רציתן פמיניזם? תתחילו לשלם על עצמכן בדייטים
"אנו לא יוצאים עם סתם אנשים. אנו יוצאים עם אנשים ברמתנו הסוציו-אקונומית. אם את מרוויחה הרבה, סביר להניח שלא תצאי עם 'בסטיונר' משוק הכרמל, עם כל הכבוד לדגים בבסטה שלו. אז למה את עדיין מצפה שהוא ישלם עלייך?". אלון סולר חושב שהגיע הזמן שהנשים הישראליות תפתחנה את הארנק
"הדייט הלך מושלם. הוא היה ג'נטלמן, הריח נפלא, ואפילו פתח לי את דלת הרכב שלו – שברולט מאליבו נוצצת, שנת 2010. כל הדייט דיברנו, צחקקנו ושתינו. הו.. כמה שתינו. היינו בראש כל כך טוב. התנשקנו כמו זוג יונים מיוחמות. ואז... אז הגיע החשבון. כשראה שאיני מושיטה יד לעבר הארנק, שאל במבט נוגה – "חצי-חצי?". הוא לא ראה אותי מאז". עינב, 25, ת"א.
דייטינג בערוץ יחסים:
- דייטינג בהילוך מהיר: חמישה בחורים בשבוע
- בליינד דייט: יצאתי כזה קטן
- מדריך איתן לדייט ראשון
נראה, כי הסיפור שלהלן מוכר לכל אדם שקורא את הכתבה הזאת. מדובר באחת הסוגיות המדוברות ביותר בקרב סינגלים וסינגליות – מי צריך לשלם את החשבון? האם ללכת במסורת הישנה, בה הגבר – החזק, השולט, הג'נטלמן – משלם? או שמא, שומו שמיים, בת הזוג צריכה להתחלק בעלות הדייט?
הזמנים השתנו. תתנהגו בהתאם
אפתח ואומר שאני חושב שהמוסכמה לפיה הגבר חייב לשלם בדייט הראשון מקורה בטעות לוגית מכוונת על ידי נשים. זה הרי כיף להן. מי היה מסרב לערב כיף חינמי שמוסכם על כולם? בטח לא הישראלית הממוצעת, שהיא מפונקת וקמצנית למדי.
ובכן, נתחיל בסקירה היסטורית קצרה. עד שנות ה-60 המקצוע הנפוץ ביותר לנשים בחברה המערבית היה עקרת בית. הן דאגו לשלום הילדים, ניקיון הבית, לקחת את הכלב לווטרינר, בקיצור – מקצוע והכנסה אמיתית, לרוב הנשים לא הייתה.
באותה תקופה היה ברור לחלוטין כי כאשר בן ובת זוג מכירים ויוצאים לדייט, הגבר חייב לשלם. מעבר לזה שהוא היה היחידי שהרוויח משכורת רצינית, שוויון מגדרי לא היה קיים בשום מקום בחברה – הגברים שלטו בכל. ייצוגי הנשים בתקשורת סבבו בעיקר סביב פרסומות לטמפונים וכ'סייד קיקס' בסרטים הוליוודיים.
ואז... אז חלה מהפכה. "המהפכה הפמיניסטית השנייה", קראו לה. לאחר שלחברה האמריקאית נמאס לספוג רבבות הרוגים בחלק השני של העולם, ולאור שינויים טוטאליים שהקיפו את החברה כולה – החלו מתחוללים מאבקים רבים ברחבי העולם, ממאבק לשוויון זכויות השחורים, צדק חברתי לסטודנטים, ולגליזציה של סמים קלים, גם הפמיניסטיות דרשו שינוי. נמאס לנשים לשמש 'כצעיף הנתלה על צוואר הגבר', לא לעבוד בכלל ולצפות באופרות סבון כל היום.
כמובילת החברה המערבית, לשינויים בחברה האמריקאית נטייה להיות מועתקים לכלל החברות הקפיטליסטיות. וכך, אותן מהפכות חילחלו גם לארצות אירופה המערבית, כשהמהפכה הגדולה ביותר הינה המהפכה הפמיניסטית.
יותר ויותר נשים החלו ללמוד באוניברסיטאות בכל ארצות המערב, עד שהגענו למצב שבו ב-20 השנים האחרונות ישנן יותר נשים הלומדות באוניברסיטאות מגברים הלומדים בהן. נשים משנות ה-70 ואילך, עוסקות במקצועות הנחשבים "גבריים", כגון מקצועות כלכליים, משפטיים וממשלתיים, וכיום ניתן לדבר על שוויון הזדמנויות כמעט מוחלט בין גברים לנשים, כשהדלת למקצועות יוקרתיים פתוחה בפני שני המינים.
