא זה שצריך לחפש. בבתי הספר אצלנו אין אינטרנט, הייתה לי בעיה לגשת לספרייה. עד לשנה הרביעית בכלל לא השתמשתי באי-מייל".

אוניברסיטת בן גוריון. חוזר ללימודי הדוקטורט(צילום: הרצל יוסף)

רמדאן חשב שהאוניברסיטה תהיה כמו בתי הספר שאליהם התרגל, אבל התבדה. בשנים הראשונות ללימודיו הוא צילם את רוב החומר הנלמד, כי לא הספיק לרשום, ואפילו מחשב לא היה לו. "לתלמידים הבדואים שפונים להשכלה הגבוהה לוקח לפחות שלושה חודשים עד שהם יכולים להסתדר בעצמם. להרבה אנשים שהכרתי בתיכון הייתה הבעיה הזו. ההסתגלות היא החלק הבעייתי".

לא יודע מה יהיה מחר

לרמדאן 23 אחים ואחיות, משתי אמהות. במשפחתו יש אח אחד מורה, אחר לומד לתואר בהנדסה כימית במכללה הטכנולוגית ושלוש בנות הן מורות. "התחלתי לעשות דוקטורט בפיזיקה", סיפר, "ובהמשך אני מקווה לעסוק במחקר. אולי לא אסיים את הדוקטורט, אני לא יודע מה יקרה מחר, אבל בינתיים אנחנו נמצאים ב'היום'. אני מקווה שיהיה טוב, ולומד. זהו. מה יהיה בעוד שנתיים - רק אלוהים יודע".

שנת הלימודים האקדמית נפתחת - כותרות נוספות:

• הסגל הבכיר באוני' ת"א: לא פותחים את השנה
• "סגל זוטר? הם מרוויחים 500 שקל לשעת הוראה"
• רוח במפרשים: מצילים את החוג ללימודי אפריקה
  

את מצבו הרפואי הוא לא מסתיר: "המצב על הפנים. זה מידרדר. פעם עוד יכולתי ללכת, אבל זה מחמיר מיום ליום. אי אפשר לדעת מה יקרה בעתיד. הרופאים אומרים שאין תרופה". בינתיים, הוא מקווה שלפחות את הבעיות שכן אפשר לפתור עבור סטודנטים מסוגו, בני המגזר הבדואי, מישהו ינסה לסלק. "הבעיה הכי רצינית היא שהתלמידים הולכים

לאוניברסיטה מבלי לדעת להכין עבודה לבד. הם מעולם לא חיפשו מקורות", הוא מדגיש.

"מה שהם קיבלו - זה מה שהם למדו. בשיעור היסטוריה המורה היה בא, מלמד את מה שצריך לדעת לבגרות, וזהו. במקום זה, הוא אמור לבקש מהתלמידים ללכת ולחקור, ללמוד בעצמם. גם ההורים לא משקיעים מספיק בילדים", הוא אומר. הבעיות של סטודנטים "רגילים" פחות מרשימות אותו, ואפשר להבין. "תלמד מה שאתה אוהב", הוא מייעץ להם, "העיקר תלמד. העיקר הוא הרצון".