כרוניקה של שופ-ליפטינג: וינונה ריידר בת 40
עשר שנים עברו מאז נתפסה וינונה ריידר עם סחורה שלא שילמה עליה. לרגל החלפת הקידומת, המעצב(נ)ת נדרשה לבדוק איך התפתח בעשור החולף הטעם האופנתי שלה, או בקיצור - האם כל העניין היה שווה?
יום הולדת הוא זמן לחשבון נפש: מה הספקנו לעשות בחיים, מה רצינו ולא העזנו, כמה אהבנו, כמה אכלנו, כמה ירדנו ואז עלינו, ומה לכל הרוחות לבשנו. ביום ראשון תחגוג יומולדת עגול אושייה חשובה בחייה של המעצב(נ)ת, מישהי שמזכירה לה את הנעורים האבודים שלה וגם עד כמה הקולנוע של פעם היה נאיבי ונחמד - תאמינו או לא, וינונה ריידר בת 40.
טורים אחרונים של המעצב(נ)ת :
- הטוב, הרע והתחרה
- הסטייל של האמי: זוועה בשלושה צבעים
- אמריקה על סטילטו
- אף מילה רעה: הסטייל של מילה קוניס
המעצב(נ)ת, שחרדה מהמספרים העולים במניין השנים אצלה, נדהמה לגלות שהצעירה לנצח בדמות הנערה המיוסרת, כבר משתמשת בקרם נגד קמטים לנשים בוגרות. לא שיש משהו רע בגיל הזה, ממש לא, אבל וינונה ריידר והמספר 40 זה כמו דונטלה ורסאצ'ה עם קרם הגנה מהשמש. לא מסתדר.
כמי שעוסקת באופנה ובגדים, הרי זה מתבקש שהמעצב(נ)ת תקדיש טור יומולדת לדיונונה ריידר (ותודה לג. - המעצבן האישי של המעצב(נ)ת - על ההברקה), שזרועותיה היו מספיק ארוכות אך לא מספיק זריזות להרים כמה וכמה פריטי לבוש בשווי 4,760 דולר לפני עשר שנים. אז בואו נראה מה היה לנו, והאם השופ-ליפטינג אכן היה שווה.
2004: איפה החזה?
השמלה חושפת הכתפיים בצבע בורדו מתאימה מאוד לגוון העור, לאיפור ולשיער (שיכול היה לעבור תחת ידיו של מעצב שיער ולא רק תחת מברשת בשקל תשעים). גם העגילים המסיביים מתאימים כשמדובר בשמלה ללא כתפיות. אבל, השמלה תלויה על ריידר ומעלה תהייה האם התחנה הבאה אחרי האירוע היא עוד חנות בגדים שאפשר לדחוף מתחת לשמלה בלי שיידעו. החזה נעלם אי שם ושפת הגוף בהחלט מסתירה משהו. הנעליים והתיק יכולים ללכת לפח הזבל.
פוינט ליפטינג: עדיף היה להשאיר בחנות.
2007: סליחה, מה יש לך בתיק?
כמה שנים מאוחר יותר ריידר החליטה לנסות את הצד השובב שלה והופיעה בשמלת סטרפלס. הפעם מצאה איכשהו את החזה והבליטה אותו במחוך חונק, עד כדי אי יכולת להזיז את הזרועות. למרות הפישול עם החלק העליון, השמלה מחמיאה לריידר, אבל כאן הפרגון מסתיים. התסרוקת שוב נראית כאילו אולתרה מול המראה באמבטיה ושפת הגוף הקפוצה שולחת את המבט אל התיק התפוח ומעוררת את התהייה: מה היא מחביאה שם?
פוינט ליפטינג: בפעם הבאה תבדקי את המידה לפני שאת מכניסה לתיק. אגב, הדברים המרובעים שמודבקים לנעליים הם זמזמים, לא קישוט.
2008: התסרוקת מצילה
שנה אחרי נגזזו מחלפותיה של ריידר. כנראה נמאס לה מההתעסקות בשיער, אבל זו בהחלט נקודה לטובתה והיא נראית חיננית. אם חלילה יתפסו אותך גונבת, המבט המופתע בתסרוקת המתוקה בהחלט יכול לקצר את זמן המעצר, אלא אם נתפסת על ידי המעצב(נ)ת עם העליונית המגרדת למראה שהופכת את הסטייל של שנות ה-20 לזול ומצועצע. השמלה לבדה מקסימה, ואפילו הגרביונים השחורים שהמעצב(נ)ת כל כך מתעבת לא הורסים את החגיגה. הנעליים דווקא כן.
