ילד של אמא: גברים שקשורים לאמהות שלהם

"כל הנשים נעשות דומות לאימא שלהן. זו הטרגדיה שלהן. וכל הגברים לא. וזו הטרגדיה שלהם" - אוסקר ווילד

אוסקר ווילד, מגאוני הניסוח, שם בפיו של אחד מגיבורי המחזה שלו את סלידתו מה"חותנת". את הגילוי המפחיד שיום אחד בת הזוג שלך הופכת להיות בדיוק כמו אימא שלה. אולי זהו אחד ההסברים להיותו של אוסקר ווילד ביסקסואל בעל רשימה מכובדת של יחסים עם גברים. גם בקרב הסטרייטים, אני בטוחה שיש כאלו שיזדהו עם הציטוט של ווילד, אותו אני עומדת להפריך עם מעט מאד נתונים גנטיים, וממצא חדש אחד.

משפחה בערוץ יחסים:

• בחירות זוגיות - שיקוף של חוויות הילדות שלנו
• קיצור תולדות החמות 
• לבד על הגג - שבתות וחגים
  

הגן האנוכי

אז ככה: נתונים גנטיים בסיסיים מצביעים על כך שכל הגברים הם ילדים של אימא! כולנו יודעים איך נקבע מינו של עובר - על ידי כרומוזומי המין שהוא מקבל מאביו ואימו. כרומוזומי המין הם מקטעי דנ"א ששילובם מכתיב את מין העובר.

מכיוון שלאישה יש שני כרומוזומי X, אם מעבירה אחד מכרומוזומי ה-X שלה לעוברה. לגבר יש כרומוזום X אחד ואילו הכרומוזום השני הוא Y. עכשיו השאלה היא איזה כרומוזום נמצא בתא הזרע ששולח אב במעלה רחמה של האם: במידה ותא הזרע כולל בתוכו את כרומוזום ה-X של האב, תיוולד ילדה, ואם הוא כולל את כרומוזום ה-Y - ייוולד ילד.

תמיד אמרו שהחלוקה הגנטית היא שווה - חצי מהמטען הגנטי נותנת האם לעובר, וחצי נותן האב. נכון, אבל לא כשזה מגיע לגנים הנמצאים על כרומוזומי המין. מסתבר שהכמות העיקרית של הגנים נמצאת על כרומוזום X. המדע סבור שיש עליו יותר מ-1500 גנים שונים, בעוד על כרומוזום Y נמצאים בערך 100 גנים בלבד! (מתוך יותר מ- 20 אלף גנים שיש לנו סך הכל בדנ"א). את הנתונים הללו מציגה הספרייה הלאומית לרפואה בארצות הברית.

כיוון שאין לגוף צורך בכפילויות של כל גן, הבנות, שמקבלות שני כרומוזומי X יכולות להרשות לעצמן לנטרל חלק מהגנים ולהשאיר אחרים פעילים. זה נקרא אינאקטיבציית X. אם חשבתם שהגוף בוחר פשוט לנטרל כרומוזום X שלם ודי, הרי שטעיתם. גוף הנקבה מנטרל בחלק מהתאים את הגנים מכרומוזום X שהתקבל מהאב ובחלק אחר, מנטרל גנים מכרומוזום X שהתקבל מהאם. כלומר, בנות הן בדברים מסוימים "הילדות של אבא" ובתכונות אחרות "הילדות של אימא".

לעומת זאת, גברים לא יכולים להרשות לעצמם לנטרל שום דבר בכרומוזום ה-X, כיוון שיש להם רק אחד, והם זקוקים לכך שכל 1500 הגנים שעליו יהיו פעילים, על מנת לשרוד! לכן הם לחלוטין "הילדים של אימא" בתכונות שמוכתבות על ידי הגנים שעל כרומוזום X.

ההבדלים הללו בן המטענים הגנטיים של גברים ונשים הם אחד המקורות העתיקים ביותר להבדלים בן המינים, כיוון שנמצא שרוב הגנים שנמצאים על כרומוזום X קשורים בהתפתחות מוחית, ובעיצוב דרכי החשיבה שלנו. בין היתר אחראיים הגנים הללו על כישורי שפה, התנהגות חברתית ורמות אינטליגנציה. את הממצא הזה מזכיר פרופסור ג'ון מדינה, חוקר ביולוגיה מולקולארית והנדסה גנטית, בספרו "כללי מוח" שיצא ב-2009.