עם זאת, המהפכה הפמיניסטית לא יצרה שינוי רק בשוק העבודה, אלא בכל תחומי החיים, עד האישיים ביותר. מאז המהפכה, נשים כבר לא נחשבות לגורם חלש, העומד לצד הגבר אך תמיד קצת מאחוריו. הן אינן זקוקות לתמיכתו ומסוגלות לעמוד בפני עצמן – להיות חזקות, משכילות ומרשימות, מבלי לאבד את נשיותן ואת הקסם המייחד אותן.
במדינת ישראל הצעירה, שהינה המייצגת המובהקת של תרבות המערב במזרח התיכון, אומצו חלק גדול מהשינויים החברתיים הגלובאליים. למעשה, המהפכות הגלובאליות, יחד עם נסיבות מקומיות עצובות (מלחמת יום הכיפורים), הן שהניעו גורמים מהפכניים מקומיים שונים לפעולה, וגם יצרו את ה"מהפך" של שנת 77, לאחריו שום דבר כבר לא כשהיה.
בקיצור, בעשרות השנים האחרונות בהחלט ניתן לדבר על שוויון הזדמנויות לשני המינים ברוב המכריע של תחומי החברה – ואין ישראלית צעירה שלא תסכים עם זה. אז איך זה שגברים עדיין "חייבים" לשלם בדייט הראשון?
הג'נטלמן של היום הוא לא הג'נטלמן של פעם
גברים רבים נוטים להאמין שאם לא ישלמו בדייט הראשון לא יהיה להם כל סיכוי עם הבחורה. היא לא תרצה להיפגש איתם יותר, ותחשוב שהם קמצנים שחושבים רק על עצמם. הגברים האלה טועים. הבעיה היא לא בהם כלל וכלל. הבעיה היא בנשים.
בהיותנו חיים בשנות ה-2000, האידיאל הגברי השתנה. בעוד שבעבר הרחוק הגבר האידיאלי היה טרזן, לאחר מכן היפי, ולאחר מכן טום קרוז – כיום הגבר האידיאלי הוא שילוב של שלושתם. נשים מחפשות חום וכוח, רוחניות וגם יופי.
בארצות רבות בעולם, השינוי באידיאל הגברי הוביל לשינוי בתפיסה לגבי "מיהו ג'נטלמן?". הג'נטלמן חייב להיות עדין, אדיב, נחמד. הוא צריך להריח טוב, להשקיע בעצמו, לתת יחס ולהקשיב. עליו להעניק לאישה את תשומת הלב שהיא כה משתוקקת אליה. ועם זאת, הוא לא חייב לשלם עליה בדייט הראשון.
כן, תופתעו לגלות – במקומות רבים בעולם, כולל כל צפון אירופה וחלקים נרחבים מארה"ב, האישה לא מצפה שהגבר ישלם בדייט! להיפך, בארצות מתקדמות אלה, נשים מעוניינות להפגין את עצמאותן ואיכותן, על ידי כך שהן ששות לשלם על עצמן.ועם זאת, בישראל, נשים עדיין דוגלות בתפיסה ארכאית לפיה הגבר חייב לשלם. ומדוע זאת?
ובכן, אנו חיים בחברה דמוקרטית, ששני ערכים שבולטים בה, הם ערך הפנאי וערך השוויון. לפי הראשון, אנו מקדשים את זמננו הפנוי, משתדלים לנצלו עד תום. לפי השני, מן הסתם, אנו מקדשים את השוויון. מסיבה זאת בדיוק, אנו מבלים הרבה, יוצאים להרבה דייטים, ובוחרים בבני/ות זוג המתאימים/ות לנו מבחינה סוציו-אקונומית.
אנו לא יוצאים עם סתם אנשים – אנו יוצאים עם אנשים ברמתנו. אם את מרוויחה הרבה, בעלת תואר במדעי המוח ועוסקת במציאת תרופה לאלצהיימר – סביר להניח שלא תיצאי עם 'בסטיונר' משוק הכרמל, עם כל הכבוד לדגים בבסטה שלו.
בעידן הפייסבוק, הפיק-אפ ברים והאפליקציות בסאמרטפונים, הגבר הישראלי הנאה והאיכותי יוצא לפחות לדייט אחד-שניים בשבוע, וכמוהו גם הבחורה הישראלית הממוצעת.