פוינט ליפטינג: אם את יכולה, תמדדי כמה זוגות נעליים לפני שאת לוקחת.
איפה הנעליים?
אותה שנה (2008) באירוע אחר. ריידר משמרת את הלוק המתוק עם התספורת, ונשארת עם הוורוד הבהיר בשמלה ארוכה שמחמיאה לה ואף יוצרת אשליה של גוף ארוך. האקססוריז הולמים, ושימו לב לארנק שהלך והתכווץ לו. החלק העליון של השמלה פחות מרשים ונראה כמו צדפה שנגסה בריידר הדקיקה, אבל המעצב(נ)ת תוותר לה הפעם, אולי משום שהשמלה מסתירה את הנעליים שעד כה לא הוכיחו את עצמן.
פוינט ליפטינג: איפה קנית זו שאלה רלוונטית?
מאיפה הנעליים?
באירוע פחות מרשים הרשתה לעצמה ריידר להתאבזר בחולצת משי יחד עם חצאית מיני שחורה ופשוטה, תיק גדול יותר ונעליים, לא עלינו, בוורוד. אם החולצה היתה שמלה, המצב היה טוב בהרבה, ואפילו הנעליים היו מתקבלות בהבנה. אבל השבירה של המראה האחיד שנוצרת בגלל החצאית שנראית כאילו מקומה בבית עם סמרטוטי הרצפה, לא מאפשרת לנעול נעליים כל כך בולטות, ודאי לא עם גרביונים שחורים משחור.
פיונט ליפטינג: מאיפה לכל הרוחות את גונבת? שימי לעצמך גבולות.
2009: גונבת גם מסבתא?
אם נישאר עם האירועים הלא רשמיים, ריידר הגיעה לאחד מפסטיבלי הסרטים לבושה כאילו היא בדיוק פשטה על ארון הבגדים של סבתה. שוב שמלת אובר-סייז שלא מחמיאה ונעלי סבתא אורתופדיות. התיק יכול לקבל ציון עובר.
פוינט ליפטינג: לכי הביתה, או לפחות לאיזו חנות שבה לא מכירים אותך.
2010: המבט מסגיר הכל
ב-2010 חזרה ריידר לתודעה עם תפקיד קצר אך מרשים ב"ברבור שחור" לצד נטלי פורטמן ומילה קוניס. בעוד השתיים התקוטטו על מי תלבש איזה צבע, ריידר החליטה לנסות את שניהם. המראה הדרמטי בשחור, עם המבט המבהיל בעיניים, עושים רושם שריידר לא יצאה מהתפקיד גם אחרי שהצילומים הסתיימו. התפרחת השחורה שהיא לבשה בתור שמלה, נראית כמו טפט מהמאה ה-18 או מהכורסה שהיא מצאה בשוק הפשפשים. שוב גזרת סטרפלס, שיש לציין הולמת אותה מאוד, אבל החלק התחתון הנפוח לא מחמיא. הנעליים, אגב, השתפרו לאין ערוך.
פוינט ליפטינג: אז התחלת לקבל בגדים ממעצבים, הא?
2011: שובו של התיק
גם בלבן הסיפור לא מלבב במיוחד. שוב במבט מפחיד, בשמלת שכבות טישו שמתאימה לחולי שפעת. למרות הכל, דווקא הגזרה המעט תפוחה מחמיאה מאוד, בעיקר בשל האורך, ואם לפעמים מתחשק לכם להרגיש כמו נסיכות (כן, גם הבנים) שמלה עם תחתית שיפון תמיד עוזרת. אגב, שאפו על המיחזור של התיק. מזהים מהתמונה למעלה למעלה?
פוינט ליפטינג: ומתי את מחזירה את השמלה למעצב/ת?
אחרי שהמעצב(נ)ת בחנה את הבחירות של ריידר, בין אם שילמה עליהן ובין אם לא, היא חושבת שהמתנה שתעניק לה ליום ההולדת (חוץ מהטור הזה) היא מראה שמספרת לך את האמת על איך את נראית, כי גם להרים מחנות צריך לדעת. או שפשוט תתקשרי למעצב(נ)ת, היא תשמח לתת ביקורת בונה.
נסיים בשאלה ובברכה: אם ליום הולדתה ה-30 היא גנבה כמה בגדים, מה היא תיקח לעצמה ליום הולדת 40? נחכה ונראה. מזל טוב.
