עודה גרפל ואילן טראבין

הקלישאה אומרת שהמציאות עולה על כל דמיון, אבל במדינת הרוב היהודי, הדמיון עולה על כל מציאות: ח"כ אורי אריאל, המתנחל ממפלגת "הבית היהודי", התארח בתוכנית "ערב חדש" והשתלח בממשלה הדו-ראשית של נתניהו את ליברמן בע"מ, שאישרה את עסקת גרפל. זו שערורייה, קבע. ישראל מפלה בין דם לדם, בין יהודים לערבים, היא הביאה לשחרורו של האזרח האמריקני-ישראלי, והותירה בכלא המצרי את הערבי הבדואי, עודה טראבין, התריס.

שומו שמיים, אוי לעיניים הרואות, אבוי לאוזניים השומעות. ח"כ אריאל, הפך ב"אביב העסקאות" לאביר השמירה על זכויות הערבים במדינת היהודים, אבל מה לעשות בקרנבל כמו בקרנבל, צריך לרקוד, ולא משנה אם מדובר בעניין כואב, שכן העולם הוא תיאטרון - אבל בחירת השחקנים גרועה מאוד: טרבאין הוא שחקן בעל כורחו, ודאי לא גיבור, יושב בכלא של המדינה הערבית הגדולה ביותר, שחתמה על הסכם שלום עם ישראל, באשמת ריגול למוסד הישראלי. הוא נמק בכלא יותר מעשר שנים, איש לא מזכיר אותו, התקשורת שכחה ממנו, ממשלות ישראל התעלמו ממנו, למה? תשאלו את ח"כ אריאל.

עוד בערוץ הדעות :  

"הזז את האשה" - שיטה חרדית להשתלבות / צבי טריגר

טרכטנברג נגד צדק סיעודי / רני ליבוביץ'

הפרטת הרכבת - בכייה לדורות / אמנון פורטוגלי

אינני יודע אם הצעיר מהנגב התנדב לצה"ל, כמו שעשה גרפל, אבל מה שכן בטוח שהוא נולד במקום נידח, עם שם ערבי מקורי, שלא מצלצל טוב, דבר שמזכיר לי את הישראלים שקובעים, ספק ברצינות, אבל מתוך תחושת עליונות: הוא נראה ערבי. איך נראה ערבי? אני בודק את עצמי, בפעם המי יודע כמה, ולא מוצא את הזנב מאחור.

מכל מקום, טראבין יישאר בכלא, אין זמן ועניין לטפל באזרח הזה, שכן הממשלה עסוקה עד מעל לראש בהפקעת אדמות הבדואים בנגב, בהריסת בתיהם, בהעברתם ממקום למקום, יעני טרנספר, כאשר המטרה העיקרית היא לנשל אותם משארית האדמות שנותרו להם בנגב. בלבי מקנן החשש, שכאשר ישתחרר, לאחר סיום ריצוי העונש - 15 שנה - הוא ישוב לישראל ולא ימצא את ביתו, ולא את כפרו הבלתי מוכר. הוא יעבור מבית הכלא המצרי הצפוף והמצחין לבית הכלא הגדול, שמקימה הממשלה במה שמכונה במחוזותינו "הפזורה הבדואית".

מה אתם עושים בצה"ל?

שערו בנפשכם מה היה קורה אם לאזרח הבדואי היו קוראים נניח גרפל. כולם, אבל ממש כולם, היו מתנדבים ומתגייסים על מנת להביא לשחרורו, שכן המדינה לא מפקירה את בניה, אבל, טראבין, לפי ההיגיון הישראלי הסופר-גזעני, הוא בן חורג, אזרח שזכויותיו הופקעו מזמן. זכויותיו כחלק מהקולקטיב הפלסטיני בישראל נשללות באדיבות כנסת ישראל, שהפכה את ספר החוקים של ישראל לשחור משחור, עשתה ועושה הכל על מנת להצר את צעדיהם של "אזרחיה" הלא-יהודים בגליל, במשולש ובנגב.

עסקת גרפל היא בסופו של יום הוכחה חותכת, כי הגזענות פושה כמעט בכל רובדי החברה היהודית בישראל. ארבעה חודשים ישב הצעיר בעל שתי האזרחויות בכלא בקהיר, מדינה שלמה עמדה על רגליה, שר ההגנה של ארה"ב, ביקר לאחרונה במצרים, והכשיר את הקרקע לשחרורו. כמה ציני ששמו הפרטי של האזרח הערבי-בדואי, עודה, שתרגומו לעברית הוא שיבה, אולם הוא לא ישוב, כי הוא לא יהודי, הוא לא אמריקני, הוא סתם עוד בדואי מהנגב. אז שלא יספרו לנו מעשיות, המניע לאי-שחרורו מהכלא הוא גזעני טהור. בושה וחרפה.

לאחיי הערבים הבדואים אני אומר: את המסגד בטובא זנגריה, כפר בדואי בגליל, הציתו טרוריסטים יהודים, שהשב"כ טרם פיצח, בנגב מפקיעים את אדמותיכם. מה אתם בדיוק עושים בצבא הישראלי, או לחילופין מה השירות בצבא תורם לכם? הורידו את המדים, גלו ערבות הדדית, כמו זו שבה התפארה ישראל לאחר שחרור גלעד שליט.

זוהיר אנדראוס הוא העורך הראשי של העיתון הערבי "מע-אלחדת'" היוצא לאור בטמרה

גולשים מוזמנים להציע טורים במייל הבא: opinions@y-i.co.il