ונהנתנות עולה כסף. עלות דייט ראשון ממוצע, כולל דרינקים וטיפ, היא 150 ₪. בחישוב פשוט, רווק ישראלי ממוצע מבזבז על דייטים מעל 1200 ₪ בחודש, סכום המתקרב לעלול שכר דירה במקומות רבים באזור המרכז.
על חברה שלך היית משלמת?
אחד הדברים המעניינים ביותר להביט בהן, הוא ההבדל בין האדישות שבה הבחורה הישראלית מביטה על חשבון של 150 ₪ בדייט, אל מול תגובתה כאשר היא יוצאת עם חברות והיא זאת שצריכה לשלם את אותו הסכום על חלקה בהזמנה. כל ברמן תל אביבי מנוסה שומר בתאיו האפורים זכרונות על קרבות נשים על הבר – נשים שנדהמו מהסכום והחליטו לריב עם חברותיהן עליו.
מעבר לכך, מעניין מאד לראות, כיצד אותן נשים ש-"דורשות" מהגבר לשלם סכום נכבד יחסית על דייט, מעקמות אפן בצורה די מצחיקה כאשר הן מתבקשות לשלם 20 ₪ בכניסה למסיבה. לא זאת ועוד, אותן נשים בדיוק, אלו שדורשות מגבר שאותו הן רק מכירות באותו ערב לשלם עליהן סכום נכבד, לעיתים רבות לא הזמינו את חברותיהן הטובות ביותר אפילו לטרופית.
נראה כי הקדמה החברתית הגיעה לנשות ישראל, אך בצורה חלקית בלבד. הן עדיין מצפות לג'נטלמן אירופאי, זה עם הג'ל בשיער והכל, אך מסרבות להכיר בעבודה שהעניינים השתנו, ואין כל סיבה שהגבר ישלם עליהן, אלא אם כן הוא באמת מעוניין בכך – מתוך כיף, ולא מתוך אילוץ או מוסכמה חברתית פרימיטיבית כזאת או אחרת. לעיתים, לשלם על אדם אחר מסב הרגשה נעימה. לעיתים, כשזה נובע מתחושת חוסר ברירה, זה מגעיל.
ועם זאת, נשאלת השאלה ממה זה נובע? מדוע הישראלית הממוצעת מוצאת עצמה מוכת הלם וחרדה כאשר הגבר מבקש להתחלק איתה בחשבון? התשובה היא ברורה – הנשים הישראליות מפונקות יותר וקמצניות יותר, ממקבילותיהן בעולם. קמצנות האישה הישראלית היא שגורמת לה לבצע תהליך פסיכולוגי המכונה "השלכה" על הגבר שמולה. היא עצמה קמצנית, ולכן תראה בגבר המבקש להתחלק בתשלום כקמצן בעצמו. כמובן שאין כאן הכללה, אך זה בהחלט המצב ברוב המקרים.
נשים, התעוררו. אין כל סיבה אמיתית לכך שהגבר ישלם עליכן, אלא מתוך כיף ורצון חופשי. תשלום בדייט ראשון הוא אינו תכונה ג'נטלמנית. זו תכונה קונפורמית. קונפורמיות חברתית היא שגורמת לגברים לשלם עליכן בדייט ראשון, ולא היותם ג'נטלמנים. המשוואה היא פשוטה – כמה מתוך הגברים שיצאתן איתם ושילמו עליכן בדייט הראשון, באמת התבררו כג'נטלמנים? לא הרבה, אני מנחש.
תופעה חדשה בה נתקלתי לאחרונה, היא נשים שכל כך בטוחות בעצמן, עד שהן יוצאות לדייט בלי לקחת את הארנק. באופן אישי, אין דבר שנותן לי תחושה רעה יותר מאשר היתפסות כמובן מאליו. אישה שתופסת את הגבר כמובן מאליו כל כך עד שהיא מרשה לעצמה לצאת מהבית לדייט ראשון בלי לקחת איתה כסף אינה מכבדת אותו, ומתנהגת בדיוק לפי התכונות הרעות שהיא תייחס לגבר שאיתו היא יוצאת בסוף הערב. זה מגעיל, פוגע ומעל הכל – קמצני בצורה מבחילה.
כמובן שאין כאן הכללה – ישנן נשים שמבינות כי השוויון אינו סלקטיבי, ושמחות להתחלק בתשלום בדייט. זה מצריך בגרות נפשית, הבנה חברתית, ומעל הכל – חינוך טוב. שיחות עם נשים אלה הן המרנינות ביותר, מכיוון שהן העדות הראשונות לקמצנות האישה הישראלית – כל שהן צריכות לעשות הוא להביט לצדדים על חברותיהן.
לפנייה לכתב/ת 