קרוב לאמא שלו ולא בכדי. גבר(צילום: shutterstock)

אמא יש רק שתיים

ווילד מדגיש את הפנמת הייתר של דמות האם מצד נשים, וחוסר בהפנמה הזו מצד גברים. אבל, הוא טועה. ההשפעה שיש לאם על ילד מבחינה גנטית כמו גם רגשית, היא רבה יותר ממה שגברים, אולי, מוכנים להודות.

כמו שאומרים: "אימא יש רק אחת", בואו נראה איך זה נראה אצל בני דודינו הקופים, לפני שנמשיך לממצאים בבני אדם: בניסוים על קופים שעשה הפסיכולוג האמריקאי הארי הרלואוס בן השנים 1957 ל-1963.

הוא נתן לגוריי קופים נטולי אם לגור בחדר עם שתי בובות קוף אם - בובה אחת עטוית פרווה המעניקה חום ורכות, אך לא מספקת להם מזון, ובובה אחת עשוית ברזל חשוף, שהיה עליה תלוי דרך קבע בקבוק עם מזון עבורם. הרלואוס שאל את עצמו: 'מה יעדיפו הגורים שגדלו כך במעבדות המחקר של אוניברסיטת ויסקונסין - את האם שמספקת חום או את האם שמספקת מזון?'

נמצא שהגורים ישבו במשך כל שעות היממה על האם בעלת הפרווה, ועשו רק גיחות קצרות ביותר לאם הברזל על מנת לשתות מהבקבוק לשובע. כלומר - הקשר הרגשי בין תינוק ואימו חשוב לו יותר ממזון.

מודל החברים מול מודל ההורים

כשאנו מגיעים, לבסוף, אלינו - בני האדם של שנות ה-2000, אנחנו מוצאים תוצאות די מעודדות בתחום ההפנמה ההורית - לפחות בהקשרים מיניים: מחקר מיוני האחרון שסקר את מקורות ההשראה של צעירים למודל מיני זוגי, מצא ש-45% מבני נוער מחשיבים את הוריהם בתור המודל לתפקידם המיני במערכת זוגית. רק 32% לקחו את חבריהם כמודל בשבילם, ו-15% בלבד בחרו בסלבריטאים כמודל זוגי.

ד"ר ג'ין-ייבס פרפייר, מהמרכז לרפואת ילדים בבית החולים סיינט-ג'סטין במונטריאל היציג את התוצאות הללו החודש בכנס השנתי של האגודה הקנדית לרפואת ילדים.

הסקר הזה, שכלל 1139 אמהות למתבגרים ו-1171 מתבגרים בגילאים 14 ל-17, מצא שרבים מבין בני הנוער שבחרו בהוריהם כמודל לזוגיות, באו ממשפחות בהם דנו בפתיחות בנושאים מיניים, וכן בני נוער ממשפחות אלו היו בעלי מודעות גבוהה יותר לסכנות ותוצאות של זיהומים העוברים במגעים מיניים בלתי מבוקרים.

מסתבר שהורים נוטים להפחית בחשיבות השפעתם על ילדיהם. כששאלו את האימהות, רובן חשבו שבניהם לוקחים כמודל דווקא את החברים, וכי חוסר מעורבות מספיקה של אבות בתקשורת עימם, הוא זה שמוביל לכך.

מה שאנו רואים כאן הוא שבפועל מתבגרים מפנימים את דמות הוריהם (ואימותיהן בכלל זה, אפילו שהן לא סברו כך), הרבה יותר ממה שהיינו חושבים. ווילד היה נוקשה באבחנתו המחמירה לגבי גברים. הם הרבה יותר דומים לאימותיהן ממה שהוא חשב.

• רחלי לנגפורד, MSc. Neuroscience, מחברת הספר "דרוש נסיך על סוס לבן", מנהלת שותפה במרכז גלים למימוש הפוטנציאל האישי.