לבוש פטישיסטי: ההומואים אהבו, הלסביות פחות

אני מתה על לבוש פטישיסטי. מחוכים, חצאיות עור, גרביוני רשת. מאז היותי עוללה בת 19 נמשכתי ללבוש המוחצן והסקסי הזה. הלכתי ל"מופע הקולנוע של רוקי", הופעתי בדראג ותמיד אהבתי את האיפור המוגזם, הלבוש האקסטרימי והצבעוניות הזו. מה שלא היה לי, זה את הגוף המתאים למיקרו מיני ומחוך.

גאווה בערוץ יחסים:

• לא סתם תחפושת - תרבות הדראג זה כבר טרנד
• לא גבר ולא אישה
• אני הומו ונולדתי כך. שום המרה לא תעזור
• מופע הקולנוע של הטרנסווסטי
  

מבחן הקהילה מתחיל עכשיו

היום, 86 קילו פחות מלפני שנתיים, יש לי את הגזרה ויש לי את האומץ – ולכן, החלטתי לערוך ניסוי קטן בבני אדם. הקהילה אמורה להיות פתוחה לזהויות שונות, לתת חופש ביטוי למיניות השונה של כל אחד ואחת. החלטתי לבדוק, עד כמה הראש שלנו באמת פתוח.

שמתי דמוי מחוך (כן, אלה המותניים שלי, לא, זה לא באמת מחוך), חצאית קצרצרה וסקסית מעור, ויצאתי לי למסיבה של לסביות לבחון את התגובה. לשם ההבחנה, התגובה בפאב השכונתי והבלתי מזיק בפלורנטין היתה אוהדת למדי. התחילו איתו, חייכו אליי, ועשו כבוד ללובשת בגדי פטיש קלאסיים ברחובות תל אביב.

אני מודה שהיה בי חשש כבד בפאב הסטרייטי, כל האזהרות בעולם מפני גברים שיבינו לא נכון את האהבה שלי לבגדי פטיש הדהדו לי במוח, ולקח לי רגע להפסיק להיות מאויימת. יחד עם זאת, אני חייבת להודות שלא נתקלתי ביחס לא מכבד.

ההומואים עפו עלי

אז הלכתי לי למסיבה של הומואים, מרגישה כמו מיליון ושתיים עשרה דולר. כל העולם ואוחצ'תו החמיאו, חיבקו, רקדו איתי ואפילו הזמינו אותי לשתות משהו. חמודים, מתוקים ומקסימים, ליוו אותי אפילו הביתה, כדי שלא ארגיש לא בנוח ללכת ככה ברחוב. המקום שבו הכי כיף ללבוש מה שמתחשק זו מסיבה של הומואים, כשאת אישה. הם מעריכים את האומץ, הם מחזקים את הבטחון העצמי והאווירה חופשית ומחבקת.

אצל הלסביות המצב הפוך. כשאני אומרת הפוך, אני מתכוונת להפוך ברמות שהפליאו אותי. הייתי במסיבה נהדרת, מושקעת, יפה, של הליין של מיטל וקרן, הלא היא הדי.ג'יי המוכשרת קרן דותן, והיה מפוצץ נשים יפות, בלבוש המקובל – ג'ינס וטי שירט. על סגנונות שונים לעניין הזה אולי נדון בפעם אחרת, אבל בלטתי מאוד בנוף המקומי. רק אחת ניגשה לפרגן, כל השאר הסתפקו במבטים מוזרים למדי שלא הצלחתי לפענח.

הקור שנשב בכיווני, למרות היותי מידה 38-40, למרות העובדה שממש לא נראיתי רע, היה די הזוי, ברגעים הראשונים. אחר כך, ניסיתי להבין מה מרתיע בלבוש הזה, מלבד העובדה שאף אחת אחרת לא נראתה כמוני, והייחודיות שלי בלטה באופן די ברור לצד הג'ינס-טישירט-מכופתרת, כולנו שונות אבל אנחנו בעצם נראות אותו דבר. המשכנו למסיבה הבאה, אחרי הבנה שמכאן לא נקבל תגובות נוספות.

כולן עם ג'ינס וטי-שירט ורק אני שונה בנוף(צילום: shutterstock)

הפמיניזם שלי הוא לא הפמיניזם שלך

בכניסה לפאב נוסף הקשור בלסביות, עצרה אותי מישהי. "זה כל כך לא פמיניסטי מה שאת לובשת", היא הטיחה בי תוך גלגול אישוני העיניים. פעם עוד הייתי טורחת להגיב. היום אני לא חושבת אפילו כשאני מתעלמת לחלוטין מהערה כל כך מגעילה. מי את שתחליטי עבורי מה זה פמיניזם?

פמיניזם זה לעשות מה שאת רוצה ומה שעושה לך טוב, ואם דמוי מחוך וחצאית עור הם הקטע שלך ומה שמבטא אותך מעט יותר מאשר ג'ינס וטי-שירט, מי בכלל יכול לומר לך מה ואיך ללבוש, איך להיראות?!

התגובה הקרה ללבוש שחורג מגבולות הג'ינס הנדוש, אני מודה, לא הפתיעה אותי לגמרי. לסביות הן עם סגור, עם קודים חברתיים מובהקים למדי, בייחוד במסיבות. להגיע בלבוש פטישיסטי למסיבת ג'ינס וטי-שירט ווודקה רדבול, לא יגרור תגובות אוהדות מנשים. קנאה, או פחד מהיותך אחרת גם בתוך קבוצה שנחשבת אחרת לגמרי – הן התגובות שציפיתי להן.

איך ייתכן שיצאנו מהארון רק כדי למצוא את עצמנו בנקודה בה אנחנו מחוייבות לקודים חברתיים נוקשים למדי, לגבי איך להיות לסבית? אני מודה שהופתעתי מכמה אסור להתבטא ככה, בלבוש שחורג מעט בנוף, ועד כמה מחשוף נשי יכול להיות מאיים עבור חברותיי לקהילה.

נותרתי עם תהייה קלה בנוגע לחופש שאנחנו מאפשרות לעצמנו להיות מה שאנחנו מהרגע בו יצאנו מהארון. האם אנחנו באמת חופשיות לעשות, להיות, להתבטא, ללבוש מה שבא לנו – או שאנחנו לא באמת יוצאות מן התכתיבים החברתיים שהושרשו בנו זה מכבר? 

כנראה שאנחנו פשוט נכנעות לתכתיבים אחרים, כאלה שגם אותם לא קבענו בעצמנו. החלטתי שעשיתי חכם, ואישית, במן עקרון "דווקאי" שכזה, נראה לי שאני הולכת להמשיך להשאר זרה לקודים האלה. אני אחרת, ואין סיבה שלא יראו את זה החוצה, גם אם זה לא בדיוק עונה על ציפיותיו של פאב כזה או אחר.

יש לכם מה להגיד לענת אבישר? ספרו לנו בפייסבוק החדש של ערוץ יחסים ואולי נפרסם את תגובתכם

• ענת אבישר היא ראש מערך קשרי חוץ באגודת ההומואים, הלסביות, הבי והטרנס בישראל