ממזר מכוכב אחר: כך אלף שינה את חיינו
"אתה הדגמת לנו את חשיבותה של הפרטיות, וכמה נכון לא לדחוף את האף שלנו בעניינים ובבתים של אחרים. אם אתה היית האיש הקטן, השכנה החטטנית היתה האח הגדול". 25 שנים אחרי שעלה לאוויר, אור ברנע כותב מכתב אישי לאלְף
אלף היקר,
אנחנו לא יודעים היכן אתה נמצא בעוד אתה קורא את המכתב הזה כרגע. אולי אתה נח, נשען על חלון המטבח בבית משפחת טאנר בשעת אחר הצהריים סגרירית. אולי אתה משתף פעולה עם שירותי הביון האמריקנים ומייעץ להם לעתיד, ואולי יצאת לשוטט בחלל הגדול, לגלות כוכבים חדשים שאתה עדיין לא מכיר. כי בכל זאת, זמן רב חלף מאז התרסקת אל כדור הארץ, ובטח עד היום כבר המציאו את האפליקציה שתניע לך את החללית בקלות.
נעימת הפתיחה המצוינת
אולי פספסת את התאריך המשמעותי, אבל לפני 25 שנה הגחת לראשונה לחיינו. 25 שנה מאז נתקלנו בהפתעה בפרווה החומה שלך, בבטן העגלגלה, בחיוך החם והממזרי ובבדיחות הנפלאות שלך. חשבנו, לרגל האירוע, לכתוב לך כמה מילים ומחשבות שנשארו איתנו.
תדע אלף, שהיום, 25 שנים אחר-כך, כנראה לא היית יכול להתקיים בלוח השידורים שלנו. הרי אף רשת אמריקנית, בדעתה המיושבת, לא תעז להציב בובה בפריים-טיים. ואם כן ייראה ייצור פרוותי על מסך הקטן, הוא יהיה למטרת בידור לילדים או להומור קיצוני ולא שגרתי.
אבל אתה היית אז קומיקאי אמיתי, ולכל המשפחה, הזכרת נער מתבגר בעל אינטליגנציה רגשית כפולה מהממוצע, מעין פליט משכונת איטלקים-אמריקנים בניו-ג'רזי שחולם על נופים קסומים וגלים גבוהים, שהצליח בחוכמתו לצאת מהשכונות כדי לנסות ולהבטיח לעצמו עתיד טוב יותר, במקום אולי להסתבך בפשעים.
אלף מנסה לאכול את החתול ועושה זאת בחן
היית אחת הדמויות הראשונות שגרמה לנו, הצופים, להתמודד עם אהבתנו לאישיות שנויה במחלוקת. שיגעת ללא הרף את ווילי טאנר ומשפחתו, השמדת דברים בבית וכמעט בכל יום השתעשעת עם המחשבה לאכול את החתול, לאקי. אגב, אם היית מככב היום בפריים-הטיים האמריקני, איגודי זכויות בעלי החיים היו מתנפלים עלייך בכל יום ולא מרפים. אבל אנחנו ידענו אז שלא תרשה לעצמך לאכול את לאקי, ולמרות שהחתולים היו המאכל החביב עליך, תמיד הצגת אותם בחן רב.
לימדת אותנו הרבה, אלף היקר, או אם יותר נוח לך שנקרא לך בשמך גורדון. היום נכבשו כל המסכים על ידי המציצנות האינסופית והריאליטי, אבל אתה דווקא הדגמת לנו את חשיבותה של הפרטיות וכמה נכון שלא לדחוף את האף שלנו בעניינים ובבתים של אחרים. אם אתה היית האיש הקטן, גברת אקמונק השכנה החטטנית היתה האח הגדול.
וכך גם לימדת אותנו לקבל את האחר. המצב הלא פשוט אליו אתה נקלעת בבית משפחת טאנר יכול היה להשקיף על כל ילד מוחרם שמרגיש כלוא שלא קיבלו אותו לחבורה, או על כל עובד זר שזוכה ליחס מזלזל מהסובבים אותו למרות שהם אינם מכירים אותו.
חיזקת והזכרת לנו מה היא משפחה, חבורה שלא בחרת במשחק ולא בחרת להיוולד אליה. וברגעי המשבר שלך עם ווילי, כשלעתים קרובות הוא כבר לא יכול היה לסבול את מראה דב הנמלים שלך, נזכרנו שאותה החבורה היא בסופו של דבר, הדבר היחידי שיש לך בחיים.
מלבד הרגישות הגדולה שהפגנת ברגעים האלה, תמיד גם ידעת להצחיק. הגעת הישר לחיי המשפחה שלנו ומעולם לא באמת נראית לנו כמו חייזר. היה ברור לכולם שבובה די פשוטה ופרוותית ניצבת מול עיניהם.
אבל זו האנושיות שלך שגרמה לכולנו להתעלם מהקופסה שהכילה אותך ולהאמין. ומי מאיתנו שחוזר אחורה, צופה בפרקים, ועדיין לא מצליח, יכול
להיאחז ברגע אחד שסיפר עלייך, מקס רייט, מי שגילם מצוין את חברך, ווילי.
בבוקר הראשון שלך בכדור הארץ, הפתעת את קייט טאנר עד לצרחות היסטריות כשהיא גילתה אותך נח במיטה במקומו של בעלה. היא צרחה, ואז אתה צרחת וברחת לעברו של ווילי שהיה במקלחת, מעצים בהומור את אחת הסצנות האהובות והזכורות מהסדרה שהסתיימה מהר מדי. אלה היו השעות הראשונות של השחקנים ושאר צוות הסדרה מול המצלמות, בוודאי עדיין מבולבלים ומתקשים להבין איך לעזאזל כל הסיפור הזה אמור לעבוד כשישנה בובה לצידם. אבל כשרייט נזכר באותו רגע על סט הצילומים, הוא יכול היום להישבע שהוא ראה אותך מסמיק.
